הגורם הראשי

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ל' ניסן התש"ו, 1 במאי 1946
מתוך:
במחתרת כרך ב ע"מ 136-137
נושאים:
מדינות - ארה"ב, ברית המועצות (רוסיה). מחתרות - המנדט הבריטי. תפוצות - הסוכנות היהודית. אישים - הרצל. ממשל - ועדת חקירה
בכרוז זה בגין טוען ששיקול הבריטים להעלאת מאה אלף יהודים לארץ לא נובע עקב שיפור יחסם אל היהודים כפי שטוענת הנהגה.אלא נובעת מהרצון להפסקת הפעולות של תנועת המרי.כרוז זה התפרסם בסביבות חודש מאי 1946.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

הגורם הראשי

כידוע, הננו רואים את הדין-והחשבון של ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית כדין-וחשבון קטלני. אמנם, לא הוא שיקבע את גורלנו; גורל העם ייקבע על-ידי בניו הלוחמים. אולם מבחינה מדינית הביא הדין-וחשבון נזק עצום.

חמשים שנה חלפו מאז נכתבה חוברתו של הרצל וכל תוחלתו של גדול החוזים בדורנו היתה, שהעולם יכיר בהכרח ובאפשרות של הקמת מדינה עברית. כיום מורכב "העולם" - זה העולם המקציב שטחי מחיה לעמים קטנים - משלוש מעצמות גדולות. אחת מהן, יחסה לציון בעבר ידוע. מה יהיה יחסה בעתיד, קשה לדעת. אולם לעת-עתה אין כל סימנים, שיחדירו תקווה, כי היחס ישתנה לטובה. נשארו שתי מעצמות המערב. ושוב: יחסה של אחת מהן ידוע גם ידוע. לפני שלושים שנה הללוה כממלכת כורש; היום מקללה כל יהודי כמדינת עמלק, כמלכות הרשע. בחשבון הסופי נשארה המעצמה האמריקאית, המעצמה הצעירה, החפשית, המנצחת. והנה זכינו שגם מעצמה זו, אשר נשיאיה, מווילסון עד טרומן, דיברו על "קהיליה עברית מחודשת" נתנה את ידה להצהרה "פסקנית": "ארץ-ישראל לעולם לא תהיה למדינה יהודית". האפשר לתאר נזק פוליטי גדול מזה?

אולם בדין-וחשבון ישנם כמה ויתורים לטובת היהודים. הוצע לבטל את חוקי הקרקע משנת 1940; נדחתה הדעה ש"נחקקה" בספר- הלבן, כי עלית יהודים תהא מותנית בהסכמת הערבים. ומעל הכל, הומלץ להכניס "אם אפשר" במשך השנה, מאה אלף יהודים. זה בודאי דבר רציני. אם כי אסור לעולם לשכוח, כי ממשלה עברית, לו היתה מוקמת, היתה מעבירה במשך חדשים ספורים לא רבבות, כי אם מאות אלפים של גולי ישראל וקץ היה בא לנדודינו ולדמעותינו ולשפיכת דמנו.

על כל פנים, עובדה היא שהוצעו אי-אלה ויתורים לטובתנו. ואם כך, כדאי לשאול, מה המריץ את "החוקרים" להציעם. כמובן, גורמים רבים השפיעו על הלך מחשבותיהם. אך כל המעיין היטב במסמך המשובש, יגיע למסקנה, כי הנימוק העיקרי, שהניע את מחבריו להציע את אשר הציעו, היה הנימוק, עליו הם כותבים בזו הלשון:

"...כשנסתיימה המלחמה וממשלת הפועלים הגיעה לשלטון, נשאר הספר-הלבן בתקפו. היהודים שציפו להגשמה מיידית ע"י ממשלת פועלים של תכניתה של מפלגת הפועלים ביחס לציונות, נזדעזעו כשלא חל כל שינוי במדיניות. המרירות הגיעה לשיאה ומצבם של המתונים נעשה כמעט ללא נשוא. הסוכנות היהודית הודיעה במפורש בחקירה פומבית, כי אחר הנצחון באירופה, נעשה כל שיתוף פעולה בינה לבין המנדטור בדכוי הפעולה הבלתי-חוקית - למחוסר תכלית".

"כל הכרעה על עתידה של ארץ-ישראל תהיה נטולת תכלית ובלתי-מציאותית, אלא אם כן היא תתקבל מתוך הכרה מלאה של המתיחות הפוליטית בקרב יהודי הארץ ושל הסיבות, שגרמו לה. הן בעדויות פומביות והן בשיחות מרובות עם מדינאים ועם אזרחים פשוטים נאמר לנו, כי קיומה על-ידי המנדטור של מדיניותו הנוכחית אך תביא למצב מלחמה, שבו ייהנו הקיצוניים מתמיכתה הסבילה של כמעט כל האוכלוסיה היהודית ואילו המתונים יטואטאו (swept away) מעמדות המפתח, שהם עדיין מחזיקים בהן".

קראו, אחים, את הדברים האלה. קראום ושננום והבינו את אשר לא הבינו, במשך שנים, מנהיגיכם, ואת אשר אינם רוצים להבין גם היום המטומטמים בקרבנו והוא:

כי בלעדי מלחמתנו ובלעדי הקרבנות שהקרבנו לא הייתם מקבלים אפילו את פיסת הנייר הזאת, הממליצה על רשיון עליה למאה אלף פליטים.