הורי

מאמר עיתון
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ו שבט התשע"ח, 11 בפבואר 2018
מתוך:
ארכיון
נושאים:
מורשת ישראל - בהשראת התנ"ך וחז"ל, שואה. בית , שונות - בית אבא, הספד. אישים - הרצל. חינוך , מדינות - פולין. תפוצות - קהילות יהודיות
בגין מספר על ילדותו בבריסק
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

איך מתו אמי ואבי בידי הגרמנים, משמידי עמנו? אין לי על־כך ידיעה בדוקה. כאשר ביקרתי, בפעם הראשונה בארצות־הברית, כמחצית השנה לאחר חידוש עצמאותנו והיציאה מן המחתרת, נפגשתי עם מספר ידידים, יוצאי בריסק דליטא, עיר הולדתי. הם סיפרו לי את אשר שמעו מפי ניצולים אחרים. ואת אשר שמעתי הנני רושם.

חמש מאות יהודים הובלו יום אחד אל עבר הנהר בוג, אשר בקרבת חופיו שכנה בריסק, עיר ואם בישראל. בתוכם היה אבי. הוא החל, בדרך לשיר עמם את שיר האמונה: אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח. הוא גם קרא להם לשיר את "התקוה״. כולם שרו. הגרמנים דחפו אותם לתוך הנהר ופתחו עליהם, משני עבריו, באש ממכונות יריה. הנהר בוג האדים מדמם של היהודים. עמם היה אבי-מורי, אבי הזקן.

אמי הוסתרה על ידי רופא-ידיד בבית־החולים, שהוא היה מנהלו. באחד הימים הוצאו כל חולים ממיטותיהם ונטבחו. אמי היתה ביניהם.

אויה לי.

מה היה בית אבא ואמא? אני, כרגיל, קורא לו: הבית הישן. אבל הוא עומד לנגד עיני רוחי וליבי, כאילו עדיין עמד על תילו. אבי היה בן למשפחה אמידה. סבי היה, כרבים מבני עמנו, סוחר עצים והיה שולחם מיערות העד הרוסיים עד לדנציג, בנהרות, שחוברו על־ידי תעלות. הסבא לא נתן לבנו-בכורו, הלא הוא אבי, ללמוד אלא תורה, ש״ס ופוסקים. אבי היה תלמיד חכם מובהק. הוא ידע את התנ"ך, כמעט כולו, בעל־פה. אהוב היה עליו, ועל שלושת ילדיו, רחל אחותי הבכירה, היחידה, חיה עמנו, אחי הרצל אף הוא נרצח בידי הגרמנים – מעין חידון תנ"ך משפחתי. אחד הילדים היה אומר פסוק מתורה, נביאים, או כתובים – ואבינו היה מסיים, בעל־פה, את הפרק כולו. אך אבי גם רצה ללמוד שפות זרות; את זאת הוא עשה בסתר, בעלית הגג. כך למד, על בוריה, את השפה הגרמנית ובשנות מלחמת העולם הראשונה עזר לאנשים רבים בפניותיו אל השליטים בברלין, לרבות הקיסר ווילהלם השני.

אבי היה אמיץ לב. הגורל זימן לי חברים רבים, שכולם היו אמיצים עשויים לבלי חת. לא הכרתי, עד היום, אדם אמיץ יותר מאבי. בהיותו מזכיר הקהילה היהודית של בריסק דליטא, הגן על היהודים, לעתים בגופו, מפני פוגרומים. באחד מנסיונות השוד שנעשה בבית יהודי על־ידי חיילים פולנים, אנטישמים, דרש מהם אבי להסתלק; אחד מהם איים על אבי בנשקו, אף ירה בו, אך החטיא. אלינו, בבית, הגיעה השמועה, כי אבי נהרג. הייתי אז ילד בן שבע. אני רואה אף היום את אמי יוצאת אל הגזוזסטרה ומצפה לשובו של אבי, בחרדה הנוראה, שהיתה מנת חלקנו. אבינו חזר; בכיתי.

לעולם לא אשכח את דברי נחמתו: "למה אתה בוכה? מה יכול היה לקרות? תמיד כדאי להיות קרבן בשביל העם היהודי".

באחד הימים ליווה אבי את הרב. התקרב אליהם חייל ממחנהו של הגנרל הלר, שונא ישראל, והחל לגזוז את זקנו של הרב. אבי, בלא אמר ודברים, הכהו על ידו במקלו. הרב ואבי הובאו אל המבצר אשר על הנהר בוג. הפורעים היכום באכזריות. אבי שב הביתה זב דם. היה מאושר. הגן על כבודו של רב בישראל, על הכבוד היהודי. לאחר מכן אף קיבל התנצלות מן הגנרל שהיה מפקדו של חיל המצב באותו מיבצר מפורסם, שבו טרוצקי רשם את אימרתו המפורסמת, אשר כמעט הביאה לחורבן המהפכה הבולשביקית: "לא שלום, לא מלחמה". ולנין חתם, עם נציגי הקיסר הגרמני על השלום של בריסק־דליטא.

לאמי לא היתה השכלה פורמלית, אך הרבתה לקרוא, במקור ובתרגום. הייתי הצעיר במשפחה, אך לא פונקתי. ב"תקופת השלום" - כך קראו המבוגרים את הימים עד אוגוסט 1914 – היינו עדיין משפחה של מעמד בינוני די מבוסס. אבל אך מעט נהניתי מן התנאים ההם. בגיל שנתיים כבר הייתי לפליט מלחמה; אמי סוככה עלי בשדה־קרב בין חילות הצאר והקיסר.

מאז סבלה אמי כל ימי חייה. בריאותה היתה רופפת. אך היא עשתה את הקשות בעבודות הבית, כגון: כביסה, שטיפת רצפות ועוד, ובלבד שכל ילדיה ילמדו. ואכן, שלושתנו למדנו באוניברסיטה. התנאים היו קשים. כל שלשתנו עזרנו להורינו. התפרנסנו ממתן שעורים לתלמידים אחרים.

הבית היה מלא שמחה, אור ואהבה. להורי היה חוש הומור נפלא. משהו ממנו גם אנו, הילדים, ירשנו. תמיד היו אצלנו חברים וצחוקנו הטוב מילא את שני החדרים הקטנים שבהם גרנו. אפילו דלף הגג, בימי הסתיו היוקדים, לא נפלה רוחנו. ידענו להתבדח גם על חשבון עונינו.

הבית הזה, יחד עם בתיהם של מליוני יהודים, נהרס, איננו עוד.

אך חום האהבה שמילא אותו, עודנו עצור בעצמותי; חבוי בנשמתי. אמא, אם יהודייה, אמי שלי. אבי, מורי ורבי. ארץ־ישראל חיה בליבותינו. תמיד היינו אומרים: נשוב לארץ־ישראל. מילדותנו חונכנו לציונות ההרצלאית, לגאווה על יהדותנו, לאמונה בגאולה.

מעטים מאתנו זכו לשוב. בני משפחתי, כבני משפחת רעייתי, הושמדו, זקנים וילדים.

אויה לי, אויה.

יתגדל ויתקדש שמיה רבא.

מנחם ב"ר דב זאב וחסיה בגין