דיר-יאסין ומפקד ההגנה בירושלים
דיר-יאסין ומפקד ההגנה בירושלים
קרא קראתם את "דברי הגנוי החריפים'' של מפקד ה"הגנה'' בירושלים, בקשר עם כבוש דיר-יאסין. שמוע שמעתם, כי לפעולה זו לא היה כל ערך צבאי, כי פעולה זו עמדה בניגוד לתכנית הכללית של הגנת ירושלים, כי פעולה זו כוונה נגד "כפר שקט", שאסור היה להתקיפו. את כל הדברים הללו אמר מפקד ה"הגנה" ואמרו דובריה, לאחר כבוש דיר-יאסין, לאחר שבוצעה אחת הפעולות הקשות ביותר, המסוכנות ביותר והחשובות ביותר בכל המערכה על שחרור ירושלים מן המצור הבריטי-ערבי.
ועתה, אזרחי המולדת העברית, שמעו, שמעו היטב, מה אמר על התכנית לכבוש דיר-יאסין אותו מפקד ה"הגנה" בירושלים, בטרם תכנית זו הוצאה אל הפועל. שמעו ורשמו, שמעו וראו, כי הנה חזרה פרשת מלון המלך דוד, במהדורה שניה, אמנם עם שנויים מסויימים, אך עם כל השקר, הפחדנות והצביעות המתועבת שהיו אופייניות לפרשה ההיא, הידועה לכם היטב.
שמעו! הרינו באים להשמיע באזניכם מכתב שנשלח בשביעי באפריל ש.ז., מאת מפקד ה"הגנה" בירושלים למפקד הארגון הצבאי הלאומי בירושלים.
"אל י - (זוהי האות הראשונה של הכנוי הרשמי של המפקד הירושלמי[1]) מאת ממ"ז, כלומר, מאת מפקד המחוז של ה"הגנה" בירושלים, השביעי לאפריל. "נודע לי שאתם מתכוננים לבצע פעולה על דיר-יאסין. ברצוני להעיר את תשומת-לבכם לעובדה, שתפיסת דיר-יאסין והחזקתה הנם שלב בתכנית כללית שלנו. (מפקד ה"הגנה" כותב שתפיסת דיר-יאסין והחזקתה הנם שלב אחד בתכנית הכללית שלנו). אין לי כל התנגדות שאתם תבצעו את הפעולה, בתנאי שיש בכוחכם להחזיק בו. אם אין לאל ידכם לעשות זאת, הריני מזהיר אתכם מפני פצוץ הכפר, אשר בעקבותיו יביא לעזיבתו על-ידי התושבים ותפיסת החורבות והבתים העזובים על-ידי כוחות זרים. מצב זה יכביד במקום להקל על המערכה הכללית. וכבוש שני של המקום יהיה כרוך בקרבנות גדולים של אנשינו. נמוק נוסף שברצוני להביא לפניכם הוא שאם יכנסו כוחות זרים יהיה בזה משום הפרעה לתכנית"[2]...
(כאן בא פרוט התכנית, שאין אנו יכולים לגלותה מטעמי בטחון). ובזה מסתיים המכתב של מפקד ה"הגנה", מיום השביעי לאפריל.
השמעתם? השמעתם היטב? בוודאי תאמרו: לא יאומן כי יסופר. אכן, גם אנחנו טרם השכלנו להבין את כל הצביעות התהומית, המתגלית בפרשה מחפירה זו. אבל הצביעות הזאת היא עובדה. מפקד ה"הגנה" מודיע בשביעי באפריל בפירוש, כי הוא מתעתד לכבוש את דיר-יאסין, מאחר שלכבוש זה נודעת חשיבות בתכנית ההגנה הכללית. אך כאשר דיר-יאסין נכבשת על-ידי חיילי אצ"ל ולח"י - נכבשת בסערה ובקרבנות יקרים - מספר אותו מפקד ה"הגנה", כי לפעולה זו אין בכלל ערך צבאי, והיא נעשתה רק לצרכי התעמולה של ה"פורשים". מפקד ה"הגנה" מבקש להמנע מפעולות פיצוץ, שאולי תביא לידי תפיסת הכפר על-ידי "כוחות זרים"; כאשר בהורינו שמים את נפשם בכפם ועל אף האש הקטלנית הניתכת על ראשיהם מכל בית ומכל פנה, כובשים את הבסיס ומחזיקים בו, כדי למסור אותו ל"הגנה", כפי שנתבקשו וכפי שהבטיחו - יוצא מפקד ה"הגנה" בחרופים ובגידופים על הכובשים, שמסרו לו את הבסיס המבוקש, מבלי שה"הגנה" תסבול אפילו אבידה אחת. מפקד ה"הגנה" חשש, שמא כבוש שני של המקום יצריך כוחות רבים וקרבנות רבים. החשש שלו נפל. לא היה צורך בכבוש שני. חיילי אצ"ל ולח"י לא נתנו ל"כוחות זרים" להשתלט על הכפר; חיילי אצ"ל ולח"י החזיקו בו עד שבאו אנשי ה"הגנה" והתבססו בו, כפי שמפקדם רצה. והן לא רק לכפר דיר-יאסין נכנסו אנשי ה"הגנה" לאחר שאנחנו טיהרנוהו מן האויב. מתברר, כי גם לקולוניה נכנסו אנשי ה"הגנה" לאחר שנפש חיה לא היתה עוד בה, ונפש חיה לא היתה בקולוניה כתוצאה ישירה של התקפת הכבוש על דיר-יאסין. יתכן כי בימים הקרובים יכנסו אנשי ה"הגנה'' לבית-איקסה, שנעזב בינתיים על-ידי תושביו, כתוצאה ישירה של ההתקפה על דיר-יאסין. יתכן, כי מחר יתפסו אנשי ה"הגנה'' את מלחה, שנעזבה שלשום על-ידי תושביה כתוצאה ישירה של ההתקפה על דיר-יאסין. מלחה זו שמשה בסיס עיקרי להתקפות הכנופיות על קרית שמואל ונוה שאנן; מלחה זו מסכנת את בית-וגן; מלחה זו היתה נקודת קשר ומעבר בין עין כרם לבין בית-צפפה; מלחה זו, פינויה מנתק את עין-כרם המסוכנת משאר הישובים הערביים, שבהם התבצרו הכנופיות; יתכן - הננו אומרים - כי למלחה ייכנסו מחר אנשי ה"הגנה" . ומפקדם יתפאר שהוא, בגאוניותו כי רבה, שינה את פני הדברים בסביבת ירושלים הנצורה אבל האמת היא, כי קולוניה, בית איקסה ומלחה ועוד שורה של כפרים ערביים, שהיוו בסיסים רבי ערך לכנופיות הערביות, ורבי סכנה לירושלים שלנו - האמת היא כי כל המקומות הללו נעזבו כתוצאה ישירה של כבוש דיר-יאסין, כתוצאה של פעולת אצ"ל ולח"י האמת היא, כי במהלומה אחת שינינו את מצבה האיסטרטגי של עיר הבירה שלנו והנסנו את האויב הרחק הרחק ממבואותיה. ומפקד ה"הגנה" בירושלים, במקום להודות לנו על שפילסנו בכוהותינו ובדמנו את הדרך בפני חייליו; במקום להכיר, כי אנחנו פרצנו את טבעת החנק שהושמה סביב ירושלים, אותו מפקד ה"הגנה", שהמליץ במכתבו על כבוש דיר-יאסין, שופך קיתוני גידופים על לוחמים עברים, מפני שכך מצווה עליו המפלגה, שהוא משרת אותה, מפני שכך דורשת ממנו הסוכנות האומללה, הממליכה את עבדאללה. את העבד הנרצע של בריטניה הנאצית, על ערביי ארץ-ישראל ושולחת לו דין-וחשבון על כבוש דיר-יאסין ודברי תנחומים על האבדות הערביות.
ועתה, לאחר שהבאנו בפניכם את כל העובדות, הגידו, אזרחי המולדת העברית, הגידו בעצמכם:
היש חרפה גדולה יותר מחרפת הצביעות הזאת בחיינו?
והאם אפשר לצפות שעם צבועים אלה, עם רמאים אלה, עם פחדנים אלה, תוקם אחדות לוחמת, אחדות-אמת? האפשר לקוות, שמנחמי עבדאללה יביאו לנו את נחמת השחרור מאויבינו וממזימותיהם?
פרשת דיר-יאסין היא פרשת גבורה, שנכתבה בידי לוחמים, כובשים ומשחררים, ופרשת חרפה שנכתבה בידי הצבועים. פרשת דיר-יאסין דורשת חשבון נפש מכל אחד מאתנו, כי העם עומד במלחמת קיום. ואם בכל מלחמה דרוש עוז ויושר, הרי במלחמת קיום על אחת כמה וכמה.
והנה כמה ידיעות מחזית המלחמה בירושלים:
ממקור ערבי נודע, כי אחרי כבוש דיר-יאסין, התקיימו, וזו הפעם הראשונה במשך ארבעת חדשי המלחמה בארץ, הפגנות בעיר העתיקה שבהן הושמעו דרישות לכרות שלום עם היהודים.
אתמול בבוקר, לאחר ההתקפה הערבית על שיירה יהודית להר-הצופים, התקיפו חיילינו את רכוז הערבים בשייך-ג'ירח ופגעו בחמשה-עשר פורעים.
(שודר בקול ציון הלוחמת)
[1] רענן מרדכי.
[2] הכוונה היתה להקמת שדה תעופה בשביל ירושלים.
