דין יהודה ושומרון כדינה של ירושלים, דין ירושלים כדינה של ארץ ישראל

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי, חברי הכנסת, מחבב אני ומכבד את ידידי חבר-הכנסת בן-מאיר, אך היום, לצערי, לא אוכל לקבל את דעתו. לפי הכרתי חובתנו להשיב, מעל במה זו, לדבריו החמורים של דובר ממשלת ארצות-הברית באו״ם, מר סקרנטון, וחובה מוטלת עלינו לפשפש, דווקה בימים אלה, הן בדברינו והן במעשינו כדי להימנע מהשגיאות שנעשו עד כה. זו תהיה תרומה לאותה אחדות לאומית שרבים, כה רבים, נושאים עיניהם אליה.

אדוני היושב-ראש, דוברה של ממשלת ארצות- הברית במועצת הבטחון קבע בנאומו שאין הכרה בריבונות ישראל על ירושלים וכי ההתנחלויות ביהודה ובשומרון מהוות מכשול לשלום. באשר לירושלים תשובה אחת בפי כל בבית הזה — זולת סיעה קטנה אחת, המתכחשת לעצם קיומה של מדינת היהודים, ואין לנו אלא לעבור לסדר-היום על עמדתה זו – לאמור: ירושלים השלמה, המשוחררת, המאוחדת היא בירת ישראל לדורי דורות.

אני מבקש רק לתקן הודעה מסויימת של ראש הממשלה בקשר לירושלים. שמעתיו אומר: ירושלים סופחה. אין שום הצדקה לביטוי האומלל הזה. ואני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, לעתים אתה עומד נדהם מול התופעה הזאת של חוסר ידיעה בעניינים יסודיים מצד אנשים העומדים בראש המדינה שלנו. סיפוח? ירושלים ואנקסיה? תרתי דסתרי. סיפוח. אתה מספח אדמות זרים לאחר כיבוש. אינך מספח את עיר הבירה הנצחית, אינך מספח את אדמת המולדת שלך. אתה מחיל על השטחים המשוחררים את המשפט, השיפוט והמינהל, כפי שהכנסת קבעה עוד בשנת 1967 בעקבות מלחמת ששת- הימים. סיפוח בנובמבר 1914 בריטניה סיפחה את קפריסין, ובמסמך הידוע נאמר : הדבר מוצא חן בעיני הוד מלכותו המלך לספח את האי קפריסין לקיסרות בריטניה, ובזה קפריסין מסופחת. הנה לכם מסמך בין-לאומי על סיפוח. אבל כאשר הצרפתים שיחררו במלחמת העולם הראשונה את אלזאס-לורן, הם מעולם לא סיפחו אותן אלא קבעו במסמך הבין-לאומי המפורסם, שאלזאס-ורן חוזרות למולדת הצרפתית, כדי לתקן את העוול שנעשה על-ידי הגרמנים. והוא הדין בעקבות מלחמת העולם השנייה — לא סופחו אלזאס-לורן, אלא שבו למולדת הצרפתית. ויורשה לי לומר, עם כל הכבוד לעם הצרפתי הגדול, הא אלזאס-לורן ותולדותיהן והא ירושלים ותולדותיה. סיפוח? אני מציע שחברי הממשלה ילמדו את האלף-בית של משפט בין-לאומי ובדבריהם המוטעים הנובעים, כנראה, מחוסר ידיעה לא יחמירו את מצבנו, לא יכבידו עלינו.

ירושלים, אדוני היושב-ראש, לא סופחה. היא שלנו מימי קדם ולדורי דורות. חלק ממנה, העיר העתיקה, היתה בכיבוש בלתי-חוקי. ביטלנו את הכיבוש. גאלנו ושיחררנו את ירושלים העתיקה. שבנו אל ירושלים העתיקה והחלנו על-פי החוק הריבוני שלנו את המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה. זה דינה של ירושלים.

ומה דינם של יהודה ושומרון ? אם אנו כולנו קובעים שירושלים משוחררת, איך יכולים יהודים וציונים להעלות על דל שפתיהם את ההבדל ? ירושלים משוחררת, ובית-לחם כבושה? או — ירושלים גאולה, וחברון כבושה ? ועוד, אם אתם מבדילים בין ירושלים ליהודה ושומרון, דעו לכם מה היא התוצאה - בנאומו של סקרנטון מצאנו הד לכך. אצטט משפט אחד מדבריו. הדבר יספיק כדי להחריד את כולנו : " An occupier must maintain the occupied areas". "The occupier" — הכובש. אם אתם אומרים שבעקבות מלחמת ששת- הימים אנו היינו ככובש ביהודה ובשומרון, התוצאה היא שסקרנטון וחבריו מגיעים למסקנה שגם רמת-אשכול היא שטח כבוש. והוא משתמש במושג occupier גם לגבי ירושלים העתיקה. עמנו צריך ללמוד מזה. צריך לפשפש בדברים המזיקים.

לכן תשובתנו צריכה להיות: דין ירושלים כדין יהודה ושומרון; דין ירושלים כדינה של ארץ-ישראל. ולהיפך — אין שום שטחים כבושים ; כולם משוחררים ; כולם גאולים. קבענו את זה גם בעקיפין בחוק. הנה ב- 1967 כתבנו לאמור: ״הממשלה רשאית בצו להחיל את השיפוט, המשפט והמינהל של המדינה על כל חלק של ארץ-ישראל שייקבע בצו״. השתמשנו בחוק הזה, לפי שעה, רק ביחס לירושלים. אבל הממשלה רשאית לפי החוק להחיל את השיפוט, המשפט והמינהל על שכם, על יריחו, על בית-לחם ועל כל שטחי ארץ-ישראל. הרי קבענו לפני תשע שנים שהשטחים האלה אינם כבושים. אלמלא כן לא היינו מקבלים את החוק הזה. לאמור, מסמיכים את הממשלה לא לספח אלא להחיל את החוק שלנו, את הריבונות הישראלית, על כל שטחי ארץ- ישראל.

אני מציע איפוא, אדוני היושב-ראש, שהציונים היושבים בכל חלקי הבית הזה, למען השם, למען עמנו, למען ארצנו, למען בטחוננו הלאומי יחדלו מהנוהג הפסול הזה לדבר על חברון, שכם, יריחו ובית-לחם כעל שטחים כבושים. ובהתאם לחוק שקיבלנו ננהיג את הלשון הפשוטה — ארץ-ישראל. מי שאיננו רוצה לומר נחלת אבותינו ומתחיל ללגלג אפילו על המושג הזה, כאילו עמנו איננו קם ואיננו קיים על המסורת של אבותינו, על מורשתם על הארץ שהנחילו לנו ואבותינו לא שכחו בכל הגלויות המרות ליום אחד; מי שרוצה לדבר בציניות על נחלת אבות — ידבר על נחלת בנים. כי אין הפרדה בין בטחונם של בנינו לבין הסיכויים לשלום לבין הזכות על ארץ-ישראל.

ראינו את זה אתמול. מי שיספר לנו שהערבים ביהודה ובשומרון אינם מסכימים להיות בשלטון ריבוני של ישראל, יתבונן למה הוא גורם. מחר מישהו יאמר שהערבים בגליל אינם מסכימים שיהיה שם שלטון רבוני של ישראל. אנה אנו באים עם פילוסופיה אנטי-היס- טורית, אנטי-לאומית, כזו? לכן, דין יהודה ושומרון כדין ירושלים.

ההתנחלויות, אומר מר סקרנטון, הן מכשול לשלום.

מאיר פעיל (מוקד):

כן.

מנחם בגין (הליכוד) :

כאשר יהודי בבית הזה אומר שסקרנטון צודק באמרו שההתנחלויות הן מכשול לשלום, נרשמים הדברים בסטייט-דיפארטמנט, ואחר כך משתמשים בהם בכל התעמולה העוינת.

אני מבקש לשאול, לא אותך, מר פעיל, אמרתי לך כבר שאתה לא בר-פלוגתא שלי. אני רוצה לשאול את סקרנטון ואת אלה שכתבו בשבילו את הנאום: עד 1967 לא היו בידינו לא יהודה ושומרון, לא קדום ולא קריית-ארבע; האם עד אז הערבים עשו אתנו שלום ?

מאיר פעיל (מוקד) :

אנו לא ב-1965. אנו ב-1976.

מגחם כנין (הליכוד):

אני לא אשיב לך. תן לי לדבר. אתה לא וילנר. אחר כך תעלה על הבימה ותציע להסיר את הצעתי מסדר-היום ותאמר את דברך. העניין יותר רציני מכדי לנסות לפתור אותו על-ידי קריאות-ביניים שדווקה אינן מצטיינות בחכמה מיוחדת.

הערבים היו מוכנים לעשות אתנו שלום, או שהם אסרו עלינו שלוש מלחמות? ובמאי 1967 הודיעו במפורש ובגלוי שהם יטילו אותנו הימה, שהם ימחו את מדינת ישראל מעל המפה או מתחת לשמי השם. הלא צריך להסיק מזה מסקנה. אבל מה הפלא אם סקרנטון אומר את זה, כאשר פה בבית — אינני מדבר על מר פעיל אלא על הממשלה — שר החוץ, יריבי הנכבד וידידי, מה נטפלת למתנחלים במקום הקרוי מחנה קדום? למה אסרת עליהם מלחמת קודש כזו? מה הודעת בסיעתך שלא תירתע מפני שום דבר ותילחם עד שהם יורדו על-ידי הפעלת כוח? מה קרה?

אני זוכר אותך יחד אתי באים למלון ״פארק״ בחברון ומעודדים את המתנחלים בראשותו של הרב לוינגר להתנחל בחברון, בלי החלטת ממשלה ששנינו שירתנו בה.

(שר-החוץ י. אלון קורא קריאת- ביניים)

לא נכון. על שום דעת ממשלה לא הלכנו, לא מר ורהפטיג, לא אתה ולא אני. הלכנו כיהודים, כציונים. אני משבח אותך על כך. מה ההבדל מבחינה מוסרית, היסטורית, מבחינת השיחרור של אדמת האבות, אדמת הבנים, בין חברון ובין שומרון? מה ההבדל ?

ואתה אסרת עליהם מלחמה. ואתה אומר שלא תנוח ולא תשקוט עד שהם יירדו. אני מבקש לעשות היום, בנוכחות כל חברי הכנסת לסיעותיהם, את החשבון, ותואיל לרשום לפניך;

61 חברי כנסת מתנגדים להורדת המתנחלים באלון- מורה. והנה החשבון: 38 חברי סיעת הליכוד כולם מתנגדים להפעלת כוח כדי להוריד את המתנחלים; כל 15 חברי המפלגות הדתיות — שאלתי וקיבלתי את התשובה; 7 חברי רפ״י לשעבר בתוך מפלגת העבודה — שאלתי וקיבלתי תשובה; חבר-הכנסת מהליברלים העצמאים הלל זיידל, ידידי היקר, שאלתיו וקיבלת תשובה. הוא יושב פה. בבקשה — חשבון אריתמטי פשוט.

הלל זיידל (המפלגה הליברלית העצמאית):

אני מקווה שלא רק אני.

מנחם בגין (הליכוד):

אני מודה לך. אני בטוח בזה. אני חושב שאילו הגברת שושנה אלמוזלינו היתה באולם, היתה מאשרת שגם היא מתנגדת לנסיון להוריד את המתנחלים בכוח. אבל אני יודע את המספר של הרוב המוחלט — 61 חברי כנסת מתנגדים לאקט חסר-אחריות זה, לנסות להפעיל כוח כדי להוריד מתנחלים אידיאליסטים, בנים נאמנים. איפה התנחלו? — על אדמת שומרון, על אדמת ארץ-ישראל. תרשום לפניך זאת. אל תנסה לכפות רצונך, או רצון המיעוט — ובתוכו 4 חברי כנסת של רק״ח — על הרוב המוחלט של הבית הזה. הנה כל חברי הסיעות יושבים פה כאשר אני משמיע דברים אלה, ושתיקתם רועמת, מאשרים את אשר אמרתי. מנסים לכפות רצון המיעוט על הרוב המוחלט של בית הנבחרים ולגרש יהודים מאדמת המולדת? לא תהיה כחרפה הזאת בישראל. ואני מייעץ לך, שר החוץ, דווקה ברוח טובה — הנח למערכה זו. היא לא צודקת. אל תעשה עוול להם ולעם ישראל, אל תעשה עוול גם לעצמך. לא זו המערכה שאתה צריך לנהל בימים אלה.

אולם אם אנו אומרים בעצמנו שההתנחלות בשומרון עלולה להיות מכשול לשלום — אתה אומר זאת, אתם אומרים זאת — מה יגיד סקרנטון ? הנה כי כן צריך לפשפש בדיבורים ובמעשים כדי לא לאפשר לגורמים עוינים ולגורמים ידידותיים, -המשמיעים דברים חמורים, להמשיך בקו או לקבוע קו אנטי-ישראלי מעיקרו.

מפלגה קואליציונית, המפד״ל, הודיעה שאם ינסו להוריד את המתנחלים ממחנה קדום בכוח מעל האדמה, היא תעזוב את הקואליציה. על כך אומר שר החוץ באיזה קול נרגש, כפי ששמעתי אותו בראדיו: לא נתחשב באיומים כאלה ובלחצים; עלינו לקבל החלטה. מה קרה? אני זוכר כמה פעמים אמרת — באזני שמעתי: אם דעתי זו לא תתקבל, אהיה מוכן להתפטר מהממשלה. זה לגיטימי. זה לא איום. אנשים רשאים לחשוב ולהחליט במצפונם. מה האיום הזה שאתה מדבר עליו, לחץ? ואם אתם דורשים להוריד את המתנחלים מקדום, זו לא כניעה ללחץ ? ללחץ של זרים — מותר להיכנע; ולחץ לגיטימי, פארלאמנטארי, דמוקראטי, של חברים בממשלה — אסור להתחשב בו וצריך לקרוא לו איום? אין זה צודק.

לכן אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שלא תהיה כבושה הזאת בישראל. והמתנחלים יישבו על אדמתם.

אולם בהתנחלות בנקודה אחת או שתיים לא סגי. ואני קורא היום לממשלה: אדרבה, אולי תעבירו תחת שבט הביקורת את כל אשר נעשה ונאמר עד היום? הנה נאומו של נציג ארצות-הברית, סקרנטון — הרי הוא חייב להביא אתכם לאיזו רביזיה במחשבה. והתשובה האמיתית היא התנחלות-רבתי ביהודה ובשומרון, בכל חלקי הארץ המשוחררים, הגאולים. אסור להשאיר חלל ריק, צריך לעשות את המעשה ההתנחלותי הזה, ואז נגאל את ארץ-ישראל להלכה ולמעשה גם יחד, ונחיה יחד עם הערבים, כפי שאנו מאמינים, בכבוד אנושי ובשוויון זכויות ובחירות ובקידמה אנושית ובשלום. וזו הדרך להבטיח את כל אלה בעתיד.

אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לסיים דברי אלה דווקה בקריאה היום הזה אל שכנינו הערבים: אנו, המאמינים באמונה שלמה בזכותו של העם היהודי לארץ- ישראל, פונים היום הזה אליכם; אנחנו פונים היום הזה אליכם בקריאה: אל תפגעו עוד בחיילינו, הם לא יפגעו בכם. בשום מקום בארץ-ישראל אין צבאנו חיל כיבוש. בכל מקום הוא צבא משחרר, והוא המבטיח, נכון, את זכותו של עמנו לארצו לעולמים. אבל הוא גם מבטיח את החיים המשותפים בינינו. לא עוד מהומות, לא עוד אלימות, לא עוד הרמת יד, לא על יהודי אזרח ולא על אזרח חייל. כולנו נחליט לשים קץ לכל ההתרחשויות הטראגיות, שמעולם לא רצינו בהן ולא נרצה בהן לעתיד. משום שהאמת לאמיתה היא — כל הבית הזה, ללא הבדל סיעה, שונא שפיכות דמים ומלחמות ורוצח בשלום. לכן אנו קוראים לכם היום הזה: הבה נושיט יד איש לרעהו, בל התושבים היהודים וכל התושבים הערבים בארץ-ישראל, ונקיים חיים משותפים בארץ-ישראל, במדינת היהודים מדור לדור, על יסוד הזכות, הכבוד, הבטחון והשלום.