החזרת האחריות הלאומית
החזרת האחריות הלאומית
עתה הם מנסים להפוך את הקערה על פיה. עתה אנחנו מתגרים ב"ישוב המאורגן", מתקיפים אנשים מסכנים וחפים מכל פשע, ואילו הם, מרסקי האברים המקצועיים, מגלים הבלגה עליונה, אורך רוח ותבונה מדינית.
עוד לפני שבועיים אמרו במפורש, כי הם יוצאים לחסל אותנו. עוד לפני שבועיים שלחו קבוצות מזויינות כדי להפריע לנו - גם ביריות - בחפצת דעותינו. עוד לפני שבועיים שברו ידים ורגלים לכל מי שנחשד בעיניהם הבולשות להיות "פורש''. עוד לפני שבועיים חשבו להפיל עלינו את אימתם בכח הזרוע ובנשק טמא, הנועד למלחמת אחים ולהשמדת היריב הפוליטי.
פתאום הפכו לקרבנות מסכנים של התקפה והתגרות. פתאום תקף אותם רגש של "אחריות לאומית''. פתאום החליטו להגביל את עצמם בפעולותיהם נגד הפורשים - עד להבלגה.
הצבועים הללו! הם חשבו כי באין מפריע יפילו בנו קרבנות במחתרת. הם הניחו, כי לא נגיב על תעלוליהם. הם קיוו, כי לא יוודע בעולם דבר התקפתם הזדונית, מלווה במעשי זוועה ואכזריות מחפירים על הכח העברי הלוחם. וכאשר למדו, כי חשבינם חשבון טעות היה; כאשר טעמו על גופם את טעם הידים המרוסקות; כאשר מניו-יורק החלו להגיע מברקים היסטריים: הפסיקו; כאשר מרירות ההמונים הופנתה נגדם - אז, רק אז, התפכחו קצת משכרונם, והחלו לגמגם על "הפורשים" שנטפלו פתאום ל"הגנה" המסכנה, האדיבה, הפטריוטית, המחנכת "נוער מוטעה" לתפקידי בנין על-ידי שבירת ידיו.
אנחנו, כמובן, שמחים מאד ש"האחריות הלאומית" חזרה במהירות כזו למרסקי האברים. גם רשמנו לפנינו, כי אחריותם גדלה עם רבוי מספר המהלומות שירדו עליהם. אנחנו איננו מעונינים ואיננו נלהבים להוריד מהלומות על ראשים עבריים; לא לכך נוצרנו. אבל אין בדעתנו לסבול שאחרים יורידו מהלומות על ראשי חברינו; גם לכך לא נוצרנו. אם ה"הגנה'' תנהג לפי רגש האחריות, שחודש אצלה בשבוע שעבר, לא נתקיף אותה, כמובן. אך אם נראה ש"האחריות הלאומית" מתחילה שוב יורדת במחנה הטירור הפנימי, נשתדל מיד לחדשה. זהו ממש צו הפטריוטיזם העליון.
אין ספק: המנהיגות הכושלת נכשלה בהתקפה עלינו. היא קבלה מכה חוזרת. היא בחרה הודות לגאוניותה האיסטרטגית בזמן מאד לא מתאים. על כן נאלצה לסגת. על נסיגתה היא מחפה בספורי בדים על "תכניותינו", שלא היו ולא נבראו, ובדבורים צבועים על "אורך רוחה הפטריוטי". החפוי הזה לא יעמוד לה. כשלונה המעשי, המוסרי והמדיני גלוי לעיני כל.
אף על פי כן - או דוקא משום כך - איננו משלים את עצמנו, כי בכך נגמרה המערכה הטמאה, שבן-גוריון מנסה לכפות על כולנו. המנהיגות המנוונת תחכה לזמן, שייראה לה מתאים יותר בשביל הנסיון להכניענו. אנו יודעים את זאת. ומפני שאנו יודעים את זאת, הננו בטוחים, כי היא שוב תכשיל את עצמה. היא לא תמצאנו מופתעים, היא תתקל בפלדה. כי אותנו אין מכניעים בכח. אנחנו בעצמנו נחליט על דרכנו. נחליט באופן חפשי, לפי מצפוננו ולפי דרישות האומה, אשר לשחרורה הקדשנו את חיינו אין איש ואין גוף בעולם שיוכל להכריחנו בכח לעשות משהו או לא לעשות. מי שחושב אחרת יתאכזב מרה ויכווה ידיו.
