דוד רזיאל – יוצק הדפוסים לצבא המחתרת נאומו של מר בגין ברמת רזיאל

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ג אייר התשי"א, 29 במאי 1951
מתוך:
עמוד 1, 3
נושאים:
אישים - דוד רזיאל, זאב ז'בוטינסקי. מחתרות - אצ"ל, המנדט הבריטי. בטחון - הגנה עצמית. שונות - הספד. לאומיות - לאום יהודי (ציונות)
העיתון מביא מנאומו של בגין ברמת רזיאל לציון יום הזיכרון לחללי האצ"ל . בגין מעלה על נס את פועלו של אלוף בן –ענת וטוען כי רזיאל היה זה שיצק את הדפוסים של צבא מחתרת עברי שנועד לא להדיפת ההתקפה כי אם לעריכת ההתקפה
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

דוד רזיאל - יוצק הדפוסים לצבא המחתרת

"חמש עשרה שנה חיכיתי לו" – אמר על דוד רזיאל זאב ז'בוטינסקי, יוצר הליון היהודי, מחדש הכח העברי, נושא רעיון המדינה בדורנו. ויקום האיש, לו ציפה ממרחקים ובנדודים, אבי המרד העברי.

החייל האלמוני, שהיה לאלוף בן-ענת המסתורי, למפקד הנערץ של הארגון הצבאי הלאומי המחיש את האמת ההיסטוריוסופית על התקופה וילדיה – יוצריה. התקופה תקופת-דמים היתה. ישמעאל פרע פרעות בישראל וישאל, המשועבד לאלביון, לא השיב מלחמה שערה ותקרא התקופה לאיש שידע לחשל חרב, שיעיז להוציא מתערה, שיחמול את עמו ויתאכזר לאויביו, שילמד מלחמה וילמד קשת, שימרוד "בירושת הקלון" של עבדות, פחדנות ו"הבלגה" שישיב מלחמה שערה ומעבר לשער. ותעל התקופה, מסתר, מאלמוניות, מחדר "הישיבה" ומספסל המכללה, את דוד רזיאל, אשר היענותו לקריאתה שוב יצר תקופה חדשה בישראל.

דוד רזיאל יצק את הדפוסים של צבא מחתרת עברי שנועד לא להדיפת התקפה כי אם לעריכת התקפה. לא להתגוננות כי אם לכבוש, לא "להבלגה", כי אם לשחרור. ספרא וסייפא גדול היה האיש בתורה, וגדול במעש – ובמעשהו – מעשה המפנה בדברי ימי דורנו הוא הפעיל את הנשק העברי לא להגנה, שמקומה וזמנה נקבעים ונכפים על ידי האויב, אלא להתקפת נגד יזומה – הדרך היחידה לנצחון ולכיבוש. במעשה הזה הונח היסוד, הנפשי והמוסרי, הצבאי והאסטרטגי, למלחמת השחרור העברית; במעשה זה חושלה החוליה הראשונה לשרשרת הארוכה, שרשרת הגבורה האקטיבית בישראל – שהביאתנו עד להפלת הבסטיליה הבריטית בארצו ועד בכלל.

עשר שנים חלפו מאז נפל בגבורים מפקדנו הראשי. וביום בו נפל, הוא יום הזכרון לכל חללי הארגון הצבאי הלאומי, הרינו מפנים לבותינו, מעל קברותיהם של קדושינו של יורדי המחתרת ועולי הגרדום, אל הקבר שמעבר לים ואל הקבר שמעבר למדבר. רחוקים הקברים הקדושים וקרובים המה, קרובים מאוד, וזה לזה ידברו: העמל לא היה לשוא. דור המורדים קם, הברזל, אף אם מועט היה, עשה פעלו ההיסטורי, המשחרר. המהפכה העברית שעשתה עם מושמד לעם לוחם, עם נרמס לעם גאה, עם נטול מגן לעם מנצח. עם נודד לעם מקבץ נידחיו, - המהפכה העברית הוצאה מן הכח אל הפועל, גם אם היא לא הושלמה. והיא תושלם. עוד נשלימנה. בזכרם נשבענו.