גלויות וברורות

קול ציון הלוחמת

גלויות וברורות

לא אותנו ילמדו מסיתים דהיום ומלשינים דאתמול את יסודות המלחמה העברית. את היסודות הללו קבענו, הורינו והגשמנו במשך כל שנות מלחמתנו. עת אחרים עסקו עדיין בטיפוח אשליות פוליטיות ובעריכת רשימות של חיילינו ומסירתן לידי הבולשת הבריטית. והיסודות הם: מלחמת השחרור העברית מופנית אך ורק נגד המשעבד הבריטי. אין לנו מלחמה עם הערבים, שהננו רואים בהם אזרחים שווי זכויות של מדינתנו החפשית. בהתאם לכך נמנענו תמיד מלפגוע באוכלוסיה הערבית, אם כי עשרות מפעולותינו בוצעו בסביבה ערבית דווקא. וגם הערבים יודעים זאת. הם יודעים את כוח הנשק העברי, והם יודעים כי אין הוא מופנה נגדם.

ביפו לא הלכו חיילינו להתקיף ערבים, כשם שלא הלכו להתקיפם בשכם. הם הלכו להחרים כספים מאת מוסד כספי בריטי, כדי להפכם לכלי-זין בהם ילחם הנוער העברי במשעבד הבריטי. זוהי פעולה חוקית ומוצדקת. הכסף, הנמצא בבנקים הבריטיים, הוא כסף עברי, שנשדד מאת עמנו, ושבו משתמשים המשעבדים, כדי לדכאנו ולהשמידנו. לקחת את הכסף הזה ולהפכו לנשק נגד המשעבד - זוהי זכות ואפילו חובה. כך נהגו כל הארגונים המהפכניים בעולם. מי שקורא לפעולת החרמה כזו "שוד", ומי שקורא לאנשים, המסכנים את חייהם כדי לתת לעמם את נשק-החיים, "שודדים", מעיד על עצמו, כי מוחו מטומטם, או לבו ערל, או שיש בדעתו, ע"י הסתה פרועה נגד אחים, לחפות על התחמקותו מן המערכה, לחפות על הפיכת המרי העברי לשידורי-סרק, להבטחות שאינן מתקיימות, לאזהרות שאינן מתגשמות.

אנו מצטערים, כמובן, על הקרבנות המקריים, שנפלו ביפו תוך כדי התנגשויות בלתי-צפויות עם כוחות הצבא והמשטרה. זוהי תקלה מכאיבה. אולם המסיתים "המוסריים" יודעים יפה - יודעים מנסיונם הם - כי בכל פעולה מתוכננת יכולה לבוא התפתחות בלתי צפויה מראש.

ואַל יספרו, כי הנה מצאו הוכחה, שאין אנו נתמכים ע"י הציבור העברי. כך הם טענו במשך שלוש שנים; והנה נתברר, כי, כדי שהם יוכלו לזכות בתמיכה כלשהי של הציבור והנוער, היו נאלצים לקבל את דרכנו ולעשות את אשר כינו לפני כן כ"מעשי טירוף". אין איפוא, יסוד להתיחס ברצינות לפטפוטם. אמנם, היום הם נהנים מתקציבים. והם נהנים מפני שהם נמכרים, ובמחיר מצפונם והכרתם שומרים על שלמות המנגנון המכניס, אע"פ שראשיו ביצעו בימים אלה את מעשה ההפקרות והפשע הגדול ביותר, בחתמם במו ידיהם על וויתור על ארבע חמישיות מארץ-ישראל המערבית. אבל מחר? עוד נחיה ונראה, באי-אילו דרכים ייאלצו לממן את מלחמתם, אם היא תהיה, והרי היא תהיה רק נגד רצונם של "המנהיגים" המתעים.

לא למען קיום המסגרת ולא למען פעולה יום-יומית הננו עושים פעולות החרמה. אנו יכולים לקיימה בלי מאמץ מיוחד. באשר הציבור העברי יודע, כי הכספים שהוא שם בידי שליחינו הם קודש למלחמה. אולם אין אנו מוצאים "סיפוק" בפעולה זו או אחרת; אין אנו נלחמים, כדי להתקיים; אנו קיימים, כדי להילחם. והמלחמה מוכרחה להיות מכרעת, כשם שמכריעים הם צעדי האויב הבוגדני נגד עמנו. למען מלחמה זו, ולמען הנצחון, דרושים עוד אלפי רובים, עוד מאות מכונות יריה, מיליונים כדורים. טונות של חמרי נפץ, נשק וציוד מכל המינים ומכל הסוגים. כדי להשיג את כלי-הזין הללו, שבלעדיהם אין חיים לעמנו, לא נרתענו מלעשות פעולות החרמה. כי זו חובתנו כלפי האומה, אשר אם לא ישחררה החייל העברי, איש לא ישחררה.

שודר ביום ד', כ"ב אלול תש"ו (18.9.46).