גם אחר החלטת האו"ם תהיה מלחמה
גם אחר החלטת או"ם תהיה מלחמה
המצב ברור. המוסדות הלאומיים קשרו קשר נגד עם ישראל והביאו בפני הועדה הבין-לאומית את התכנית האומללה לביתור המולדת ולהקמת גיטו יהודי, שלא יהיה גדול מן הרזרבאט הלובלינאי של היטלר ולא יהיה "עצמאי" יותר מכל הגיטאות היהודיים בעבר.
כדי לחפות על בגידתם, לא נרתעו הקושרים מלשקר בפני גויים, לעיני העם כולו. נציגי הסוכנות ונציגי הוועד הלאומי ואותו "סוכן פרטי" - כולם טענת כי הם מדברים בשם רובו של העם; כי הם מדברים על סמך החלטות של בוחריהם, כאשר הם מוותרים על ארבע חמישיות מארץ ישראל המערבית, על ירושלים, על חברון, על חזון הדורות וצוואתם. והרי זה שקר איום! באשר לעם-את פיו לא שאלו. אנחנו, הצענו להם להעמיד את תכניותיהם הנפסדות למשאל עם, והם, "הדימוקראטים" הללו, הנושאים עיניהם לשלטון טוטאליטארי בגיטו, דחו את ההצעה בעזות מצח. ובאשר למוסדות - קבל הקונגרס הציוני הכ"ב החלטה מפורשת, האוסרת על הסוכנות היהודית להביא הצעות חלוקה, ואילו אסיפת הנבחרים קבלה החלטה הדוחה ללא סייג כל תכנית חלוקה.
אנו מביאים את העובדות הללו לידיעת הציבור ולידיעתם של חברי הועדה מטעם או"ם, לא מפני שאנו רואים את עצמנו קשורים במידה כלשהי בהחלטות הקונגרס הציוני, או אסיפת הנבחרים. לא. אין אנו כפופים למרות של המוסדות הללו. ולו אף היו מקבלים החלטות למען תכנית חלוקה, לא היתה תכנית בוגדנית זו כשרה יותר מכפי שהיא כיום. אין מוסד כזה, שיוכל לקבל החלטה חוקית לבתר את מולדתנו, או לוותר על חלק מחלקה של הטריטוריה הלאומית של עמנו. החלטה כזאת הנה בטלה ומבוטלת. העם לא יכיר בה. ואם היא תוגשם - היא לא תוגשם - תהא זאת חובת הדור - וחובה זאת תתמלא - לקרוע אותה לגזרים ולמחות אותה מזכר האדם.
אולם, עובדא היא, שנציגי "המוסדות הלאומיים" המתיימרים לנהוג לפי כללי הדימוקראטיה, הורסים במו ידיהם את שארית הפרסטיז'ה של המוסדות, שבשמם הופיעו. לא היה להם, לנציגים האומללים הללו, כל יפוי כח מטעם המוסדות שלהם להציע חלוקה. אף על פי כן, הם הציעוה. ועל הבגידה כלפי האומה ועל ההתכחשות לרוב בוחריהם וחבריהם הוסיפו שקר גס, בספרם כי יפוי כוח כזה ניתן להם.
אך פרשת השקרים, הממיטים חרפה על אומריהם, לא נסתיימה בכך. אותו ישיש מוכה בסנוורים, שהוביל את העם מדחי אל דחי, הוסיף חטא על פשע. הוא לא רק התיימר לדבר בשם "רוב העם", בדרשו את "פתרון" החלוקה; הוא אף ניסה להוליך שולל את העם הדווי ביחס לאפשרויות ההצלה, הצפונות כביכול ב"פתרון" האומלל שלו. דרוש לנו, אמר ווייצמן שטח, שבו אפשר יהיה בזמן קצר להכניס מיליון וחצי יהודים. ומה הוא השטח, שיספיק, לפי החשבון "המדעי" של נושא האסון הלאומי, להכנסת מספר זה של שבי ציון? "מדינת" פיל בתוספת הנגב. והרי זה שוב שקר איום! שקר הבא לרמות את העם ולהתעלל בבניו צמאי הגאולה. היכן תכניס, אלחמיאי מאמלל, מיליון וחצי תושבים ל"מדינה", שאתה כה רוצה עוד בשנותיך האחרונות להיות "נשיאה"? אי המקום? ב"מדינת" פיל יושבים כיום תשע מאות אלף תושבים, חצי מיליון יהודים וארבע מאות אלף ערבים. השטח הוא פחות משלושת אלפים קמ"ר. צפיפות האוכלוסין היא, איפוא, כבר למעלה משלש מאות נפש על קמ"ר. איך יכנסו עוד מיליון וחצי תושבים לבית-כלא זה? ובאשר למדבר הנגב, הרי הוא מדבר. אמנם, בעזרת עמל יוצר ובעזרת הטכניקה החדישה אפשר להפרות חלקים של הנגב. ספק רב, אם אפשר להפרותו בכללותו. מכל מקום דבר אחד ברור: עבודת הפיתוח בנגב תקח שנים רבות, ועד אשר הוא יהפוך, בחלקו הרב, לאיזור מיושב ונושא את תושביו - תעבורנה אולי עשרות שנים. היכן, איפוא, ייושבו המיליון וחצי של תושבים חדשים "בזמן קצר"?
וראו נא פלא: ווייצמן זה, שעוד לפני שנתיים חזר על אחד מפזמוניו-חכמותיו: "חכינו אלפיים שנה - נחכה עוד קצת"-ווייצמן זה פתאום החל למהר. העיקר, הוא טוען, הנו בגורם הזמן. אין אנו יכולים עוד לחכות. תנו את "המדינה" - ומיד. וישאל כל בר-דעת: מה אירע לך, ווייצמן? מילא, אם לפני עשרים וחמש שנה דברת נגד מדינה עברית-ועבדול רחמן הזכיר לך את הפטפוט שלך, שתמיד היה מתנקם גם בך וגם בעמך - אך אמרת, כי מאז השתנו הרבה דברים. אבל את העצה "לאט, לאט לכם", הרי רק לפני שנה נתת בקונגרס הציוני. מה אירע לך, ווייצמן? מה פתאום מחקת, במחי יד, את כל "הפילוסופיה" של חייך הארוכים?
כן, אפשר להבין לרוחך; אפשר גם להבין לרוחם של אלה, שבקשוך לומר "באורח פרטי" אבל במפורש את "המלה הגואלת": חלוקה. זקן אתה וזקנים הם. וכולכם ממהרים. ממהרים מאד, ולו לפחות כמה שנים לזכות עוד בכבוד "הנשיא" ובאצטלא של "מיניסטרים". לכך אתם ממהרים - זקנים בגוף וזקנים ברוח. אבל האם, כדי להשיג את זאת, מותר כבר הכל? האם מותר לסלף את ההחלטות של מוסדותיכם, ולשקר ולרמות את אלה, החולמים על גאולה שלמה ומהירה?
אולם משוכנעים אנו, כי גם השקר לא יועיל. אבירי התבוסנות טועים, אם הם חושבים, כי בסתיו יקבלו המלצה להקמת "מדינת הגיטו. חלום בהקיץ, אף את "מדינת" החלוקה לא יקבלו. מה שיקבלו - זו תהא התכנית הפדראלית עם תקופת מעבר ממושכת, עם שלטון בריטי, שיעשה עמהם חסד ויכניס ילדים יתומים-רוממו את מלכות החסד! - "מחוץ למכסה", או, במלים אחרות: זו תהא תכנית מוריסון עם שנויים קלים ואולי אף בלי שנויים. התכנית, שאותה דחיתם אשתקד מפני שחששתם להשפעתכם על ההמונים - עתה הנכם מתכוננים להשלים אתה, תחת האוטוריטה הקדושה של האומות המאוחדות, מפני שמקווים אתם, כי עיפו ההמונים וישלימו גם ישלימו.
אלא שגם בכך אתם טועים. העם לא ישלים עם חסול עתידו. תהיה מלחמה בציון ומחוצה לה. כל הרעבים - רעבים ללחם ולחופש ולמולדת - יקומו נגד המשעבד הנאצו-בריטי ונגד משרתיו, שישללו מהם על ידי הקמת הגיטו גם את הלחם, גם את החופש וגם את המולדת - יקומו ולא ישאירו זכר מתכניות השעבוד של האויב ומתכניות הבגידה של עבדיו. תהא מלחמה בציון. אנו חוזים - דוקא אחרי "החלטת" האו"ם - מלחמת דמים קשה וארוכה. נהיה מוכנים לה. נלחום אותה. כי בלעדיה אך כליה צפויה לנו. ובה - התקוה לחופש והדרך לנצחון.
