החלוקה על-פי ועדת האו"ם

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ח אלול התש"ז, 3 בספטמבר 1947
מתוך:
במחתרת כרך ג' ע"מ 271-273
נושאים:
מדיניות חוץ - או"ם. מחתרות - אצ"ל. שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה, ירושלים, עבר הירדן. ממשל - ועדת חקירה. הסכסוך הישראלי פלסטיני - תכנית החלוקה
בשידור זה של קול ציון הלוחמת (תחנת הרדיו המחתרתית)מפקד האצ"ל מביע את התנגדותו הנחרצת לתכנית החלוקה, אשר המליצה וועדת אונסקו"פ. זאת בטענה שכל חלוקה של ארץ ישראל השלמה היא מהווה פשע חמור ביותר. בעקבות המלצות אלה קורא מנחם בגין לעם להצטרף למלחמתם כנגד תכנית החלוקה ולמימוש חזון ארץ ישראל השלמה.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 החלוקה על-פי ועדת האו"ם[1])

בימי מבוכה אלה, לאור ההמלצות של ועדת האו"ם ולאור התגובה של מוסדות הכניעה ואנשי התבוסה, צריך לחזור ולהזכיר אמיתות פשוטות, עובדות-יסוד היסטוריות, עובדות פוליטיות שאינן ניתנות לערעור:

א' - ארץ ישראל היא מולדתו של עם ישראל. גבולותיה נקבעו על-ידי האלהים וההיסטוריה. שטחה משתרע מן הים הגדול עד המדבר אשר מעבר לירדן מזרחה ומדן ועד באר-שבע.

ב' - ירושלים היתה ותהיה בירתה הנצחית של המולדת העברית.

ג' - עם ישראל לא השלים ולעולם לא ישלים עם כריתת שטח כלשהו מגופה של המולדת.

ד' כל חלוקה של ארץ-ישראל - בין זו שהביאה לידי הפקעת עבר הירדן מזרחה ובין זו המוצעת עתה - היא בלתי חוקית. תהא זו זכותו, תהא זו חובתו של עם ישראל, לבטל את החלוקות ולאחד מחדש את חלקי המולדת לשלמותם ההיסטורית תחת שלטון עברי רבוני, שיבטיח שווי זכויות מוחלט לכל אזרחי הארץ.

ה' כל מוסד יהודי שיסכים לביתור הארץ לא ייצג את עם ישראל.

ו' - החתימה של מוסדות, או יחידים יהודיים, על חוזה החלוקה בטלה ומבוטלת. ממילא יש לראות כל חוזה חלוקה למשולל יסוד חוקי.

ז' - הפתרון לבעיה היהודית בעולם קשור קשר בל ינתק עם פתרון צודק לבעית ארץ-ישראל. פתרון כזה משמעו: החזרת המולדת העברית לבעליה החוקיים, ומתן זכות חוקית ואפשרות מעשית לכל יהודי שירצה בכך לחזור למולדתו.

ח' "פתרון" החלוקה, המבוסס על הפקעת % 85 משטחה של ארצנו, שולל מאת כל בני עמנו את זכותם החוקית לחזור לשטחים המופקעים, שהם חלק בלתי נפרד של מולדתם, ושולל מאת % 97 של גולי עמנו את האפשרות המעשית לחזור למולדת בכלל.

"המדינה היהודית", כפי שהוצעה על-ידי הוועדה, תהא מורכבת משני חלקים: מגיטו יהודי-ערבי, צר בשטח וצפוף באוכלוסין, וממדבר רחב ידים ובלתי מאוכלס. בגיטו ישנה כבר היום צפיפות ממוצעת של שלוש מאות נפש לקילומטר מרובע: יישובו החלקי האפשרי של המדבר ידרוש עשרות בשנים - ואף אז לא תוכל אוכלוסיתו לעלות על כמה מאות אלפי נפשות. יוצא, איפוא, שרק מתי מספר - לכל היותר ממאתים עד שלוש מאות אלף מבין גולי עמנו יוכלו להיכנס ל"מדינת" החלוקה במשך שנים רבות שלפנינו. בזמן כניסתם של "הנבחרים" יופקרו אחרים ליאוש ולהתנוונות. לאחר כניסתם ייסגר השער, בידי שלטונות עבריים בפני מיליונים אחים, שיוסגרו לשיני הגולה המטורפת.

ט' - את זאת הבינו חברי הוועדה עצמה. הם הודו כי "הפתרון" שלהם אין בכוחו להביא לידי פתרונה של "הבעיה היהודית". יתר על כן: הם הגיעו לכלל מסקנה, כי "פתרונם" אין בכוחו לפתור אפילו את בעית "העקורים", השוכנים במחנות ההסגר למיניהם, והציעו לאסיפה הכללית של האו"מ (המלצה מספר 6) לטפל בבעיה של רבע מיליון העקורים היהודים בנפרד ועל-ידי סידור בין-לאומי (כלומר, על-ידי פיזורם בארצות שונות) כדי "להקל על גורלם ועל בעית ארץ-ישראל".

בשים לב לעובדות הללו, ברור לכל מי שאינו מוכן למכור למען חיי שעה עלובים את מולדתו ולהפקיר, למען שלוותו החולפת, את עמו, כי "פתרון" החלוקה, אם יבוצע, כמוהו כשואה לאומית היסטורית.

העם היהודי ייקרא למנוע את השואה הזאת.

הארגון הצבאי הלאומי קורא לכל נאמני העם ולכל נאמני המולדת להקים גוף על-מפלגתי, שינהל את המלחמה - הן בשדה המדיניות הבין-לאומית והן בשדה הקרב - להצלת המולדת מסכנת הביתור ולהצלת העם מפיזור ומכלייה.

ציון כולה שלנו. עם ישראל על מיליוני בניו ישוב ציונה. דגל החרות העברי יתנוסס על ירושלים ועל רבת-עמון.

(שודר בקול ציון הלוחמת)


[1] ביום ה-1 בספטמבר 1947 פורסמו המלצות הרוב של הוועדה הארץ-ישראלית מטעם או"ם (אונסקופ).

ההמלצות העיקריות היו :

1. ביטול המנדט הבריטי אחרי תקופת מעבר.

2. חלוקת ארץ-ישראל למדינה יהודית ולמדינה ערבית ולאיזור ירושלים נפרד.

3. המדינה היהודית תכיל את הגליל המזרחי, את עמק יזרעאל, את רוב שפלת החוף ואת כל נפת באר-שבע.

4. המדינה הערבית תכיל את הגליל המערבי, את הרי השומרון, את הרי יהודה ואת שפלת החוף הדרומית עד גבול מצרים.

5. תקופת המעבר תהיה לשנתיים, תחת אדמיניסטרציה בריטית.

6. בתקופה זו יש להכניס "לשטח היהודי" מאה וחמשים אלף עקורים.

7. ירושלים תימצא במשטר נאמנות של האו"מ.

8. איחוד כלכלי בין המדינות.

על פי הערכת הוועדה היו בשטח, שהוקצב על ידה למדינה היהודית, חמש מאות אלף יהודים ולמעלה מארבע מאות אלף ערבים (במספרים לא מדויקים).