דין מעוות ועיוות הדין

העיתון מדווח על דברי בגין בדיון בכנסת (לא נמסר תאריך הדיון). בגין הציע להכניס תיקונים בנוסח סעיף 24 (א) לחוק לתיקון דיני העונשין (בטחון המדינה). בגין הציע כי אדם אשר קיים מגע עם סוכן זר ורואים אותו כאחד שמסר ידיעה סודית בלי להיות מוסמך לכך הוא לא יורשע בשני מקרים אם : 1) אם יש לו הסבר סביר לקיום המגע הנ"ל 2) אם שוכנע בית המשפט כי לא מסר האדם כל ידיעה סודית.

זו הפעם הרביעית שאנו נדון בתיקון הנוסח האומלל והמעוות של סעיף 24 (א) לחוק לתיקון דיני העונשין (בטחון המדינה). בפעם הראשונה – בעת הדיון הכללי על החוק בשנת 1957, כאשר הגשנו הסתייגות מדעת הרוב; בפעם השניה – בנובמבר 1962 כאשר הגשנו את הצעת-החוק הראשונה; בפעם השלישית – ביוני 1963. ועכשיו, אדוני שר המשפטים, זוהי הפעם הרביעית שאנו מציעים לתקן את הטעון תיקון.

הנימוקים בקשר להצעות השונות הושמעו כבר לפחת שלוש פעמים. הם ידועים לחברי הכנסת, גם לכתבים הפרלמנטריים; משום כך לא אחזור עליהם. גם לא אשוב ואזכיר את חוות הדעת רבת החשיבות של כב' השופט לנדוי. אבל ודאי שצריך לרענן את זכרונם של חברי הכנסת. לכן אבהיר, בקיצור נמרץ, מהי הסוגיה.

החוק מבחין בין ריגול לבין ריגול חמור; ריגול חמור קשור במסירת ידיעה סודית; ריגול – במסירת ידיעה. האבחנה בחוק היא גם בהגדרות של ,,ידיעה" או ,,ידיעה סודית" וגם במידת העונש הקשורה בעבירה. אם אדם יקיים מגע עם סוכן זר וימסור לו ידיעה מתוך כוונה לפגוע בבטחון המדינה 0 דינו 15 שנות מאסר. אם ימסור ידיעה סודית – לא דרושה עוד כוונה לפגוע בבטחון המדינה על פי החוק החרות, אלא על מסירת הידיעה הסודית דינו 15 שנה. אם אדם מוסר ידיעה סודיתמתוך כוונה לפגוע בבטחון המדינה – דינו מאסר עולם.

אנו רואים, איפוא, שהאבחנה בחוק בין שני סוגי הידיעה, הנמסרת לסוכן זר, (בין שני העבירות: ריגול וריגול חמור – אבחנה זו היא רצינית מאד.

מה טענו? הטענה שהשמענוה, ואנו חוזרים ומשמיעים אותה באוזני כל אדם, שמוחו פתוח לשמוע טענות צודקות, היא, כי ההפיקציה המשפטית, הפרסומפציה, החזקה הניצחת – כביטוי שהשתמש בו כב' השופט לנדוי – הטבועה בסעיף 24 (א), לפיה מי שמקיים מגע עם סוכן זר ואין לו הסבר סביר לכך, רואים אותו כאילו מסר ידיעה סודית – מאלצת שופט לדון את הנאשם בריגול על ריגול חמור, ויספיק לכך אם יקבע שהוא קיים מגע עם סוכן זר ולא יקבל את ההסבר כסביר. וזאת אף על פי שהתעורר בלב ספק אם הידיעה היא סודית. ויתרה מזו, אפילו ישוכנע שלא נמסרה ידיעה סודית.

אנו רואים שהחזקה הטבועה בסעיף 24 (א) מחזירה את השופט לסעיף 23 (א) ומאלצת אותו, לעתים בניגוד להכרתו, לדון אדם על עבירה שהוא לא עבר אותה, על מסירת ידיעה סודית אף על פי שלא היתה זו ידיעה סודית, אל על ריגול חמור אף על פי שלא היה זה ריגול חמור.

בעת הדיון בחודש יוני אשתקד אמר שר המשפטים שעל פי סעיף 24 (א) העבירה היא ביום המגע עם סוכן זר, בלי שיהיה הסבר סביר לכך. זו היא העבירה". עם כל הכבוד – ואין לי ספק ששר המשפטים הוא בעל ידיעות משפטיות רבות ועמוקות – אדוני טעה טעות מוחלטת בהודעה זו. לו החוק היה רוצה לקבוע עבירה על עצם קיום מגע עם סוכן זר, כך היה אומר: קיים אדם מגע עם סוכן זר, כך היה אומר: קיים אדם מגע עם סוכן זר ואין לו הסבר סביר לכך, דינו – וגו'. לא כך קבע החוק. הוא קבע מה יקרה לאדם אם מסר ידיעה, או ידיעה סודית. אחר-כך החוק יוצר את הפרסומפציה של סעיף 24 (א), שאם קיים אדם מגע עם סוכן זר ולא יכול למסור הסבר סביר רואים אותו כאילו מסר ידיעה סודית. פירוש הדבר, שלא על עצם המגע מעניש החוק, אלא אם אין הסבר סביר. החוק מקשר ,,את העובדה שקויים מגע עם ההסר הלא-סביר ואז ,,רואים אותו כאילו" מסר, לא ידיעה סתם, שגם אם היא יכולה להיות חשובה, אלא דווקא ידיעה סודית. כל בר-דעת יבין שמבחינת בטחון האומה יש הבדל עצום בין מסירת ידיעה, אפילו לא נכונה, לבין ידיעה סודית שיכולה להיות קשורה לשרות תעופה, מחסני נשק וכדומה.

אני רואה שאני מעורר שביעות רצון אצל שר המשפטים ויועציו –

שר המשפטים, ד. יוסף: אני רואה שהתשובה שלי נכונה.

מנחם בגין: הכינות תשובה למה שעוד לא אמרתי. זה יפה מאד. אני שמח על ההכנות המוקדמות. שר המשפטים יואיל לזכור כי היום יש לי עוד חמש דקות כדי להשיב לו.

אני סובר שצריך לקרוא את החוק כהילכתו. מה שאמר השר לפני שנה היה פירוש של חוק שלא כשורה ושלא כהילכת הכתוב.

עוד ניסה שר המשפטים להלך עלינו אימים ואמר, בתשובה לדברי, שאם תתקבל הצעת החוק כפי שנוסחה על ידי, הרי אשם לא יורשע כלל, לא על ריגול חמור ולא על מסירת ידיעה, אם יוכח שמסר יעידה. הכיצד? נקראנו לא פעם לסמוך על השכל הישר של התביעה הכללית; כאשר התביעה הכללית תגיע למסקנה שיש יסוד להאשים אדם במסירת ידיעה, או יותר חמור – במסירת ידיעה סודית, היא תאשים אותו לפי שני הסעיפים גם יחד. יש כדבר הזה אשר נקרא בשפה המשפטית הפשוטה ,,אישום אלטרנטיבי". אם התביעה לא תעשה כן, זה כשלונה, זו אחריותה ואנו נביע אי-אמון לשר המשפטים. אבל אני לא מניח שהתביעה הכללית תתרשל. היא יודעת את החוק, היא יודעת שישנו סעיף 23 (א), שישנו סעיף 22 וסעיף 24 (א). היא יכולה להזדקק לכל אחד מן הסעיפים האלה בבת אחת ועל ידי כך להבטיח שבית המשפט יגיע למסקנה שהידיעה שאמנם נמסרה היא לא סודית וירשיע את האדם על מסירת ידיעה מתוך כוונה לפגוע בבטחון המדינה. כי הרי הכוונה משתמעת מהמעשה, על פי הכללים הגדולים של פירוש החוק.

גם נסיון זה לטעון שכביכול ,אם תתקבל הצעת החוק כפי שהגשנו אותה, מרגלים יהיו בני-חורין – נסיון שוא הוא.

גברתי היושבת ראש, ברצוני להזכיר לבסוף לכבוד השר, שלפני שנה הוא הבטיח לכנסת לשמוע דעת חברי ועדה מתאימה, ולאחר הבירור להציע לממשלה לשקול בדבר. אני רשאי לומר, ואין זה סוד, כי הבטחה זו,שבאה לסיכום נאום ארוך, מוכן כהלכה, הושפמע כדי להשפיע על שתי סיעות קואליציוניות, דתיים ואחדות העבודה, אשר חלק מהם, לפחות, הביע תמיכתו באחת מארבע הצעות החוק שהונחו אז על שולחן הכנסת והיה מוכן להעביר הצעות אלה לועדה לדיון טרומי.

שר המשפטים התעקש להוריד את כל ארבע ההצעות מסדר היום, אבל היה קשה לו להשפיע על חברי לקואליציה, והוא הבטיח על ידי כך את ההצבעה האחידה של הקואליציה.

זה היה ב-5 ביוני 1963. עד היום, ה-3 ביוני 1964, אתה עדיין שוקל? שנה תמימה – אתה עדיין מתיעץ? האם זו היעילות במשרד המשפטים? – שומו שמים. אני יודע שזה לאו דווקא כך, אני יודע שאתה שר משפטים רב פעלים – לא תמיד לטובה. אם כן, מה קרה לך פתאם? שנה תמימה אתה מקיים התיעצויות ואינך מתקדם ואין קול ואין עונה מטעם המשלה. לא נאה.

גברתי היושבת ראש, אנו מציעים דבר פשוט מאד. נשאיר בסעיף 24 א' את הנוסח הבא: א. קיים אדם מגע עם סוכן זר, רואים אותו כאילו מסר ידיעה סודית בלי להיות מוסמך לכך.

לא יורשע אדם לפי סעיף זה בשני מקרים: 1. אם יש לו הסבר סביר לקיום המגע כאמור; 2. אם שוכנע בית המשפט כי לא מסר ידיעה סודית.

אם יימצא, על פי סעיף אחר בכתב האישום האלטרנטיבי, שמסר ידיעה סודית, לא ירשיעו אדם שלא מסר ידיעה סודית. מה יכול להיות צודק יותר, נכון, מובן והגיוני יותר? מתשובת שר המשפטים אלמד אם כך הדבר.

***

תשובה לשר המשפטים

יכולתי לשאול את שר המשפטים, לאחר שהגיע למסקנה שצריך לתקן את הסעיף הזה בחוק, מדוע הוא כל כך מתנגד להעברת הצעת החוק הזו לועדה לדיון טרומי?

מילא, אם עד עכשיו סברת שסעיף זה הוא כולו טוב, לא נתת דעתך להצעות תיקונים. אבל רק לפני דקות מספר הצהרת, אדוני השר, כי לאחר שגם חברי קואליציה כבר הגיעו למסקנה שהסעיף איננו בסדר – שחברי כנסת מן האופוזיציה לא מספיקים לך מבחינת השיקול, - אתה מסכים שצריך יהיה להגיש הצעה לתקן את הסעיף הזה.

השכל הישר, אם איננו מעורב בשיקולי פרסטיג'ה, אומר: ניחא, נעביר הצעות אלו לדיון טרומי בועדה, הממשלה תציע הצעה משלה והועדה תדון. גברתי היושבת-ראש, כאשר מביאים הצעה כזאת לועדה, היא צריכה להכין אותה לקריאה ראשונה. בועדת החוקה יושבים משפטנים, אדוני שר המשפטים. כל הכבוד למשפטנים שהם יועצים ממשרדך. אבל גם בועדת חוקה יושבים משפטנים יודעי חוק ומשפט. מדוע אינך רוצה להתיעץ אתם? אבל אני יודע שלשאלה זו בכלל לא תהיה תשובה; כי אפילו אם הממשלה מגיעה למסקנה שצריך לתקן משהו, הצעת תיקון שהוגשה שלא עלידה פסולה מלכתחילה. היא, הממשלה, חכמה, מכל; היא יודעת איך לתקן ומתי לתקן. היש לכם בעלות על השכל? אין לנו הוכחות רבות לטענה זו. אבל כפי שאמרתי, לשאלה זו לא אקבל תשובה.

אני שואל, אדוני שר המשפטים, מנין לקחת שאני מעדיף את השופט לנדוי על כל שאר השופטים? הבאתינ חוות-דעת שלו שהיא משפטית מובהקת. קראתי אותה פעמים רבות. אני יכול לומר שלעתים רחוקות אפשר לראות חוות-דעת משפטית כזאת, בנויה נדבך אל נדבך, לבנה אל לבנה, ואין פירצה. התשובה על תמיהתך, מה על שאר השופטים, היא פשוטה: שאר השופטים לא נתקלו בביעה זו. כי על פי סעיף 24 (א) ישנן שתי אפשרויות: או שהנאשם מוסר הסבר סביר, ואז הוא יוצא זכאי; או שההסבר אינו סביר, אבל בית המשפט מעלה ספק לגבי מהותה של הידיעה, או שהוא בטוח שהידיעה סודית או לפחות אינו מעלה ספק סביא אם היתה סודית. בשני המקרים יחד אין הסוגיה הזאת עולה.

מה קרה אצל השופט לנדוי, בלבו, בהכרתו ובשכלו? הוא אמנם לא קיבל את ההסבר כסביר, אבל הוא שאל וחקר, והוא עצמו מביע דעתו, שהידיעות שמסרו לא היו מסוג הידיעות הסודיות. ואז הוא מסיק את המסקנה: אפילו לא התעורר ספק בלבי, יותר מזה – אפילו הייתי משוכנע שהידיעות אינן סודיות, על פי סעיף 24 (א) אני חייב להניח שהידיעות סודיות, ומשום כך להרשיע אותו על פי סעיף 23 (א). אם זה איננו עיוות דין – מהו עיוות דין?

בוודאי הדבר החמור ביותר הוא כאשר מרשיעים אדם חף מכל פשע. אבל כל משפטן יאמר שעיוות דין הוא גם אז כאשר מרשיעים אדם על עבירה שלא עבר אותה, אפילו עבר עבירה אחרת. לא תרשיע אדם על שוד מזויין, אם הוא ביצע גניבה. ואם בית-משפט יעשה כן – הוא יעוות את הדין. והרי מדובר באדם שעבר עבירה חמורה, אבל לא אותה עבירה שעליה הורשע. שר המשפטים אמר מעל במת הכנסת, שזה צריך להשאר, - האין זה עייות דין. ועוד טענה שהוא חוזר עליה פעם שלישית. צר לי לומר, אדוני שר המשפטים, פעם יכולת לטעות. פעם שלישית, אם אתה חוזר על טענה זו, אתה בבחינת מטעה את הכנסת. שבתי וטענתי לפי הצעת החוק שלי, אם היתה מתקבלת, אדם היה יוצא זכאי...

שר המשפטים, ד. יוסף: כן.

מנחם בגין: אם תאמר משולחן הממשלה ,,כן", אתה חושב שה,,כן" הוא יותר חזק?

אני טוען שאילו הקטגוריה היתה תובעת לדין את האזרח שעליו דיברת אתה,אדוני שר המשפטים, ודיבר חבר הכנסת קושניר – ואני כלל אינני רוצה לדבר עליו, כי אין הדבר נוגע לסעיף בו מדובר – אילו הקטגוריה היתה תובעת אותו לדין לפי סעיף 24 (א) ו-22 (א) הוא היה – על פי מה שאמר השופט לנדוי – מזוכה, על פי הסעיף הראשון. ויש לשער שהיה מורשע על-פי סעיף 22 (א), כפי שקבע בית המשפט דלמטה, וכפי שכתבו שני השופטים של בית-המשפט דלמעלה. אני חייב לומר זאת מתוך הסתייגות כי לא אנו שופטים את האיש. שם, בשני בתי-משפט אלה, דנו אותו. כלום לגבי העתיד יש ספקות, דווקא לאור חוות-הדעת של השופט לנדוי? הקטגוריה תתבע אדם חשוד בריגול על פי שני הסעיפים, אם תוכח אשמתו הוא יורשע בריגול ולא ייצא זכאי...

שר המשפטים, ד. יוסף: אתה מודה שהסעיף שלך פגום ואתה זקוק לעוד סעיף.

מ. בגין: אילו היינו מתדיינים בפני בית-משפט אני בטוח שאב-בית-הדין היה קורא אותך לסדר. אינך יכול לומר לי שאני מודה, כאשר אני מכחיש. אינני מודה שהצעת החוק פגומה. אני טוען שעל פי הצעת החוק, אילו היתה מתקבלת, שום אדם שלא מסר ידיעה סודית לא היה מורשע על מסירת ידיעה סודית. באשר הלסבר הסביר, אין בינינו חילוקי דעות. אני טוען שאם אדם אשם בריגול – וריגול פירושו גם מסירת ידיעה שאינה סודית – והקטגוריה תתבע אותו על פי שני הסעיפים – הוא יורשע בריגול ולא ייצא זכאי. ואתה מנסה להלך עלינו אימים שמרגלים ייצאו זכאים, אם תתקבל הצעה כזאת.

לכן אין שום אפשרות להבין את ההתנגדות לבחינת הצעה כזאת. אתה אמרת משהו על חברי הקואליציה. הם תמכו לפני שנה בהעברת ההצעה לדיון טרומי בוועדה. אתה מנעת זאת.

אתן עוד דוגמה לנסיון להלך אימים באפשרות של זיכוי מרגלים. ביולי 1957, כאשר היה שר משפטים אחר נתקבלה הפרסומפציה הטבועה, הנצחית הכובלת ידיו ומצפונו של השופט – סעיף 24 (א). בהסתייגותי הצעתי לפחות להוסיף את האלמנט של ידיעה; לאמור – קיים אדם מגע עם סוכן זר, ביודעו שהנהו סוכן זר, וכו'. ואז אחרי התייעצות עם המשפטנים, דובר הממשלה דאז הודיע שאם הצעתי זו תתקבל, לעולם לא תוכל התביעה להוכיח את הנדרש על-ידי החוק; לאמור, שהנאשם ידע שהאיש שאתו הוא מקיים מגע, הנו סוכן זר, והמרגלים ייצאו לחופשי. הכנסת דחתה ברוב קולות את הצעתי. כעבור חמש שנים ב-1962 היה דיון בסוגיה זו, והיועץ המשפטי של הממשלה כתב חוות-דעת. ראש הממשלה דאז קרא אותה, וממנה הסתבר שהתביעה ,,לעולם תהיה חייבת" להוכיח שהנאשם במגע עם סוכן זר, ידע שהנהו סוכן זר. קפיצה כזאת? קודם אמרו שלעולם התביעה לא תוכיח זאת. אחר-כך אמרו שלעולם התביעה תהא חייבת להוכיח זאת. איך איננו יכולים לסמוך על משפטנים כאלה?

אדוני, שר המשפטים, אל תאמר לי שאז לא היית שר המשפטים. יש ממשלה. זו אותה הממשלה, ממשלת המשך.

שר המשפטים, ד. יוסף: אבל עובדה היא שלא הייתי שר השפטים.

מנחם בגין: אינני מכחיש זאת. אני רק טוען שאינני מתדיין עם אחד מחברי הממשלה אלא עם הממשלה שאתה היום דוברה, ולפני חמש שנים היה לה דובר אחר.

שר המשפטים, ד. יוסף: זו היתה ממשלה אחרת.

מנחם בגין:

אתה מכחיש דברי מר אשכול שזו ממשלת המשך?

שר המשפטים, ד. יוסף

ממשלת המשך של הממשלה הקודמת, אבל לא של הממשלה

שהיתה לפני חמש שנים.

מנחם בגין: רצוני להזכיר לך, אדוני שר המשפטים, שגם לפני חמש שנים ראש הממשלה היה מר בן-גוריון. האין זה מספיק לך?

זוהי אותה ממשלה. שר המשפטים משסע אותי כל הזמן בקריאות ביניים נחמדות, מעיינות, והוא מושך אותי להשיב לו. אבל אני כבר מסיים. גברתי היושבת-ראש, אבקש את שר המשפטים שישקול ברגע האחרון. הוא כבר הבטיח היום לכנסת להביא הצעת חוק לתיקון סעיף 24 (א). לא כן?

שר המשפטים ד. יוסף: אני עוד שוקל. תקרא את הפרוטוקול.

מנחם בגין: אני מבין שקשה מאד להבין את הבטחותיך מעל במה זו.

ישראל שלמה בן-מאיר (המפד"ל): זה היה בקשר לסעיף אחר.

מנחם בגין: אני מבין. נעשה נא אפוא ברוח טובה: נעביר הצעה זאת לדיון טרומי בוועדה. אתה תביא את הצעתך. בוועדה יושב משפטן כמו חבר הכנסת ניר, משפטן כמו חבר הכנסת קלינגהופר, משפטן כמו חבר הכנסת צדוק. את ראה שאני אדם צודק. יושבים משפטנים מכל הסיעות. אדרבא, נדון כולנו. זה לא ענין למפלגתיות; זה ענין להגינות.

(דברים בכנסת על הצעת חוק לתיקון סעיף 24 (א) בחוק לתיקון דיני עונשין ובטחון המדינה.