דברי אזהרה ממעמקים
דברי אזהרה ממעמקים
סטטוס מדיני חדש
ממעמקים, תרתי משמע. מעומקי המחתרת הלוחמת. המאמינה, הנושאת עיניה ליום הנצחון שבוא יבוא; ומעמקי הלב החרד ליום אסון, שרק דמים רבים ישטפוהו. ממעמקים אלה נישאים דברי אזהרה חמורים אל העם, אל הנוער.
אנו עומדים בפני קביעת סטטוס מדיני חדש בארץ-ישראל. לא בעתיד הרחוק. גם לא מחר. אך בקרוב. השתא. בשנת תש"ז. בהערכת הזמן, העומד לרשותנו, בל יטעונו התמרונים הבריטיים. אמנם, להרוויח זמן, זוהי אחת המטרות של תמרונים אלה. אך אין היא המטרה היחידה. גם לא העיקרית. אותה הם משיגים תוך כדי החתירה אל המטרה המרכזית והיא: לגבש בארץ-ישראל צורת שלטון כזו, שתקבע את ניתוק הקשר בין המולדת לבין המוני העם החותרים אליה, שתסמל את קיצה של תקופה בת אלפים שנה, שתהפכנו לנתיניה "הנורמליים" של פלשתינא, הנהנים מזכויות "אוטונומיה" טריטוריאלית, או תרבותית. וכדי להיפטר מסיבוכים בין-לאומיים, מוכנים הבריטים לוותר למראית עין על שלטונם הישיר על הארץ ומתור הבטחת שליטתם הממשית, הצבאית, הכלכלית והמדינית - למסור את השלטון המדומה ל"נציגי" האוכלוסיה המקומית עושי דברם.
שתי תכניות - תוצאה אחת
בשתי דרכים ינסה האויב להשליט את תכניתו: ע"י הקמת "האזורים האוטונומיים" עם ממשלותיהן העדתיות, או ע"י הקמת ממשלה פלשתינאית מרכזית, מורכבת ממיניסטרים ערביים ומיניסטרים עברים בראשותו של השליט, או ה"יועץ" הבריטי. ובל תגידו: שתי התכניות אינן ניתנות להגשמה, מאחר שאפילו הסוכנות היהודית לא תסכים להן. לבריטים יש יסוד להניח, כי הסוכנות היהודית לא תעמוד עד הסוף במריה. למודי נסיון הם, המשעבדים שלנו. אין הם מצפים ל"הן" מראש; להיפך, הם יודעים שהתשובה הראשונה תהיה "לאו", ואולי אפילו "לאו" צרחני מאד. אבל התשובה הראשונה של הסוכנות לעולם איננה תשובתה האחרונה. הבריטים יחכו. יש להם זמן. וילחצו. והם יודעים, כיצד והיכן ללחוץ. ולבסוף תשלים הסוכנות גם תשלים. והיא תסביר לעם, כי לא היתה ברירה. היא היתה צריכה לבחור בין התאבדות לבין מה שנותנים לנו. "מתוך אחריות לגורל העם ועתידו קיבלנו מה שנתנו. לא נלך לקרב האחרון, אין מסדה. נחיה, נבנה, ונחכה לימים טובים יותר". מספרים שווייצמן מכיר את הבריטים; האמת היא, שהבריטים מכירים את ווייצמן...
הדוגמא ההודית
נסיון דומה נעשה ע"י הבריטים במדינה אחרת - בהודו - והוא הצליח. שם הציעו את תכניתם לממשלה מקומית תחת שרביטו של המשנה למלך. דחה את התכנית הקונגרס; דחתה אותה הליגה המושלמית. הבריטים הקימו "ממשלת מעבר" - מעצמם. עברו כמה חדשים. הקונגרס קיבל את התכנית; הליגה עמדה בסירובה. המשנה למלך הבריטי מסר את ה"שלטון" לנהרו בלי הליגה. באו מאורעות דמים בממדים הודיים. והסוף: הליגה נכנסה לממשלת הודו. על יסוד מה יניחו הבריטים, שוויצמן יהיה יותר בעל אופי מג'ינאח, שהיה מוכן להטביע את ממשלת נהרו בנהרי נחלי דם של הודים ומושלמים?
סודה של הסוכנות
אל תשכחו, כי המשעבדים הבריטים גילו את הסוד העיקרי של הסוכנות. היא רוצה להתקיים. היא איננה רוצה לאבד את "מעמדה". היא רוצה להתקיים בתור שכזו, או להיהפך לאיזו "ממשלה" של יהודי ארץ-ישראל. אין זה, כמובן, חטא, אם גוף ציבורי רוצה להתקיים. החטא והאסון הם בכך, שהסוכנות רוצה להתקיים בכל מחיר. על כן היא העלתה את תכנית החלוקה. היא קיוותה, שהחלוקה תתקבל בלי מלחמה מידי הבריטים ובלי התנגדות מצד חלק של הציבור העברי. אבל מאחר שהבריטים גילו את הסוד, אין הם מוכנים לתת אפילו את ה"מדינונת". הם בטוחים שאם יוסיפו קצת ללחוץ, תשגר הסוכנות, אחרי עשרות "לאוים", מנהלים ל"מחוז היהודי" או מיניסטרים לממשלה הפלשתינאית מאחר שסוף סוף מוכרח מישהו לדאוג לאינטרסים היהודיים...
חומרת הסכנה
במה הסכנה של הסטטוס המדיני החדש? אפשר לטעון, כי גם הוא לא ישנה הרבה. צריך יהיה להוסיף להילחם - ונגמר. אך הדברים אינם פשוטים כל כך. כמובן, שנמשיך במלחמה. ומאחר שאין אנו הודים, כי אם חיילים עברים, לא נעורר, לקורת רוחם של המשעבדים, "מאורעות עדתיים", אלא נוסיף להכות באויב הבריטי. נדע תמיד להבחין בין החרב העוורת, המופנית נגדנו, לבין היד המכוונת. נכה ביד. עד שנקצצה.
כל זה ברור. ואף על פי כן, הננו חוזרים על אזהרתנו. אסון חמור מתקרב אלינו. ואם לא נדע להדפו בעוד מועד, מי יודע מה יהיה המחיר שניאלץ לשלם בעתיד. כי חול יחול שינוי יסודי, מעשי ומדיני, במצבנו. ראשית, ייתקלו הלוחמים, כמו בגיטאות ההם, במיליציה עברית... שנית - וזה העיקר - כל המלחמה מן ההכרח שתתפרש בעולם כמלחמה בין עברים לערבים, או, בין עברים קיצוניים לבין עברים מתונים וערבים. אנו נקרא: לא! האשם הוא המשעבד הבריטי ונגדו מופנית מלחמתנו, אך מאחר שיורכבו "המוסדות" הממשלתיים, הערביים, העברים, או המעורבים, לא בנקל תחדור קריאתנו אל מוחות זרים.
המוצא לדרך המלך
את הסכנה המתקרבת אין לבטל בנשק הגלותי החלוד, ע"י הלגלוג לוועידת השולחן העגול הבלתי-מוצלחת. אי אפשר גם לבטלה ע"י פסיביות מלווה הכרזה: האצבע על ההדק וזה לא יהיה. רב לנו בהכרזות כאלה; את תוצאותיהן ראינו במבואות חיפה, ביגור, בדורות וברוחמה. אפשר לבטל אותה ואפשר לסלול את הדרך לנצחון מלא רק ע"י תכנית צבאית-מדינית נגדית. קודם כל מלחמה גדולה. מלחמה שתעלה לאויב בקרבנות רבים ותגיע לשיאה בהתקוממות, שדכויה עלול לעלות לו בקרבנות עצומים, שמהם יירתע. ושנית, גיבוש מלכתחילה של העצמאות העברית. הקמת המוסדות הממלכתיים העברים, שינהלו את מלחמת השחרור. שיכרתו בריתות עם עמים וממשלות וישלתו, בכוח הנשק המוחץ והמדיניות העצמאית, על ארץ- ישראל השלמה, המשוחררת ממשעבדיה הבריטיים.
הסכנה בשער. ראו, הזהרנוכם.
