דור זה של יהודים אינו שם ולא ישים עוד מבטחו ברחמי העמים

אדוני,

אני כותב את המכתב הזה כאיש חופשי המאמין כי אלמלא אמריקה, אהבת החירות של עמה ועוצמתה, היו כל עמי תבל – בימים עברו – נדרסים במגף הפרוסי המנומר, או היו – בימים אלה – נמעכים באגרוף הברזל של העריצות הקומוניסטית. שנית, הריני כותב אליך כחבר הכנסת של מדינת ישראל אל חבר הקונגרס של ארה"ב.

ממשלתך, אדוני, החליטה להעניק נשק למדינות ערב. דובריה טוענים כי מחומרי המלחמה שישלחו לעיראק, למצרים ולמדינות ערביות אחרות, יוקם סכר נגד גל ההתפשטות-בכוח של רוסיה הסובייטית. המותר לי לומר כי העובדות סותרות את טענתם? אני אומר את זאת מתוך ידיעה כי, תהיה המפלגה עליה אתה נמנה אשר תהיה, הנך מאמין ככל איש חופשי כי אין ולא תהיה ממשלה נקיה משגיאה; כי כל ממשלה עלולה לנהל מדיניות מוטעית, בעוד היא מאמינה וטוענת שמדיניותה היא הנכונה.

מדינות ערב אינן יכולות לשמש חומר נגד פלישה סובייטית לתוך המזרח התיכון. הסכסוכים הפנימיים האוכלים אותן הם עובדה; יציבות משטריהן היא אגדה. באשר לכוחותיהן המזוינים, הרי לא יימצא קצין מטה שיטען, ברצינות ובכנות, כי מספר דיוויזיות עירקיות תעצורנה את המחנה הסובייטי הדרומי-מזרחי, אם יעלה בידו לעבור על פני הרי פרס ולרדת לגיא ארם-נהריים. כמו כן, אין להעלות על הדעת כי בריגדות סוריות תכנה מחנה סובייטי אחר, אם הוא יצליח לשבור את התנגדותם של חיילי טורקיה האמיצים. ואם למצרים נפנה, נראה כי הכת השלטת בה, המסוכסכת, הודתה בעצמה כי הארץ ההיא אינה מסוגלת בימי מלחמה להגן על תעלת סואץ. הודאה זו משתמעת מן ההסכם האנגלו-מצרי לפיו, במקרה של התקפה על טורקיה – התקפה אשר לכל הדעות תצית תבערה כללית – ישובו חילות בריטניה לבסיסם באזור התעלה. יתרה מזו: שר המלחמה הבריטי, הגנרל העד גילה, בוויכוח פרלמנטרי על סואץ כי האסטרטגיה המערבית במזרח התיכון אינה סומכת כלל על חילות יבשה, אלא על הנשק האטומי שימנע את חדירתם של צבאות רוסיה לתוך האזור הזה. אי אפשר שלא להניח, כי ההערכה האסטרטגית הזו הינה משותפת הן לבריטניה והן לארה"ב; אחרת, קשה היה להשיג כיצד הסכימה אמריקה לפינויים של שמונים-אלף חיילים אירופאים מן האגף הדרומי של המזרח התיכון. מסתבר, איפוא, כי בין המדיניות של אספקת נשק לחיילות היבשה ובין דרישותיה הממשיות של אסטרטגיה, המכוונת להגנת העולם הלא-קומוניסטי נגד הסתערות סובייטית – אין קשר. חישוב אחר לגמרי של מטרות ואינטרסים הוליד מדיניות זו.

אזרח עברי הנני; לפיכך לא חובה עליי ולא זכות לי לשפוט, אם המדיניות של חימוש ערב היא טובה או רעה מבחינת האינטרסים האמריקאים האחרים, הנמצאים מחוץ למעגל ההגנה נגד האיום הקומוניסטי. אולם מדיניות זו נוגעת במישרין לעמי ולארצי. וזאת הסיבה שהניעתני לפנות אליך, עם כל הכבוד, בשאלה אם גם באמריקה "נוחיות" – או מה שנחשב ל"נוחיות" – תדביר תחתה ערכי מוסר, שהם מבצר העוז האמיתי של העולם החופשי.

הבא להשיב לשאלה זו, חייב להתחשב בעובדה כי מדינות ערב הכריזו על עצמן כעל אויביה של מדינת ישראל. שליטיהן הודיעו, ומוסיפים להודיע, כי הם שואפים למחות את ישראל מעל פני האדמה. למעשה הם ניסו להשיג זאת, אך נכשלו. הם עדיין לא חידשו את הסתערותם הכללית, כי כלי הזין העומדים לרשותם אינם מספיקים, לפי הערכתם, לעריכת תקיפה חזיתית. אבל מה יקרה אם אמריקה תספק להן אמצעי תקיפה אלה? בשאלה התשובה.

אם תאות, אדוני, להוסיף ולבחון את הבעיה החמורה הזאת, אבקשך לא להתעלם משני היקשים. תזכור בוודאי כי בהגיע משלוח של נשק – ששוויו, לפי האומדן, היה שישה מיליוני דולרים – לידי הממשלה הקודמת של גואטמלה, נחשב הדבר, לפי הודעה רשמית, ל"חמור מאוד" מבחינת אמריקה אדירת הכוח. אבל כאשר אויבי ישראל עומדים לקבל בשנים הקרובות נשק וציוד בשווי מאות מיליוני דולרים, אנו נדרשים לא לראות בכך סיבה לדאגה.

מאידך גיסא, מתנגדות ארה"ב למכירת ציוד מלחמתי לארצות הגוש הקומוניסטי. מדי היודע כי מדינה לא-קומוניסטית עשתה עסקה בחומרים האסורים עם רוסיה או עם אחת המדינות התלויות בה, נחשב הדבר באמריקה להפרת אמונים, למעשה איבה נגד ארצכם. "רוסיה היא אויבנו בכוח," אומרת אמריקה, "וכל מי שמוסיף, במישרין או בעקיפין, על כוחה הצבאי – מסכן את עתידנו."

אבל מדינות ערב, אדוני, הן אויביה בפועל של ישראל. הן מנהלות נגדה מלחמת גרילה מתמדת, תוקפנית, המלווה מלחמה כלכלית לא פחות תוקפנית; הן מאיימות בגלוי בהכחדה. אם ממשלת ארה"ב מספקת בתנאים כאלה אמצעי השמד חדישים למדינות ערב, מה שם ייקרא למעשה זה ביחס לישראל? קשה השאלה. אני קורא לך להשיב עליה – במצפונך.

אני סבור כי זוהי גם חובתי לבקשך לשים אל לבך, מה תהיינה המסקנות אשר עמים חופשיים אחרים יסיקו מיחס כזה של אמריקה לאומה קטנה, שניצלה – בדם טובי בניה – מכליה ועבדות; והן עמים אלה מביטים על ארצכם הגדולה כעל מבצר עוז, כעל נושאת דגל.

קריאה זו אינה נכתבת מתוך בהלה. אויבים כי יעלו עלינו, נצא לקראתם, ונלחם – בכל התנאים – למען עתידנו וחירותנו, ובעזרת האלוהים ננצח. דור זה של יהודים אינו שם, ולעולם לא ישים עוד, מבטחו ברחמי העמים. זה דור למוד ניסיון. דור לוחמים הוא.

אבל עמנו עודנו שותת דם מן הפצעים האיומים, שפצעוהו המשמידים הגרמניים והתוקפנים הערביים. השוב יגר דמו – זאת הפעם בעזרת נשק אמריקאי?

אולי ניתן עדיין למנוע את הטרגדיה. עוד לא מאוחר מדי. והריני פונה אליך, אדוני, כנציג עמך החופשי, בקריאה כי תרים קולך לבל יעשה עוול לעם עתיק-יומין, אשר קם לתחיה ושתה מקובעת התרעלה כמעט עד תום.

שלך

מנחם בגין