האימפולסיביות של מר בן-גוריון
האימפולסיביות של מר בן-גוריון
דובר הסוכנות היהודית ניסה להצדיק את מר בן-גוריון ולהסביר למה ראש הסוכנות קפץ פתאום על במת אספת הנבחרים ובמחי יד מסר לבריטים את מרבית שטחה של ארץ-ישראל המערבית[1], מר בן-גוריון - אמר אותו דובר - הוא אדם אימפולסיבי, והוא אומר לפעמים דברים על דעת עצמו. אין זו - הוסיף הדובר-תופעה בלתי שכיחה בעולם.
לא, דובר הסוכנות; התופעה היא מאד בלתי שכיחה. ראשית, עוד לא שמענו, כי איזה דובר של ממשלה - והרי הסוכנות היהודית אוהבת מאד להשוות את עצמה ל"ממשלה" - יגיד על ראש הממשלה, כי הוא, במחילה מכבודו, פטפטן. ושנית - וזה העיקר-עוד לא שמענו על "ראש ממשלה" שה"אימפולסיביות" שלו תהא כה גדולה, עד שהיא תדחפהו לוותר ממש בהבל פיו על שני שלישים של מולדתו. לו הסוכנות היתה מוסד המכבד את עצמו, היא היתה מפטרת ללא דיחוי את האיש, אשר מתוך השתוקקות המגיעה להיסטריה, למדינונת שלו. הפר את מרות התנועה בצורה הברוטלית והחבלנית ביותר. אלא שהסוכנות היהודית לא תעשה זאת, באשר היא הסוכנות היהודית. האם לפחות תעשה מצוה אישית ולאומית אחרת? האם תתן ליושב ראש שלה חופשה זמנית, כדי שירפא את עצביו מן באימפולסיביות" היתרה שלו?
[1] בנאום, שנשא ב-22 באפריל 1947, הציע מר בן-גוריון להקים בשטחי ארץ-ישראל המערבית, בהם קיימת התישבות יהודית, מדינה יהודית - ואילו השטחים, בהם אין התיישבות כזו, להשאירם כמנדט בריטי.
הצעה פתאומית זו עוררה הסתייגות והתנגדות גם בחוגים הציוניים הרשמיים.
