דיין וריאיונותיו

 מר משה דיין, חבר מפא"י ומבקרה, מרבה, לאחרונה, להתראיין עם עיתונאים. זו זכותו. מי שהיה ראש המטה, אינו עוד חייך בשירות פעיל, אלא קצין בחיל המילואים. הוא זכאי, איפוא, ככל אזרח, להביע את דעותיו, בעל פה ובכתב, במישרין ובעקיפין, בעד או נגד מפלגה מדינית. לו האלוף והממונים עליו, היו מבינים את הכלל הממלכתי, לפיו אזרח, כל עוד לא פשט את מדיו הצבאיים, חייב לינזר מהודעות פוליטיות, הייתה נמנעת ה"סערה" הקטנה, בכנסת ובעיתונות, סביב הופעותיו הקודמות. חבל שלא הבינו. וטוב שהיה לחץ ציבורי, אשר הניעם להבין.

מפי עסקן חשוב של מפא"י, שבא להעריך את רעיונותיו של מר דיין, נשמעה ההגדרה הבאה:מה שחדש בהם הוא מסוכן, ומה שאינו מסוכן אינו חדש. אנחנו איננו מסכימים לגירסה אפוריסטית זו. אמנם, אין בדבריו של מר דיין מן החדש, אבל אין בהם גם מן הסכנה...

לסוג ההשקפות שאין בהן לא חידוש ולא סיכון, שייכות אלו, אשר מר דיין הביע באוזני סופרו של עיתון "מעריב". "אני חושב שאם מפא"י תפסיד בבחירות, זה לא יהיה לטובת המדינה[...] אך אינני מנהל תעמולת בחירות"[...] רשאי מר דיין, חבר מפא"י, להיות משוכנע ולהביע את הכרתו, כי אם מפא"י תיכשל בבחירות הקרובות, יהיה רע, פור תתפורר הארץ, מוט תתמוטט המדינה ויקיץ הקץ לכל חי;אבל אם הוא אומר כך, אסור לו להוסיף, או להקדים. כי אין הוא מנהל תעמולת בחירות.זוהי תעמולת הבחירות בה' הידיעה. האומר להיפך, אינו עוסק בפוליטיקה, שאין שום סיבה לבוז לה, בניגוד לדבריו המוזרים של המועמד החדש לעיסוק בה, אלא משחק בפוליטיקניות, אשר אין שום סיבה להתייחס אליה בכבוד. יש לנו הרושם, שמר דיין אוהב לציין, כי הוא מדבר ישר ולעניין;עליו לזכור, כי יש גם לדבר לעניין ביושר. אם הוא החליט לנהל תעמולת בחירות למען מפא"י, ינהלה;אבל אל יקרא לאזרחי המדינה להצביע עבור מפא"י("יהיה לא טוב, אם מפא"י תפסיד בבחירות"), בטענו, כי אין הוא מנהל תעמולת בחירות.

מר דיין לא הסתפק בהערכה מפלגתית זו ובניסיון המוזר לטשטשה. הוא הרחיק לכת ואמר בפשטות, שאין מסובכת ממנה,  כי מפא"י אינה יכולה להרשות לעצה להפסיד בבחירות.אף בהשקפה זו אין חדש[...]אבל אנו רוצים לשאול בכל הכבוד ובל השלווה:מדוע? מדוע יכלה ממשלת הלייבור "להרשות לעצמה" ליזום את פיזור הפרלמנט, שלוש שנים לפני התאריך, הנדרש על פי החוק, לפנו שנית אל העם, לבקש ממנו חידוש ברור של המנדט-ולהפסיד בבחירות?מדוע יכלה המפלגה הליברלית בקנדה להרשות לעצמה, אחרי 22 שנים של שלטון, להפסיד בבחירות ולמסור את ההגה בידי מר דיפנביוקר? מדוע יכלה המפלגה הסוציאליסטית בבלגיה להרשות לעצמה למסור את השלטון,לאחר הכרעת העם בידי יריביה? מדוע יכלה המפלגה הרפובליקנית השלטת "להרשות לעצמה" להפסיד בבחירות לבתי המחוקקים? האם התהליך הדמוקרטי, המקובל, הרגיל, המוסכם, רק בישראל לא יוכר מקומו?, ואנו נוסיף להתפאר בפני באי עולם, כי מדינתנו היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון?

איננו יודעים מה יכולים צעירי מפא"י, עליהם נמנה מר דיין, לחדש במפלגתם. אבל נדמה לנו, כי הדבר הראשון, שהם חייבים לחדשו, הוא בהלך מחשבתם של זקניה. הללו שכנעו את עצמם, כי, כפי ששלטו, כן ישלטו. הרגלי הזיקנה קשים לעקירה. אבל אנשים צעירים יותר חייבים לדעת, להתרגל ולהרגיל למחשבה, כי העם בישראל יכול בהחלט "להרשות לעצמו", שמפא"י תפסיד בבחירות ותורחק מן השלטון. ובמידה שצעירים אלה יחושו להחדיר את ההכרה הדמוקרטית הפשוטה בקרב מפלגתם, כן ייטב גם לה. כי העם, בו תלויה ההכרעה, יכול, בקרוב, לצוות על מפא"י להיות זמן מסויים באופוזיציה. כדי שלא תהיה הפתעה, מוטב להתכונן.