הבריטים זוממים להכניסנו לגיטו

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ג אלול התש"ו, 19 בספטמבר 1946
מתוך:
במחתרת כרך ב ע"מ 241-244
נושאים:
מדיניות חוץ - או"ם. שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה. מחתרות - המנדט הבריטי. תפוצות - הסוכנות היהודית. ממשל - ממשלה. הסכסוך הישראלי פלסטיני - תכנית החלוקה
בכרוז זה טוען בגין שבדומה לועדות הקודמות ועדת מוריסון גריידי (בכרוז "ועידת לונדון") אינה תפתור את בעייתם הלאומית אלא רק תקדם את מזימת הבריטים לשעבד את היהודים ולגזול את מולדתם.לאור המצב יש להילחם במנדט הבריטי תוך כדי הקמת ממשלה עברית אשר תפעל ותאבק למען הארץ.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

קול ציון הלוחמת

הבריטים זוממים להכניסנו לגיטו אנו נשיב: מודיעין

מה תביא ועידת לונדון?[1] שאלה זו חייב להציג בפניו כל פטריוט עברי. כי בל נקל ראש, בל נאמר, מתוך פאטליזם גלותי: מה שהיה זה שיהיה. אל יסנוור את עינינו הלגלוג - ה"חויזיק" הגלותי - למראה וועידה על עניני ארץ-ישראל, שאין בה, לפי שעה. לא נציגות יהודית ולא נציגותם של ערביי הארץ. אל נשלה את עצמנו, שבגלל היעדרן, התמידי או הזמני, של שתי המשלחות הללו, לא יפול דבר בארמון לנקסטר ולא יחולו שינויים במצבנו המדיני. יחולו שינויים. אולי לא מיד. אולי בעוד מספר חדשים. אבל אלה יהיו שינויים רבי ערך. ואם לא נראה את המזימה, ואם לא נשכיל בעוד מועד לסכלה, עלולים המשעבדים הנאצו-בריטיים להצליח בהעמקת הקבר, שהם כורים, באכזריות ובשיטתיות, לתקוות ישראל. המשעבדים הבריטים הנם משעבדים מנוסים מאד. והנסיון מלמדם, שיצר השלטון, אף שלטון מדומה, הוא כה רב בקרב חוגים מסויימים, עד שאפשר להניח, כי ברבות הימים תימצא גם הנהלה מורכבת מיהודים "מתונים" לגיטו היהודי וגם הנהלה ערבית לאיזור הערבי, הכולל ארבע חמישיות של ארץ-ישראל המערבית. אבל אם אפילו ההנהלות הללו, הכפופות למורה הדימוקרטיה הגדול, לקומיסאר הבריטי, לא תקומנה בעתיד הקרוב, הרי אין זה משנה את התכנית הבריטית המחושבת. תמיד אפשרית - יותר מזה: תמיד דרושה - "תקופת מעבר". ובתקופה זו תורכבנה, מפקידים בריטיים דווקא, "הנהלות זמניות", בדיוק כפי שנעשה בעירית ירושלים, או להבדיל, בהודו, לפני שניהרו הסכים לקבל את שרביט השלטון מידי המשנה למלך הבריטי. ובינתיים ישיגו השליטים הערמומיים את ההישג המדיני המכריע: יעוצב גבול, גבול פוליטי-אתני בין רצועת החוף הצרה לבין מרבית השטח של עבר הירדן מערבה. וכך ישתנה מצבנו המדיני מן הקצה אל הקצה. שאיפת ההתנחלות העברית מעבר לגיטו תהיה, מבחינה משפטית, להתנכלות לממשל העצמי של עם, היושב על אדמתו. הספר הלבן לא יהיה דרוש; הסוכנות היהודית תסולק ותחוסל. בענין זה בל תהיינה אשליות כל שהן לאנשי הסוכנות; המוסד שלהם הולך, בתור מוסד, לקיצו, ואת הרכבו יכולים הם להציל רק בשתי דרכים: או בהפיכתו, יחד עם גורמים אחרים, לממשלה עברית עצמאית, או בהפיכתו, מתוך בגידה בעם, ליודען-ראט, ל"ממשלת" האיזור העברי.

מה אפשר ומה צריך לעשות, כדי לסכל את המזימה הזאת, הנרקמת סביבנו תוך פאסיביות מוחלטת, במחשבה ובמעשה, של מנהיגינו? קודם כל עלינו לגלות בפני העולם את המירמה הבריטית. שומה עלינו להחדיר את המושג של שלטון בריטי בלתי ישיר, שהנו מוסווה היום ב"ממשל העצמאי" של נסיך מדבר שכיר בעבר הירדן מזרחה, יהיה מוסווה מחר ב"ממשל עצמאי: של אפנדי באיזור הערבי, ואולי אף ב"ממשל העצמאי" של יודען-ראט באיזור העברי בעבר הירדן מערבה. עלינו לחזור ולהדגיש, כי גם שם וגם פה קיים, ויהיה קיים, שלטון בריטי, שלטון דכוי ושעבוד, המתחפש מאחורי גבה של ממשלת בובות.

אך אין זה מספיק. העם, הלוחם על ארצו וחרותו, חייב להקים את המוסד, שיהיה מוסמך, מבחינת החוק הבין-לאומי, לקבוע את אי-חוקיותו של השלטון הבריטי, הישיר והבלתי ישיר, בארץ-ישראל, ויהיה, מאידך, מוסמך להעלות את טענת הבעלות על ארץ-ישראל השלימה.

המוסד הזה הוא אך ורק ממשלה עברית, ממשלת ארץ-ישראל, שתקום בידי העם בעצמו, תילחם לשחרור מולדתנו ותהווה את ההוכחה המעשית-מדינית, כי במולדת העברית שולט כובש בעזרת קוויזלינגים, פאטנים ולאוואלים. הממשלה העברית תהיה גורם בין- לאומי, ולא פושט יד בין-לאומי. היא תמצא בעלי ברית, כי ידיה תהיינה חפשיות.

אך גם זה אינו מספיק. כדי שהממשלה העברית תהיה לגורם ריאלי, ולא ממשלת אמיגרנטים אומללים, היא חייבת להיות ממשלה של עם לוחם. כאן נקודת ההכרעה. העם כולו מוכרח להכנס למלחמה נגד בריטניה הבוגדת והמשעבדת. הוא חייב להלחם בה בארץ השדודה ובגולה הפזורה. הוא חייב להחרים את תוצרתה ברחבי תבל. היא חייב להכשיל את כל צעדיה בכל מדינה ומדינה. הוא חייב להסיק את המסקנה מן המצב הקיים והוא: מצב מלחמה בין עם ישראל לבין בריטניה המשמידה.

ובמולדת עצמה, בחזית העיקרית, הגיע היום לשים קץ לדפוסים, אשר לפיהם התנהלה עד כה המלחמה נגד השלטון הבריטי. הקץ להיסוסים ולחצאי אמצעים; הקץ ל"מלחמה", שבה ההפסקות מרובות מן הפעולות; הקץ לשיטה, הנותנת את היוזמה לידינו ליום יומיים, ולאויב לשבועות, או חדשים. אנו הוכחנו, שאפשר לנהל מלחמה מתמדת, מלחמה שתשים את השלטון הבריטי ללא-שלטון, מלחמה, שתפזר את כוחות האויב, מלחמה שתאפשר להכות בו יום יום ובמקומות הנוחים לנו. מלחמה זו אפשרית; מלחמה זו הכרחית. מלחמה זו איננה מסדה; היא מודיעין.

שודר בי"ט באלול תש"ו (19.9.46).


[1] לאחר שממשלת בריטניה שמה לאל אף את המלצת הוועדה האנגלית-אמריקאית על הכנסת 100 אלף פליטים יהודים לארץ-ישראל, נקראה על- ידי בווין וועידה ארצישראלית חדשה, אליה הוזמנו מתחילה, נציגי הוועד הערבי העליון ובאי כוחן של מדינות ערב. מן הצד היהודי עמדו להיות מוזמנים נציגים ממונים על ידי הבריטים (הסוכנות היהודית הוזמנה בשלב מאוחר יותר). בשביל וועידה זו הכינה בריטניה תכנית ל"פתרון" מוסכם של שאלת ארץ-ישראל, שנקראה "תכנית הפידרציה". ממשלת אטלי, מוריסון ובווין הציעה כי ארץ-ישראל המערבית תחולק לארבעה אזורים. האיזור היהודי המוצע היה של 1500 מילין מרובעים, או 17 אחוז של ארץ-ישראל המערבית, ברצועת החוף; האיזור הערבי כלל את כל החלק המזרחי של עבר הירדן מערבה. הנגב היה נשאר תחת שלסון בריטי ישיר. ירושלים והאיזור שלה עמדו להימסר לפיקוח בין-לאומי. האיזורים ה"אוטונומיים" האלה היו נשארים תחת שלטונה של ממשלה מרכזית, בריטית, שהיתה אחראית לעניני חוץ, צבא, משטרה, בתי משפט, בתי סוהר, מסילות ברזל,  מכס ועליה. ה"ממשלות" האיזוריות תוכלנה "לערער" על החלטות הממשלה המרכזית בפני מועצת הנאמנות של האו"מ.