הגנרל מרשל
הגנרל מרשל
דיפלומטיים מאד היו הדברים, שגנרל מרשל, שר החיצון של ארצות הברית, השמיע בנאום "אסטוריה" ביחס לארץ-ישראל. אולם, אף אם נכונה הגירסא של הדיפלומטים מבית הספר הישן, כי השפה נוצרה כדי לכסות על המחשבה - לא קשה מדי לפענח את ה"צופן" הדיפלומטי, בו השתמש מר מרשל ולתרגמו לשפת המציאות המדינית. מר מרשל רוצה להשיג הסכמה, גדולה ככל האפשר, בתוך האסיפה הכללית של האו"ם ביחס לפתרון השאלה הארצישראלית. זוהי משאלה מובנת מאליה. אבל מר מרשל אינו מסתפק בזה. הוא רוצה גם להשיג את הסכמתם של העמים הנוגעים בדבר. וזהו כבר ענין אחר לגמרי.
ודאי, דבר נאה ויפה הוא לשאוף להסכמה של כל העמים. אבל מענין הוא, כי ביחס ליוון, למשל, אין מר מרשל דואג "להסכמה של כל העמים הנוגעים בדבר". הוא רוצה רק בהחלטה מסויימת וחד-משמעית של האסיפה הכללית של האו"ם, בה אין ויטו, ואחר כך ידע כבר מר מרשל מה לעשות עם ההחלטה הזאת בלי, או אף נגד, הסכמתם של עמים מסויימים הנוגעים בדבר.
אחר הוא יחסו לענין ארץ-ישראל. כאן הוא רוצה - נדבר גלויות - את הבלתי אפשרי. מר מרשל יודע, מה עמדתה של בריטניה בארץ-ישראל וביחס לארץ-ישראל. הרוצה הוא בהסכמתה לפנוי מוחלט של הארץ?
מר מרשל מכיר באורח רשמי בג'מאל חוסייני, באותו סוכן נאצי כפול - כלומר: בסוכן הנאצו-גרמני בימי המלחמה העולמית ובסוכן הנאצו-בריטי במלחמה האנטי-יהודית - כנציגם ודוברם של ערביי ארץ-ישראל. ומר מרשל יודע, כי ג'מאל חוסייני זה מוכן בטוב לבו ולפי עצת הקלייטונים, והפילבים והסמרטים להכיר בתור אזרחי "פלשתינה הערבית" את אותם היהודים, שחיו בארץ-ישראל עד 1918. למה רוצה מר מרשל לקבל את הסכמתו של אותו איש וחבריו בוועד הערבי העליון, הגומרים את החשבון עם מתנגדיהם הפוליטיים כפי "שגמרו" לפני שבוע את סמי טאהא בחיפה?
עדיין לא הכנסנו את "הצד השלישי" לתוך המשחק, את הצד ש"בשמו" מדבר ווייצמן או בן-גוריון. הבה ונכניסו, והפענוח של ה"קוד" של מר מרשל יהיה מלא. המדינאי האמריקאי יודע מפי בן-גוריון עצמו, כי החלוקה, כפי שהיא הוצעה על-ידי הוועדה, זהו "המכסימום היהודי" (הווייצמניסטי או הבן-גוריוניסטי). "מכסימום", כמובן, אין נותנים לשום צד. לפיכך מניח מר מרשל שתי אפשרויות:
א' - או שלא תהיה כל הסכמה בין "העמים הנוגעים בדבר"-ואז יישאר הסטטוס קוו, כלומר שלטון בריטי וצבא כבוש בריטי, או-
ב' - תושג הסכמה "בין העמים" על-ידי כך שהפתרון הממשי, עליו תסמוך את ידיה ממשלת טרומן, יתרחק מאד מאד מן ה"מכסימום" האומלל של בן-גוריון ויתקרב מאד מאד ל"מינימום" של ג'מאל חוסייני ו-... לתכנית מוריסון-גריידי.
אנו מרשים לעצמנו לנבא, כי תהיה החלטת האסיפה הכללית של האו"ם אשר תהיה עוד תיקרא ועידה עברית-ערבית, עם מתווכים בריטיים או אנגלו-אמריקאיים, כדי להשיג את "הסכמת הכל" לתכניותיו של המרשל מונטגומרי בארץ-ישראל, עליהן סמך את ידו הגנרל מרשל.
