הדם הוא שהתקומם
הדם הוא שהתקומם
הם רצו להפוך את ארצנו לבסיס צבאי. לא היה איכפת להם שהבסיס יעמוד על קברים. על קברה של אומה שלמה. על קברה של הבטחה אלהית. על קברו של אידיאל אנושי גדול. על קברו של עם נצחי. על קברה של התחייבות בין-לאומית. על קברה של הגינות אלמנטרית.
קברים, קברים. בית עלמין גדול. ומעליו זורם נפט בריטי, משוטטים טנקים, טסים אוירונים, חונים מחנות צבא. בסיס צבאי בריטי. כי כאלה הם: סוחרים! לא סוחרי בד ומשי, כפי שתיארם נפוליאון. סוחרים בדם. נפש תחת דם. איסטרטגיה תחת דם. והם בטוחים היו ש"המסחר" יצליח. כי הרי הדם יהודי הוא. ודם יהודי - תכונותיו משונות: הוא נשפך כמים ונמרח כשמן משחה. שמן על גלגלי דתות כובשות, על גלגלי מהפכות מנצחות, על גלגלי אינטריגות בין לאומיות. מים ושמן-משחה.
כזה היה הדם היהודי מיום אבדן ארצנו. ובו החליטו לסחור סוחרי הדם הבריטיים.
אך הנה קרה הפלא הגדול: הדם היהודי התקומם! זה הדם של תינוקות חנוקים, גברים שחוטים וקדושים שרופים. זה הדם, שנשפך ללא טעם וללא תכלית מדור לדור, התרכז כולו בארץ קטנה זו והתקומם:
לא עוד אישפך כמים! לא עוד אמרח גלגליכם! דם אנוכי וחיה אחיה כדמם של כל העמים: בארצי, במולדתי, בעמל, בחופש.
זה דברו של הדם היהודי בתקופה האיומה שבשחיטות. זה דברו לעולם כולו. וזה דברו לסוחרי הדם הבריטיים. והדם הזה-הדם היהודי המתקומם - הוא שנלחם במשעבד הבריטי. הוא המצית את הנפט שלו, הוא ההורס את דרכי התחבורה שלו, הוא המשמיד אוירוניו ושריוניו; הוא המחדיר אימה באהליהם של מחנות עצומים. הוא שאינו נותן מנוחה לא לעצמו ולא לשופכיו. הוא פרץ ויפרוץ מארבע כנפות הארץ. הוא מטביע בדם ומעלה באש את הבסיס הבריטי בארצנו.
אכן, בשום מקום, ובשום זמן, לא נתקלו הבריטים באויב כזה. על כן הם נדהמים. מאה אלף חיילים להם בארץ קטנה - ואין מועיל. מצב צבאי אינו עוזר. גרדום אינו מפחיד. דכוי אינו משפיל. פרובוקציה אינה משיגה מטרתה, אין תרופה. והעולם כולו לועג לשונא.
אכן, נלעגים ושנואים וגם מוכים תהיו, משעבדים מטומטמים! לא תדעו מנוחה, לא ביום ולא בלילה. לא בארץ הזאת, ולא ברחבי תבל. עד שתבינו, שאין עוד סוחרים בדם יהודי. כי לא בסיס צבאי עלי תהום היא הארץ הזאת, אלא בסיס החיים לישראל מימים ימימה ולנצח נצחים.
