ההצעה למזג את יום כ״ז ניסן, יום זכרון השואה והגבורה, עם יום תשעה באב – הישיבה העשרים של הכנסת התשיעית – יום שלישי, י״ח באב תשל״ז, 2 באוגוסט 1977

ראש הממשלה מנחם בגין:

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, אני עולה להשיב על הצעתו של חבר-הכנסת האוזנר בדחילו ורחימו. אנחנו מדברים על אסון האסונות שקרה לעמנו, שלא יישכח לעולמים. לא רק בדורנו אלא גם בדורות הבאים.

וראשית תשובתי — העמדת ההצעה על תיקנה ועל אמיתותה. לא הצעתי לבטל את יום השואה. נהפוך הוא, הצעתי שיהיה יום התייחדות עם השואה והוא יהיה בתשעה באב.

ועתה אסביר לכנסת מה הניע אותי, לא רק בזמן הביקור בארצות-הברית אלא במשך שנים רבות, לחשוב על הרעיון הזה. רבותינו קבעו גם את יום האבל על המקדש הראשון בתשעה באב אף-על-פי שאין הוכחות כי דווקה ביום ההוא נחרב. מה הטעם? משום שיש גבול לביטוי הצער והאבל. רבותינו ידעו את נפש האדם ולכן לא רצו שיהיו שני ימי אבל על חורבן בית תפארתנו וקבעו אותו ליום אחד, הוא תשעה באב.

חכמינו בדורות אחרים קבעו שהזכרון של אחד המאורעות הכבירים בתולדותינו, בלי רצח עם, הלא הוא גירוש ספרד, יהיה בתשעה באב. עוד לפני כן, בהקשר של מסעי הצלב, קבעו חכמי הדור שזכר קידוש השם במגנצה ובוורמייזה יהיה בתשעה באב. זאת היא המסורת, והיא נכונה.

באה עלינו השואה הזאת. לא הצעתי, כפי שאמרתי כבר, לוותר על זכרון השואה, ובאשר לגבורה אייחד את דברי בהמשך תשובתי. תשעה באב הוא סמל של מקור תלאותינו וצרותינו. מאז נחרב בית תפארתנו החלו הייסורים של עמנו לפני 1907 שנים, וכל ימי האבל שדיברתי עליהם חוברו לאותו יום האבל שהיה זכור בתפוצות הגולה בהתייחדות של המונים, של כל הלבבות, אני זוכר כילד וכנער את תשעה באב בקהילה היהודית שבה נולדתי וגדלתי. המונים המונים של בית ישראל זרמו לבתי-הכנסת וישבו על הריצפה ואמרו ״איכה״ ואמרו קינות. אחת הקינות היא על קדושי וורמייזה ומגנצה.

היום בתשעה באב לא זה המצב. אני נתראיינתי לפני צאתי מארצות-הברית, וזה היה יום תשעה באב, ואמרתי באזני מיליונים אמריקנים: זה יום מיוחד במינו, ולכן אפתח במקום תשובה על השאלה הראשונה בהזכרת העובדה שלפני 1907 שנים הסתערו הלגיונות החמישי והשנים-עשר על הר-הבית, הציתוהו, החריבוהו, שיעבדו את עמנו ופתחו את כל פרשת תלאותינו וצרותינו במשך יותר מ-1800 שנה. אמרו לי אחר כך יהודים: בפעם הראשונה אנחנו שמענו על היום הזה. עד כדי כך.

גם בארץ יש המשיגים אם בתשעה באב יכולים אנו לדבר על ירושלים הבזויה ועל העיר המושפלת, והיו גם השגות של כל מיני חכמים. נכון שגוהרים רבבות יהודים דתיים לכותל באותו יום, אבל נשאל את עצמנו: האם הדור הצעיר מתייחד באותו יום, שאסור לבטלו? את התשובה אינני צריך להזכיר. אם נזכור בתשעה באב את השואה, את חורבן הארץ, את חורבן העם, זה יהיה יום מיוחד בחיי העם במולדת ובתפוצות; זה יהיה יום אבל כן, אמיתי, לא רק בדור שלנו אלא גם בדורות הבאים, על-פי המסורת של עמנו, על-פי קביעת חכמינו.

אינני מתפלא כלל על שאחד מאדירי התורה, הרב סולובייצ'יק, הביע מיד הסכמתו לכך שיום השואה לא יבוטל ויהיה לדורות בתשעה באב, ואני יכול לומר היום בכנסת, אדוני היושב-ראש, שהזדמן לי להתייעץ עם שני הרבנים הראשיים, עם הראשון- לציון ועם הרב גורן. שניהם הביעו הסכמתם לרעיון הזה, ורק אז אנחנו באמת נאחד את העם כולו סביב יום השואה, סביב זכרון השואה. זה רעיון נכון.

באשר לגבורה — לא הצעתי לבטל את יום הגבורה בקשר עם השמדת עמנו. נהפוך הוא. אני מציע שביום הזכרון לגיבורי ישראל, הלא הוא ערב יום העצמאות, יהיה יום הזכרון לפארטיזאנים וללוחמי הגיטאות. מעולם לא יכולתי להבין איך אפשר להפריד בין דם לדם, בין גבורה לגבורה. מורדי הגיטאות והפארטיזאנים נלחמו למען עמנו, ולמען עמנו נלחמו בארץ-ישראל. חיילי צבא ישראל, ההגנה, הפלמ״ח, האצ״ל, לח״י ומח״ל. כולם גיבורים, כולם קדושים, כולם מסרו את נפשם למען העם היהודי. בגולה ידעו שלא ינצחו. מסרו את נפשם למען כבודו של העם היהודי בארץ, נלחמו למען תקומתו של העם היהודי, אף כולם נלחמו וכולם נפלו למען העם היהודי. יהיה לנו יום גיבורי ישראל אחד — ערב יום העצמאות. ביום ההוא נזכור את הגיבורים שנפלו בשורות הצבא, המחתרות, הפארטיזאנים ומורדי הגיטאות. יום גיבורי ישראל אחד.

מאיר תלמי (המערך):

שאלת את הרבנים הראשיים; האם שאלת את הפארטיזאנים?

ראש הממשלה מנחם בגין:

ידידי היקר, אני מוכן להתייעץ עם כל אחד. אני עכשיו מדבר על הגבורה. אתייעץ גם עם הפארטיזאנים. מה הרעש? הרי פה חלה אי-הבנה. המציע דיבר על כך שאני העליתי רעיון לבטל את יום השואה. הרי בדיוק להיפך. אני מציע להנציח את יום השואה, למלא אותו תוכן למען ייזכר לדורי דורות.

גדעון האוזנר (המפלגה הליברלית העצמאית):

אדוני ראש הממשלה, זה ביטולו.

ראש הממשלה מנחם בגין:

אדוני, יש לנו חילוקי-דעות. במוסד ממלכתי מסויים סיפרתי על ההצעה הזאת וראיתי במו עיני מידה רבה של הסכמה מצד חברי הכנסת מסיעות שונות, אני מסביר עכשיו את הסוגיה השנייה — יום הגבורה. אני מציע שיהיה יום זכרון לכל גיבורי ישראל, ללא הבדל בין דם לדם, בין גבורה לגבורה, גם במולדת וגם בגולה, כי כולם נלחמו וכולם נפלו למען עמנו.

הנה כי כן הרעיון בשלמותו, אדוני היושב-ראש. אמנם כן, אני מניח שאנחנו נגיש בשם הממשלה הצעת חוק על נושא זה, כי דרושה הצעת חוק. במושב הבא של הכנסת יהיה לנו דיון נוסף, אבל הסוגיה היא גדולה, רבת משמעות היסטורית ומוסרית. בהחלט צריך לשמוע דעותיהם של חברי הכנסת.

על כן מסכים אני לקיים דיון במליאת הכנסת על הנושא הזה. בעקבות הדיון תחליט הכנסת על העניין במהותו, ובאחד הימים תדון גם בהצעת החוק כפי שנגישנה.