האמת על הסכנה והדרך לנצחון

 אנו מזהירים

האמת על הסכנה והדרך לנצחון

יהודים,

אנחנו, חלוצי האומה הלוחמת, באים לגלות לכם את כל חומרת המצב.

מנהיגיכם המבולבלים ספרו לכם, כי אנו זורעים בהלה.

הבל ורעות רוח. הסכנה האיומה ביותר הצפויה לנו היא בכך שלא נעריך, בעוד מועד, את גודל הסכנה. העם חייב לדעת את האמת. כי רק ידיעת המציאות תמנע את האסון.

במלים פשוטות: בווין זומם להביא עלינו כלייה. אין זו מליצה ואין זו הפרזה. זוהי התכנית הממשית ביותר של הצורר הארור והתכנית היא מחושבת ומוסווית.

כבר שמעתם כמה דברים חסודים מפיו ומפי קריץ' ג'ונס. אל תאמינו להם. הדברים הצבועים הללו נאמרו רק כדי להרדימכם. שימו לב לתוכן הדברים. שימו לב לתכנית עצמה. ואז תדעו בפני מה הנכם עומדים בימים הבאים.

המצור בים ימשך עוד חמשה חדשים. המשעבד הנאצו-בריטי לא יתיר שום תגבורת לא באנשים ולא בחמרי מלחמה. בארץ ישפך דם יהודי. ולא רק דם ישפך. גם נשק יושדד גם תחמושת יקרה מכל יקר תצא. מגינים ולוחמים עברים ייאסרו או ירצחו בידי הפורעים המוסתים. הכלכלה, אם לא תיחרב, תתערער. דרכי התחבורה ישובשו.

כל זה יימשך עוד חמשה חדשים תמימים.

ואז, בליל ה-15 למאי 1948, עם חיסול השלטון הבריטי, יפלו עמודי הגבולות היבשתיים של ארצנו. על גבולות אלו לא יעמוד כל משמר עברי, באשר רובם ככולם נמצאים, לפי תכנית החלוקה הנפסדת, בשטח שהוקצב ל"מדינה הערבית". דרך גבולות אלו, שחדלו להיות גבולות בין-מדינתיים, ינהרו אלפי מרצחים, מצוידים בנשק בריטי, המאומנים על-ידי קצינים בריטיים ומחופשים כ"פרטיזנים" ו"מתנדבים". אז תבוא ההסתערות.

ובווין מקווה כי במשך 48 שעות תשבר ההתנגדות העברית, לאחר שהכח העברי יותש בינתיים במלחמת התגוננות של חצי שנה.

יהודים,

אל תקלו ראש. אל תאמרו: "זה יסתדר". אל תסמכו על עזרת גויים. זכרו, לילה אחד עלול להכריע את גורלנו, אם לא נהיה מוכנים, אם לא נדע מה לעשות כבר היום.

המלחמה שבפנינו, היא מלחמה לחיים או למוות.

בוודאי, כולנו נעמוד בגבורה. אך שר האומה לא הטיל עלינו את התפקיד למות בגבורה - לכך אנו מוכנים בכל רגע - הוא ציווה עלינו לנצח בגבורה, כדי להבטיח חיים וחופש לעם כולו ולדורות הבאים.

לפיכך חובה עלינו להתכונן בעוד מועד.

קודם כל - הקץ להתגוננות. להכות במרצחים בעוד מועד, כדי שלא יהיה צורך להפקיר את נשקנו בידי השודד הבריטי. אופנסיבה, אופנסיבה נגד קני המרצחים! ולהכות צריך גם באויב הנאצו-בריטי, כדי להכריח אותו לעזוב את הארץ לפני ה-15 במאי, בטרם הספיק לבצע את זממו.

שלישית: לדרוש מאת מועצת הבטחון התערבות מידית והחלטה נגד השארת השלטון הבריטי בארצנו במשך מחצית השנה הבאה, היא מחצית השנה המכרעת.

ורביעית: להקים, ללא דחוי, את המוסדות הממלכתיים העברים, כדי שנחדל להיות "עדה", המנהלת מלחמה, כביכול, נגד עדה אחרת, ואין שום גורם בין-לאומי רשאי להתערב בריב, מפני שעל החוק והסדר שומר, כביכול, "השלטון המנדטורי".

כאשר נקים את הממשלה העברית ואת הצבא העברי, נהפך בעצמנו לגורם בין-לאומי וההתנכלות לנשקנו תהיה פשע בין-לאומי - אז נוכל לדרוש את התערבותה הרשמית של מועצת הבטחון.

כמובן, כל הצעדים הללו עדיין אינם מספיקים. יש לעשות הכנות מעשיות מרחיקות לכת.

יש להכין לא תכניות התגוננות מקומיות, כי אם תכניות איסטרטגיות נרחבות, כדי להדוף התקפות ולהכין את האופנסיבה של צבא השחרור העברי. יש לעשות הכנות בחוץ-לארץ. יש להקים קדרים חדשים של לוחמים מנוסים.

כל זה ייעשה רק מתוך ליכוד הכוחות.

הקץ, איפוא, להתנצחות. אויבינו אינם מבדילים, ולא יבדילו, בין יהודי לבין יהודי. כולנו, כולנו ללא יוצא מן הכלל, נעמוד בפני אותן הסכנות.

על כן - להתלכד ולהתכונן למערכה הגורלית, אשר בפני בואה הזהרנוכם לפני הצהלה, בזמן הצהלה ואחרי הצהלה. עיניכם הרואות, כי צדקנו. צדקנו גם בדיאגנוזה וגם בפרוגנוזה.

ועתה הננו אומרים לכם: אל אשליות. אל "הוררא-פאטריוטיזם", המרדים את העם.

המצב חמור. המלחמה תהא קשה ורבת-קרבנות. הסכנות גדולות. אך אל בהלה.

אם נדע את אשר הוטל עלינו לעשות, נכה את אויבינו שוק על ירך. נכם בכחנו ונכם במוחנו. הנצחון יבוא. המולדת תשוחרר. ציון לנו תהיה - כולה לנו - על אפו ועל חמתו של הצורר הארור.

הארגון הצבאי הלאומי

בארץ-ישראל