ההעפלה והמלחמה
ההעפלה והמלחמה
בואה של האניה "בן-הכט"[1], על שש מאות מעפיליה מכל הזרמים, שם קץ לעלילותיהם ולהתרברבותם של המתימרים להיות בעלי המונופולין על ההעפלה.
ההעפלה - שאנחנו היינו יוזמיה ומארגניה הראשונים, בזמן שאחרים קללוה כ"אנרכיה" - תימשך. אולם בניגוד למתחמקים, לא נשכר את העם באופיום הסיסמא: "המעפילים יעפילו". כי האמת היא, שהמעפילים מעפילים אך אינם עולים. הם מגורשים על-ידי המשעבד בחוזק יד לאיי הגזרה ומשם הם מובאים קבוצה-קבוצה במסגרת של מיכסת בווין הארורה.
ההעפלה - ויהיה מארגנה אשר יהיה - היא חזיון היסטורי, המגלם ומוכיח את הכמיהה הבלתי מנוצחת של המוני העם למולדת. היא גם סוללת את הדרך בפני כחות השחרור, שיסתערו, בבוא היום, על חופי המולדת ודרוכים לקרב יתנו יד ללוחמים בחזית מבפנים. אולם אסור להטעות את העם. בתנאים הקיימים אין ההעפלה עליה חפשית ואין בכחם של מעפילים מחוסרי מגן לפרוץ את השערים.
את השערים נפרוץ ואת המולדת נשחרר במלחמה משולבת של שבי ציון, לוחמיה ובוניה.
המעפילים יעפילו - והלוחמים יילחמו.
זוהי הדרך. ובה נלך.
[1] על שמו של מר בן-הכט, הסופר והמחזאי האמריקאי, אחד מטובי הידידים של המחתרת הלוחמת ומראשי הליגה למען ארץ-ישראל העברית.