ההנחה מתאשרת
ההנחה מתאשרת
דעתנו על הקונסטלציה המדינית איננה פרי סברות. היא מוצאת את אישורה ממקור, שהוא, במקרה זה, מהימן ביותר, מפי השליטים הבריטיים. מה אין הם עושים, כדי להשהות את מלחמתנו? מה אין הם אומרים, כדי להחדיר בלב חוגים מסויימים אשליות חדשות? כל האמצעים משרתים את המטרה הזאת. ישנם איומים איומים במעשי רצח המוניים ובדברי הפחדה. איומים בירושלים ובלונדון. אך ישנן גם לטיפות. הועדה עצמה, עם שיתוף האמריקאים, צריכה לשמש כעין נחמה: אולי ייחרץ דיננו לזכות? כך כותבים עתונים עברים. ובווין ידע, כי הם יכתבו כך, אם תוקם "במה לדיון מחדש", אם ישותפו בה נציגי אמריקה. אך אם אף זה אינו מועיל, כדי שיד התבוסנים בישוב תהא על העליונה, מנסה בווין ללטף את הלחי השניה של עבדי האשליות. הוא שולח מכתב ובו הוא מודיע, באורח פרטי, כי תכניתו אינה אלא הגשמה נאמנה של הצהרת בלפור, הנשארת, כמובן בתקפה.
לקח רב צפון בצעדים הללו של השליטים הבריטיים הם מוכיחים, שמלחמתנו יכולה באמת לשים לאל את תכניותיהם ואת "פתרונותיהם"; הם מאשרים אישור מוחלט את הנחתנו, שזוהי שעת הכושר להסתערות רבתי של העם, הנאבק על חייו ועל חיי בניו. רבות מני ספור הן ההזדמנויות, אשר דורנו - הדור האומלל שלא אבה לשמוע לקול ז'בוטינסקי - החמיץ. בל נחמיץ את ההזדמנות האחרונה!יץ את ההזדמנות האחרונה!