דברים על קבר ראש בית"ר (1981)

ארכיון אישי - מרכז מורשת בגין
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ט תמוז התשמ"א, 31 ביולי 1981
מתוך:
P20-500
נושאים:
שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה, ירושלים. שונות - הספד. אישים - זאב ז'בוטינסקי. לאומיות - לאום יהודי (ציונות). שלום
לאחר היבחרו בשנית לראשות הממשלה, בגין נושא הספד למורו ז'בוטינסקי, בשנת המאה להולדתו. בגין מדגים כיצד דבריו של ז'בוטינסקי מתגשמים. התפרסם בעתון 'האומה' 1998
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

אדוני ראש בית"ר,

עם תום שנת המאה להולדתך – ורק בשנה זו – באנו להשמיע דברים על קברך. אנו מבשרים לך אדוני ראש בית"ר, כי ירושלים – היא העיר שחוברה לה יחדיו, בירת הנצח של עם ישראל ושל ארץ-ישראל,- אינה ניתנת לשום חלוקה, והיא בירתנו המשוחררת והשלמה וכזאת תהיה לדורי דורות.

ארץ-ישראל המערבית כולה בשליטתנו. היא לא תחולק עוד. שום שטח משטחיה לא יימסר לשלטון נכרי, לריבונות זרה.

אנו מאמינים, כי יום יבוא ושני חלקי ארץ-ישראל יקימו, בדרכי שלום, הסכמה והבנה, ברית-עמים, קונפדרציה חופשית, לשיתוף פעולה ביניהם ואז יתגשמו הדברים:

שם ירוה לו

משפע ואשר

בן ערב, בן נצרת ובני

אנו שומרים על כבודו של העם היהודי באשר הוא שם, כי הוא היסוד להבטחת קיומו ועתידו של עמנו. זאת נזכור עד יומנו האחרון עלי אדמות, וזאת ננחיל לבנינו אחרינו: מי שקם עלינו בדור הזה לכלותנו, לא ביצע זממו, אלא אם השפיל את בני עמנו הנידונים עדי עפר, ושלל מהם את כבודם האנושי.

אנו שומרים על ביטחון האומה כעל בבת עיננו. רבים מתנכלים לה. נתיב הייסורים עדיין לא תם. אך נקיים את הביטחון הלאומי בכל האמצעים העומדים לרשותנו, בגבורת הבנים, אשר עליהם שרת מעמקי לבך האוהב והמאמין:

אל תגידו כי איננו

דם אבינו המכבי

כי שלש טיפות ממנו

נמזגו בדם לבי.

כי יפרץ שונא מארב

אז נקומה ונצביא

חי הנוער חי החרב

חי הדם ומכבי

אנו נוסיף לשאוף לשלום, ולפעול – על יסוד זכותנו שאינה ניתנת לערעור – למען השגתו, כי שנואות עלינו המלחמות. חזון השלום הנצחי של נביאי ישראל, נביאי האמת והצדק, שוכן בלבותינו, ועומד תמיד לנגד עינינו.

אנו עושים מאמץ מתמיד, למען תהיה שפת עבר, השגורה בפינו ובפי ילדינו, יפה במבטאה ולא רק אדירה בביטויה, כפי שלימדתנו, לאמור:

            הנפלאה שבשפות, שפת אלפי היפוכים, הקשה והעזה כברזל, וגם רכה ומזהירה כזהב. הדלה במלים ועשירה במושגים, האכזרית בכעס, העוקצת בלעג, הענוגה כשיר-אם בשעה של פיוס ונחמה. השפה שלעתים קולה הולך כקול אבנים מידרדרות מורד ההר, ולעתים כרחש עשבים בשעת בוקר אביב. שפה כבדת תנועה, עם צפורני דובים ועם כנפי רננים של ציפורי דור. שפתם של עשרת הדיברות ושל "האזינו", שפת התוכחה ושפת שיר השירים, שפת "אל-טל-ואל-מטר", ושפת "נחמו נחמו עמי", השפה שנשתכחה והלא-נשכחת, שנקברה כבר והיא חיה לנצח.

אנו נוסיף לעשות למען השלטת הצדק החברתי בחיי עמנו, למען יהיה אור ליהודים ולגויים גם יחד. חזון הצדק, כפי שקיבלנוהו ממך, אדוני ראש בית"ר, הוא כי יחדל אביון מן הארץ.

שיבת ציון של רוב העם היהודי – ממערב וממזרח, מצפון ומדרום – היא שאיפתנו, ותוסיף לשמש נר לרגלינו.

אנו שומרים על המסורת עתיקת היומין של עמנו. על האמונה באלהי אבותינו, כי היא מקור קיומו הנצחי של ישראל.

ועוד בשורה בפינו, אדוני ראש בית"ר:

בימים קשים, ראינוך בסבלך, ביסוריך - שמענוך קורא לעם, אשר לא אבה לשמוע: הצילו נפשותיכם, חסלו את הגולה, לפני שהגולה לחסל אתכם – בימים-של-על-סף-הנוראים ההם, אמרת לנו, לתלמידיך, לבניך: יום יבוא ולכם יקרא העם לנהל את ענייניו, לדאוג לעתידו.

יום זה בא.

להם, לתלמידיך, שב ונתן, העם במולדת את האמון לשאת באחריות להבטחת חירותו, ביטחונו, שלומו, כבודו, רווחתו ועתידו. בארץ-ישראל הנבנית.

אשרי התלמידים, אדוני ראש בית"ר, אשר מורה כמוך קם להם וחי בלבותיהם.

אשרי המורה, אשר תלמידיו נושאים את דגלו, מאמינים בחזונו, מגשימים תורתו.