דבר הדוכס מדיבונשייר
דבר הדוכס מדיבונשייר
הודעת הממשלה הבריטית על העליה העברית אינה מפתיעה. הדוכס מדיבונשייר רק אישר אישור נוסף את עמדת המשעבדים, שהחליטו להטביע בים של דם ודמעות את שאיפת העם העברי לחיי חופש ועצמאות במולדת. מעמדה זו לא הזיזו, ולא יזיזו, את השליטים שום נימוקים הומניטריים ושום קריאות אל המצפון. הם רצו בהשמדת המיליונים של אחינו; אוייב האנושות היטלר, היה ביחס לעמנו, שליחם. הם רוצים בכלייתה של שארית הפליטה, בהתנוונות העם בגולה ובהנצחת הפיזור, מפני שהם רוצים לכלוא את הישוב העברי, כשליש "האוכלוסיה הפלשתינאית", בגיטו, אשר הם יהיו שליטיו העליונים.
אולם ההודעה הזאת, המצטיינת בציניות שאין כמותה ובצביעות שאין כדוגמתה, תפקח אולי את עיני הישוב כולו, על כל זרמיו וכוחותיו, למציאות ולאמת ולחובה המוטלת על כל איש, אשה וילד. אין זו שאלה של מכסת סרטיפיקטים. המציאות והחובה לא היו משתנות, לו נתנו, למען "הרגעת הרוחות", אי אלה אלפי רשיונות נוספים. זוהי שאלה של מולדת, אשר לא זו בלבד שהיא מוכרחה לעמוד פתוחה לרווחה בפני כל בניה הגולים הפזורים והמושמדים, אלא היא חייבת, ע"י ממשלה עברית נאמנה, לדאוג להעברתם המידית ולהשרשתם באדמתה. אחרת - אבדה האומה והנה הודיעו עתה השליטים, החוגגים את נצחונם על קברות ישראל, כי אכן זו החלטתם. אין תקומה לעם העברי; נעולים יהיו השערים ואין אפילו תקווה למתדפקים עליהם. הודעתם מפזרת, איפוא, את האשליות האחרונות; היא משמשת - היא חייבת לשמש - אזהרה אחרונה לישוב:
בני המולדת! אל תדחו עוד את החלטתכם; אל תוסיפו להש- תעשע בתקוות-שוא; אל תנסו להתחמק מחובתכם; שימו קץ לריב- אחים! נצא נא כולנו, מאוחדים ברעיון הגאולה ומלוכדים בשאיפת החופש, למלחמה ישירה נגד שלטון הדכוי, הגוזר על כולנו שעבוד ואבדון! במלחמה זו - ורק במלחמה זו - נפר את מזימתו. נציל את האומה, נסיר את כבליה ונבטיח את עתידה.
