הבלקודה הרצחנית

קול ציון הלוחמת

הבלוקדה הרצחנית

הבלוקדה - המצור הימי והיבשתי - הוא נשקו המסורתי של בריטניה. היא השתמשה בו בשעתו נגד הולנד הקטנה; היא הפעילה אותו נגד המורדים האמריקאיים; היא הטילה אותו למערכה הממושכת נגד נאפוליאון; היא הוסיפה להשתמש בו בשתי המלחמות העולמיות. עתה הכניסה בריטניה את הבלוקדה כאמצעי מלחמה נגד העם העברי.

אולם, כשם שהמלחמה נגד עם ישראל המושמד אין שניה לה בהיסטוריה לאכזריות, כן גם הבלוקדה האנטי-יהודית אין דומה לה בתולדות המצורים מבחינת ההתאכזרות השטנית. המצורים הידועים במלחמות הקודמות מופנים היו בעיקר לסחורות, לחמרי גלם, לציוד מלחמתי, לנשק ותחמושת: ואילו המצור האנטי-יהודי מכוון ומתכוון באופן ישיר נגד אנשים. ואילו אנשים! הרי הם אלה, שיצאו ממחנות ההשמדה; הרי הם אלה שהתענו במשך שש שנים בעינויי תופת; הרי הם אלה שלחייהם מתנכלים רבבות פורעים ביבשת הדמים. הרי הם אלה שלא אב ולא אם ולא אח ולא אחות להם; הרי הם אלה שלא נותר להם בחיים מאומה, פרט למולדת, שצריכה למלא בחייהם את מקום האב והאם והאח והאחות; שצריכה להחזיר לחייהם את טעמם, את תכליתם. נגד אנשים כאלה פרשה בריטניה הבוגדת את רשת הבלוקדה ביבשה ובים; בפני אנשים כאלה חוסמת בריטניה הארורה את דרך ההצלה היחידה. היש אכזריות כאכזריות זו? ההיתה בלוקדה כבלוקדה זו? ההיה פשע כפשע זה? ההיה, אחרי היטלר והימלר, רצח המוני בכוונה תחילה, כרצח המוני מתוכנן זה?

כמובן, הבלוקדה איננה אלא אחד מאמצעי המלחמה שמלכות הרשע הפעילה נגד עמנו. בריטניה מטילה לתוך מערכת ההשמדה האנטי-עברית אמצעים רבים מאד. היא משתמשת בדכוי נאצי, בכוח ההפחדה, בנכלים דיפלומטיים, בשנטז'ה שפלה, ולכל אלה תכלית אחת: לשים קץ לשאיפת החופש העברית. לנתק את הארץ מבניה, החותרים לחופיה בשארית כוחותיהם ובכל כוחותיהם, לכלוא אותנו בגיטו ולהשתלט סופית על ארצנו השדודה.

מכאן גם התכנית, הנקראת בפי המחסלים הבוגדניים "תכנית הפדראליזציה של ארץ-ישראל". תכנית זו נותנת להם למשמידים הבריטיים, את כל מה שהם רוצים. שליטה בלתי מוגבלת בארצנו, וגיטו יהודי ששטחו ואוכלוסייתו לא יעלו על אלה של גיטו ורשה וגורלו לא יהיה אלא גורל גיטו ווארשה. וכשם שהנאצים הגרמניים ביכרו להשיג את מטרותיהם בעזרת היהודים עצמם, כן גם הנאצים הבריטיים מנסים להגשים את תכניתם השטנית תוך שיתוף פעולה עם "מועצת זקנים" יהודית. זו או אחרת. כי למה מלחמות? למה התנגדות? למה קרבנות בריטיים? למה הסתבכות בין-לאומית? למה מערכת דמים? - לשם מה כל אלה, אם אפשר להשיג את הסכמתם של חוגים יהודיים מסויימים לתכנית החיסול? כדי להשיג את ההסכמה הזאת שוב משתמשים המשמידים הבריטיים בשני תכסיסים נאציים מובהקים מצד אחד, הפחדה, שנטז'ה של שודד דרכים. המעוניינים אתם בעלייתם של מאה אלף כלואי המחנות? אם כן - האקדח מופנה ישר אל המצח - תנו את חתימתכם לתכנית שלנו, היכנסו לגיטו מרצונכם הטוב. אחרת, אמנם אפשר לומר בוודאות כי אפילו אז לא היו הבריטים מכניסים מאת אלף יהודים, אבל בינתיים יש בידיהם נשק נגד התמימים, זוהי המשמעות של הכרזות מוריסון, כי את התכנית, שהוא הקריא בפני הפרלמנט. יש לראות כשלמות, כלומר הסכמה בריטית תיאורטית לעליית מאה אלף בתנאי של הסכמה יהודית מפורשת לוויתור על ארץ-ישראל, להקמת הגיטו שכמוהו כקבר כקבר לא רק לתקוות העם הנצחיות, כי אם גם לבנין החיים.

והתכסיס השני, אף הוא נאצי טפוסי. העלאת קרנם, בעיני היהודים, של הקוויזלינגים, או של המועמדים לקוויזלינגים. עורך "הארץ" נקרא פתאום בעתונים הבריטיים "שוקן המזהיר", ואילו השועל הזקן צ'רצ'יל, הטוען כי הוא לא ידע מאומה על השמדת המיליונים באירופה - הוא, כנראה, היה מחוסר אינפורמציה יותר מכל איש אחר במלחמת העולם השניה - צ'רצ'יל המדגיש, כי אי אפשר להכניס את שארית היהודים באירופה לארץ-ישראל: צ'רצ'יל המבקר את ממשלת הליבור לא מפני שהיא מחסלת את שאיפת החופש העברית אלא מפני שהיא עושה זאת בלי חכמה, בגסות בווינית, בלי העמדת פני ידיד - צ'רצ'יל זה אינו שוכח לחלק מחמאות בוקעות-שחקים לד"ר ווייצמן, באמרו בגלוי" "אנו רוצים כי היהודים ידעו, עד כמה מכבדים בארץ זו את הד"ר ווייצמן". בהאזיננו לדבריו אלה וכן לדברי הלורד קרנבורן, שהפליג אף הוא בשבחו של "אחד האנשים הגדולים בזמננו", הגיע לאזנינו הד הדברים של היטלר ושל אבץ בפריס הכבושה, על המרשל הזקן והגדול שנשלח ע"י ההשגחה העליונה להציל את צרפת...

זהו המצב. מצב טראגי. מצב מסוכן. מצב המאיים על עצם קיומה של האומה. אולם דבר חיובי יש במצב זה: הוא ברור. ברור ללא כל צל של ספק; ברור לכל איש בישראל, שהתנסה בנסיון דמים מחריד, בכל הברירות אשר בפניהן הועמד כיום בארצו שלו ובתפוצות הגולה. והברירות הן פשוטות, מחרידות בפשטותן, גדולות בפשטותן. ואין להתחמק מהן:

או מלחמת שחרור - או כלייה מתוך בגידה

או מולדת חפשית - או גיטו

או התקוממות עממית - או גסיסה ממושכת

או צבא עברי לוחם ומשחרר - או "טירוריסטים בלתי-חוקיים"

או ממשלה עברית - או יודן-ראט.

וביודענו את הדור הזה; את הדור שראה, במו עיניו או בעיני רוחו, את עשן המשרפות בטרבלינקה; את הדור שירש את כל ההקרבה של מקדשי השם ואת כל הגבורה של לוחמי החופש העברים - הננו יודעים במה הוא יבחר על כן, גורו לכם משמידים בריטיים עוד הרגש תרגישו, לא רק בארץ הנצורה, כי אם בכל פינות העולם, את זרועו הנטוייה של החייל העברי שיילחם בכם, כפי שאתם נלחמים בעמו האומלל: בלי רחמים.

שודר ביום י"ד מנחם-אב תש"ו (11.8.46).