דברי הסברה

 דברי הסברה

עמ' 1

הביוליטין הזה יגיע לידי לא יהודים. ובשבילם הוא מיועד.

יקראוהו אמריקאים, אנגלים, ,רוסים, צרפתים ובני עמים אחרים,

המתעניינים מנקודות ראות שונות, בבעית היהודים העולמית ובשאלת

המזרח התיכון ובשאלת ארץ-ישראל. מהו יחסם של אנשים אלה

לשאיפתנו, לא נוכל לומר מראש. יתכן, כי יהיו ביניהם ידידים;

יתכן, כי יהיו שונאים או מתנגדים רוצים אנו, כי גם אלה

וגם אלה ילמדו, מן המקור הראשון, את(מחוק: "מטרתנו") שאיפתנו ואת דרכנו.

אין מטרת ההודאה הזאת להצטדק ישנם הרבה עיתונים

יהודיים, המופיעים בשפות לועזיות, שתפקידם להוכיח לעולם החיצוני,

כי היהודים אינם יודעים אלא לבנות, להיטיב

ולהיות לואיליים, בכל מחיר ובכל התנאים. זוהי האפולוגטיקה הנצחית

של עם מושמד – ועל עמנו עוברים, מדור לדור, גלי השמדה החל

מיום עזבו את ארצו זו – גם עם שפורק מנשקו, שגורש מעל אדמתו, שבסס

את כל קיומו על חסד-זרים, רחמים ו"טולרנציה". אנו

הננו דוחים את שיטת האפולגיה. דעתנו היא, כי אין ליהודים על

מה להצטדק. (מחוק: "להיפך, יש להם חֹמר רב ל Jaccuse (אני מאשים) גדול

ואם מישהו צריך לצטדק"), הם רוצים לחיות – וזוהי זכות

אנושית ראשונית, הם רוצים לחיות בתור אומה חֹפשית, וזוהי

זכות שהוכרה, החל מימי מדציני "ואירופה הצעירה", ע"י כל

איש הגון וישר. הם רוצים לחזור לארץ מולדתם, וזוהי זכות-

או  (מחוק: "וגם"), חובה - כה טבעית, כשם שטבעית היא זריחת השמש. ואם

ממשלה שהתחייבה לעזור להם בדרכם "הביתה", התנכרה להבטחותיה

ומפריעה להם להשיג  (מחוק: "במאמצים עליונים"), את זכויותיהם, הבלתי- נתנות

לערעור, הרי זכותם היא, הרי חובתם היא, - כלשון הצהרת העצמאות

האמריקאית, - "להפיל ממשלה זו ולהפקיד שומרים חדשים על

בטחונם במחוז" בקיצור, העברים בארץ ישראל – ובעולם כולו-

עמ' 2

רשאים וחייבים להילחם בשלטון הבריטי, שדן אותנו לא רק לשעבוד,

אלא גם לכלייה, ואין על מה להצטדק.

להיפך, האנגלים   הם שחייבים  להצטדק. נציגיהם

הבטיחו ולא קיימו; ממשלותיהם התחייבו – ובגדו. כמובן "נימוקים"

רבים המציאו, בכדי להצדיק את בגידתם, (מחוק: "כלפי עם ישראל") אולם

רִבוי הנימוקים המשתנים לפי הדרך, מתקופה לתקופה, רִבוי הפרושים

ופרושי הפרושים, הסותרים, לא לעתים רחוקות, אחד את השני

אך מלמד על השאיפה לכסות על חרפה, שבהפרת אמונו

של עם גדול ואומלל, שנעזב על ידם בימים (מחוק: "הקשים"), הטרגיים

ביותר של קורותיו הטרגיים. (מחוק: "בימי"), בראשית המלחמה, כשחרב

דמוקלס  ירדה כבר על ראשו של עם ישראל, ניסו מספר יהודים

נידונים להציל את חייהם. להתחמק מגורלם ולהגיע לחופי מולדתם,

הם חצו בספינות רעועות את הים הסוער, מלא המוקשים, מתוך

תקווה שאם יגיעו למחוז חפצם – ינצלו ויגאלו. אך תקוותם

נכזבה. "סטרומה" טובעה, על כל נוסעיה, בלב ים. "פאטריה" (מחוק: "טובעה

 בנמל חיפה"), נוסעי "פאטריה" נידונו לגרוש; נידוני "אטלנטיק" (מחוק: "הוצאו

תחת מטר של מכות הקת"), נשלחו, בלווית מכות בקתות-

רובים, לאי מרוחק. בימים ההם פרסמה (מחוק: "השלטון") הממשלה

הבריטית הודעה רשמית, שבאה, כרגיל, לנמק ולהסביר

את צעדיה (מחוק: "אלה"), שאכזריותם כאכזריות הנאצית. למה היו

הנימוקים? בואם – של האנשים "הבלתי ליגליים" הללו לארץ

ישראל – טען (מחוק: "הממשלה הבריטית") הנציב הבריטי בשם ממשלתו ובאישורה, "עלול לסכן את האינטרסים

החיוניים של בריטניה במזרח התיכון"

אם לנתח את ההודעה הזאת לפי השיטה הידועה בתורת ההגיון והחוק, לפי שיטת a contrario (ההיפך)

(מחוק: "הרי ברור יהיה"), יצא, כי "האינטרסים החיוניים" של בריטניה

הגדולה, דרשו, כי – מכסימום של יהודים באירופה – יושמד

בידי קלגסיו של היטלר והימלר. כי הרי זו האלטרנטיבה:

עמ' 3

GRÜNDLICH  [יסודי]

או שהיהודים יבואו לארץ ישראל, או שישלחו לכבשני מאידנק. והנה

שליטי אנגליה הודו בפרוש כי היו מעונינים "באמיגרציה" יהודית,

המונית כול האפשר, - לכבשנים. והמטרה אמנם הושגה. אך נראה

כי השמדת ששה מיליון מושמדים יהודים עדיין אינה מספיקה בכדי להרחיק לחלוטין

את "הסכנה לאינטרסים החיוניים של בריטניה", הצפויה מאלה שנשארו

עוד בחיים. העיתונות האנגלית הקונסרבטיבית מביעה את תמהונה

על הלחץ הגדול שלא הוחלש גם בתום המלחמה, על שערי

ארץ ישראל הנעולים. אין היא מכחישה שתקוותה היתה כי (מחוק: "המלאכה") היטלר יעשה

את מלאכתו Grundlich, ז.א במאה אחוז "והבעיה המציקה"

לא תהיה עוד בעיה.

(מחוק: "והרינו") לפיכך הננו שואלים: האם נוכח העובדות וההודאות הברורות הללו

אין (מחוק: "האנגלים") שליטי אנגליה חייבים להופיע בפני בית דין בין-לאומי, כנאשמים

ברצח המוני, או בשיתוך ברצח המוני? מי צריך להצטדק? אנחנו,

הנלחמים להצלת שארית עמנו, (מחוק: "הנאנקים") הגוועים במחנות רכוז

"משוחררים", הנאנקים באווירה של שנאה, שכמותה לא ידעה התקופה

האפלה ביותר בדברי ימי האנושות? או הם, שהשתלטו בכוח

על ארצנו הקטנה, נעלו את שעריה, הסגירו מיליונים אנשים

בידי השטן ודנו (מחוק: "את ה") גם את המעטים שניצלו

לאבדון? (מחוק: "התשובה ברורה. אנו בטוחים כי על איש ישר")

וכשם שאין ההצטדקות מטרת עִתוננו, [בו אין] האידיאליזציה מטרתנו.

הקורא (מחוק: "הנכבד יקרא") ימצא בו לא רק דברי תוכחה צודקים – כלפי זרים,

אלא גם דברי בקורת גלויים כלפי עצמנו, כלפי בני עמנו. אין אנו

מתביישים במגרעותיהם, כשם שאין אנו מתפארים במעלותיהם. ליהודים, כלכֹל

האנשים ישנם גם תכונות טובות וגם תכונות רעות. רק שוביניסטים

- או פחדנים רוחניים – מעלים את הראשונות ומחפים על האחרונות.

אנו, אין אנו לא שוביניסטים ולא פחדנים. אם נמצא, שבגורל

אומתנו אשמים גם היהודים עצמם, אשם חֹסר אחדותם, אשמה

עמ' 4

פסיביותם, אשמה רתיעתם מלְחִמת חֹפש גלויה- נגיד

את זאת בפה מלא. טפשית היא "האידיאליזציה" העצמית כשם שמשפילה

האפולוגטיקה. שתיהן – מקורן בעבדות נפשית, שממנה שוחררנו לנצח.

שוחררנו מעבדות זו, אף על פי שעדיין נתונים אנו לעריצות

זרה, מפני סִבה פשוטה, מפני שהתאחדנו עם אדמת מולדתנו

זהו, הנס שיצר יהודים חדשים, לא מסכנים, אלא מסוכנים לא

מתחננים, אלא לוחמים, לא מקֹננים אלא מורדים. ואולי אין בכך

כל "נס". אמת גדולה צפונה כנראה בסיפור המיתולוגי על

אַנְטֶאוס הקדמון, שהיה מחדש את כוחותיו ע"י המגע עם אֵם –

האדמה. גם אנו חודשנו ע"י מגע זה. (מחוק: "ואין לאחרת לא יכול

ואיך יכול היה להיות")  היכולנו לא "להתחדש"? הרי זוהי האדמה,

עליה נלחמו מעטים נגד רבים, חלשים נגד חזקים; הרי פה

יצא למסעו גדעון ושמשון ויהודה המכבי ובר-כוכבא. כל הר,

כל גבעה, כל גיא מזכיר לנו את העבר הגדול ומעלה בפנינו

את דמויות הגיבורים. האפשר לדרוך על אבנים אלו, מבלי לשמוע

מהן את קול ההיסטוריה הנצחית של עם אשר נאבק בשִניים  ובצפֹרניים, על

חרותו וארצו? התשובה ברורה. זוהי האדמה ,

רבותי עליה נלחם בכל התנאים נגאל אותה, או נקבר בה, אך אין כוח בעולם, שיוכל

להפריד בינה לבין בניה.