גם רבת-עמון תהיה לנו

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ט אדר ב' התש"ו, 1 באפריל 1946
מתוך:
במחתרת כרך ב ע"מ 119-121
נושאים:
שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה, עבר הירדן. מחתרות - המנדט הבריטי. ריכוז האומה - שיבת ציון
בכרוז זה בגין טוען שעבר הירדן הוא שטח משמעותי להקמת המדינה העברית ושאסור לוותר עליו. כרוז זה התפרסם בסביבות חודש אפריל 1946.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

גם רבת-עמון לנו תהיה

אם נשווה את החפזון המיוחד, שהבריטים גילו בהכרת "עצמאותה של עבר-הירדן" עם שיטת ההשהיה האין סופית בהודו נבין מהו המניע האמיתי מאחורי מדיניות החמס הבריטית, שבעטיה נגזר ממולדתנו חלקה הגדול והפורה ביותר. ברור, כי ארצנו מהווה אחת מנקודת התורפה בחגורת הבטחון המוקמת במהירות סביב האימפריה הבריטית. אולם סעיף 17 של המנדט הארצישראלי, המכוון גם לעבר הירדן מזרחה, היה עד כה מכשול משפטי בהפיכתה של ארץ-ישראל לבסיס צבאי בריטי. מכאן החתירה המתמדת של השליטים הבריטיים לחיסולן של התחייבותיהם הבין-לאומיות ולהשתלטות מוחלטת, מוסווית או גלוייה אך בלי סכנה של התערבות מבחוץ, - על ארץ מולדתנו.

בישיבה השלישית של ועדת המנדטים ליד חבר-הלאומים הוחלט במפורש על העקרון של "אי-שימוש צבאי", האוסר על המנדטור לגייס לצבאו את בני האוכלוסיה המקומית, או להקים בסיסים ימיים ויבשתיים בשטח המנדט. אותו סעיף (פיסקא ג') מתיר למנדטור רק העברה של כוחות צבא וצרכי אספקה. מאידך מעניק סעיף 17 של המנדט הארצישראלי זכויות מיוחדות למעצמות אחרות. שחתמו על חוזה חבר-הלאומים. בכל מקרה של פגיעה באיסורים, שהוטלו מטעם החוק הבין-אומי, רשאיות המעצמות הללו להתערב ולדרוש מאת המנדטור שיחדל מיד לנצל את שטח המנדט לצרכי הצבאיים. בזמן המלחמה נגד גרמניה היו כל בעלות-הברית. מעוניינות בנצחון מהיר על האויב המשותף. לפיכך לא עלה על דעתן להפריע לבריטניה בניצולן של ארצות המנדט לצרכי מלחמה. אך עם סיום מלחמת-העולם השניה, ולרגל העברת הסמכות של חבר-הלאומים לארגון האומות המאוחדות, היתה קיימת אפשרות, שאחת המעצמות הזרות, בהסתמכה על סעיף 17, או על חוקי ה"נאמנות" החדשים, תדרוש מאת בריטניה להפסיק את הקמת הביצורים בשטח המנדט, או הנאמנות הבין-לאומית. וכידוע, ישנם כיום רבים, העטים להזדמנות, כדי להצליף את בריטניה בשוט נימוקיה, כדי להוכיח לעולם, כי היא מפירה את החוק הבין-לאומי.

אפשרות חוקית זו הטביעה את חותמה על מהלך ועידת-היסוד של ארגון האומות בסן-פרנציסקו. שם הוחלט, כי העברת המנדט ל"נאמנות" תהיה תלויה בהסכמתו של המנדטור. אך החלטה זו, במקרה שבריטניה היתה מחליטה לנצל אותה, לא היתה מבטלת את האיום שבניצול הסעיף ה-17 של המנדט.

כאמור, מחייב סעיף זה את בריטניה גם בעבר הירדן מזרחה, על אף העובדה שהיא שוחררה זמנית, כתוצאה של מזימתה המחושבת ושל עוורון יהודי, ממילוי הוראות אחרות של המנדט (ביחס ל"בית הלאומי היהודי") ממזרח לירדן. כדי לבטל את הסכנה, הנובעת מן המצב הקיים, הוענקה בחפזון ה"עצמאות" לממלכת עבדאללה. הקומדיה בויימה, כרגיל, ברוב פאר ובערמה "שליטה העצמאי" של עבר-הירדן חתם בלונדון, מרצונו החפשי, על חוזה "בין שתי הארצות". על חוזה "בין-לאומי" עם נותן לחמו, שלפיו הופך חלקה המזרחי של ארצנו לבסיס צבאי בריטי.

נראה, כי גם סיבה שניה הניעה את הבריטים להיחפז בשינוי הסטטוס (למראית עין) של עבר הירדן. מלחמת השחרור העברית פתחה אפשרות של הקמת קואליציה של העולם הלא-יהודי עם העם העברי השואף לחזור למולדתו - קואליציה, שתהא מכוונת נגד מזימותיה הבוגדניות של אנגליה. העולם הלא-יהודי לא יהיה מעוניין בהקלה חולפת של מצוקת היהודים, ע"י עליית פליטים מספר לארץ-ישראל. לא מצוקת היהודים נוגעת לו, כי אם מצוקתו הוא הנובעת מקיומה של הבעיה היהודית. בפתרונה המוחלט של בעיה זו, בריכוז העם העברי בארץ מוצאו, מעוניינים מאד עמי העולם, שיהיו מוכנים לתת למענו אף את עזרתם האקטיבית והמעשית. עזרה, אשר יחד עם מלחמת השחרור העברית, עשויה להכניע את האנגלים

מבחינה זו נודעת חשיבות מכרעת לעבר הירדן מזרחה. שטחו - למעלה ממאה אלף קמ"ר - הוא אחד הדלילים בעולם (3.3 תושבים על קמ"ר). האדמה היא פוריה להפליא ויכולה לכלכל בשפע מליונים אזרחים עברים במלים אחרות, ארץ-ישראל משני עברי הירדן. ורק ארץ-ישראל השלמה, יכולה לשים קץ לפיזור עמנו - עובדה, העשויה להביא לידי הקמת הברית הגדולה בינינו לבין עמי העולם, המעוניינים מבחינת האינטרס שלהם, בהשגת מטרתנו הלאומית.

לפיכך, עושים הבריטים את כל אשר לאל ידם, כדי להוכיח כי ארץ-ישראל אינה מסוגלת לפתור את הבעיה היהודית. עבר-הירדן שלנו הפך, בן-לילה, למדינה ערבית "עצמאית". נעשים מאמצים, כדי שארצות הברית יכירו במדינה החדשה, וכדי שהיא תוכנס להיכלו של ארגון האומות המאוחדות. זה צריך להיות הסכר נגד שאיפת ההתנחלות העברית שתוקע ע"י התעמלנים האויבים כ"אימפריאליזם ציוני". זה צריך להיות גם הטריז בינינו לבין עמי העולם, אשר האינטרס שלהם הוא כשלנו.

אולם הבריטים טועים. יתכן אמנם שימנעו, ע"י המלכתו של נסיך המדבר, את התערבותן של מעצמות זרות בעניני עבר-הירדן ה"עצמאי"; אך את "התערבותנו" אנו בעבר הירדן שלנו לא ימנעו. הבסיס הצבאי, שיוקם שם, על תהום יוקם; על תהום של שנאה יוקדת של בני העם העברי אל גוזלי מולדתו. וממעמקים אלה של שנאת המשעבדים ואהבת הארץ, יגיחו הכוחות, שיתקעו את דגלנו גם ברבת-עמון.