גירוש רודף גירוש

 גירוש רודף גירוש

זו הפעם הששית, במשך חדשים מספר, שהסכין נתקע בלב העם שותת הדם. שוב גורשה מחופי המולדת קבוצת מעפילים[1]; שוב הוכו ונפצעו בידי הסרדיוטות של מלכות הרשע טובי העם, החותרים אל ארצם; שוב הועברו תחת איומי הכידון ומכונת היריה אל אנית מכלאה: שוב נשלחו ע"י שודדי ים מזויינים למחנה ריכוז. כדי לשמש, יחד עם קודמיהם, כבני ערובה בידי אטלי ובווין. גירוש אחרי גירוש; ואין קץ לחרפת הגירוש.

והרינו שואלים את הנוער, שנצטווה ע"י הפוליטיקאים העוורים להוריד את הדגל ולהשבית את הנשק; את הנוער, הרואה במו עיניו במפולת הסיסמאות המלחמתיות, בהן נופפו לפניו בעבר; את הנוער הכואב את כאב העם; את הנוער המוכן למלחמה ודרוך לקרב - אנו שואלים את הנוער הזה: עד מתי? עד מתי תראו בשקר הנורא הנעשה לנפשכם ותחרישו? עד מתי תרשו לפרזיאולוגים פטפטניים להוליככם מדחי אל דחי, מוויתור אל וויתור, מכלימה אל בושה?

הנה קראתם את הכרוז ה"אנטי טירוריסטי" של השומר הצעיר. אין זה חשוב מה כתבו המחברים נגדנו. מזמן חדלנו לשים לב לדיבורים, היוצאים מן המחנה ההוא, שמנהיגיו נגועים במחלה ציבורית הנוראה ביותר, היא מחלת הפנקסנות הכפולה. אין להם חוט שדרה מוסרי. הם אנטי אימפריאליסטים בפה, והם משרתיה הלויאליים של בריטניה למעשה. הם מהפכנים בפה; והם בורחים מכל מעשה מהפכני אל יערות העד של מלל ריבולוציוני. בזמן שה"הגנה" נצטוותה לשתף פעולה עם הבולשת נגד הארגון הצבאי הלאומי, התנגדו לשיתוף בוגדני זה, אם כי רק להלכה, חברי התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון, ואילו אנשי השומר הצעיר היו המלשינים החרוצים ביותר. ובזמן שה"הגנה" נצטוותה לבצע פעולות מסויימות, היינו כולנו עדים למחזה המדהים: חברי השומר-הצעיר עשו מה שעשו, ואילו מנהיגי השומר הצעיר היו טוענים כל בוקר, כי המעשים הללו הם מעשי הרס המובילים לאבדון.

כיצד אפשר לשחק משחק כפול כזה, זה סודו של השומר הצעיר. ומאחר שגילינו את פרצופו, אין דבריו מעניינים אותנו, ואין גידופיו נוגעים לנו. אבל אותו השומר הצעיר מדבר גם אליכם. ובשבילכם הוא מצא תרופה להתחמקותו מן המערכה. והתרופה המשולשת היא. ההגנה על ההגנה, ההגנה על ההתיישבות. ההגנה על העליה. כך מפטפט השומר הצעיר. ומה אומרת המציאות יגור, דורות ורוחמה הוכיחו, כיצד מוגן הנשק. עשרות הקיבוצים שנפקדו ב-29 ביוני - הנצטוו להגן על פרי עמלם שנרמס והושחת בשריוני האויב ובמגפי חייליו? עתה באה העליה - והיכן ההגנה עליה? גירוש רודף גירוש. ו"העמידה הצמודה" נעלמת בערפל יחד עם אניות הגירוש. רק הפטפוט נשאר מודבק על הקירות.

על כן שאלנו: עד מתי? עד מתי תראו בחרפתכם, ולא תמרדו? אמנם, התרגלתם למסגרת שלכם והיא נוחה ורחבה ועשירה. לא נוח, בודאי, לעזוב אותה, לא נוח להיות נרדף. אבל סוף סוף הרי מוכרח להיות גבול למה שאיש, וביחוד איש צעיר, בעל רגש כבוד, מוכן לשאת למען הנוחיות וההרגל. וכי כבר לא עברתם את הגבול הזה? וכי לא חשתם בשקר הנעשה יום יום בנפשכם? וכי אין עיניכם הרואות את התהום, שלתוכה מידרדרים מנהיגיכם העושים פלסתר את דבריהם הם?

על כן שתי דרכים עומדות בפניכם בימי מבחן אלה: או להכריח את מנהיגיכם הנרתעים - לפעול, או להבריח את המנהיגים הפחדניים ולהושיט יד, מתוך אחוות אחים ואחוות הנשק, לאלה, שאינם עושים פלסתר את דבר מלחמת השחרור העברית. לאלה שנלחמים ואינם מתפלספים, מקריבים ואינם מפטפטים, מכים באויב ולא מייללים, עומדים במערכה זה שנים ואינם מתחמקים ממנה אחרי המכה הראשונה. כך תקום חזית הנוער הלוחם; כך יתלכד העם ויגיע, אחרי קרבנות הכרחיים וייסורים בלתי נמנעים, אל מטרתו: אל שחרור המולדת ותחיית האומה.

שודר ביום כ"ח בתשרי תש"ז (24.10.46).

[1] בספינה על שמה של ברכה פולד.