גילוי דעת

לאחר הודעת ארנסט בווין על הקמת ועדת חקירה אנגלו-אמריקאית

גילוי-דעת

הספר הלבן נשאר בתקפו. חוק הקרקעות הצארי מוסיף לחייב. שערי הארץ נעולים. מכסה עלובה של 1500 סרטיפיקטים מותנית בחסדם של שליטי ערב ובהסכמתם. ניצולי התופת הנאצי נידונו לעינויי גסיסה בקור, ברעב ובחולי. על היהדות האירופית - או על מה שנשאר ממנה - נגזר להיכלא, להתנוון ולהירצח בבתי-הקברות ובבתי-המטבחיים של ארצות ההשמדה. המעטים, שיורשו לצאת מן הגיהנום, יפוזרו לארבע כנפות הארץ, הישוב העברי במולדת יהיה למיעוט נצחי, הנמק תחת שלטון בריטי, או בריטי-ערבי, מוסווה ב"נאמנות בין-לאומית".

זוהי המשמעות-במלים קצרות ופשוטות-של הצהרת הממשלה הבריטית, שנמסרה ב-13 בנובמבר על ידי אדון בווין. זוהי משמעותם של הדברים הארוכים, המעורפלים, הצבועים, שהושמעו על-ידי דובר ממשלה, אשר דוברה האחר התחייב בשמה, לפני הגיע ה"לייבור" לשלטון, "להקים בארץ-ישראל מדינה עברית, מאושרת, חופשית ומתקדמת".

הפרת האמונים עולה, באימתה ובאכזריותה, על כל מה ששיערו גדולי הפסימיסטים.

השתתפותם של נציגים אמריקאיים ב"ועדת החקירה" הבריטית, השביעית לפי התור, אינה משנה, אף כמלוא הנימה, את המצב. יש להניח, כי ממשלת ארצות-הברית הסכימה לשגר את שליחיה לחקירות המוקדמות בגלל סיבות אלו:

א' - על גבם של היהודים - אך לא למענם - מנסות המעצמות האנגלו-סכסיות לחדור לארצות אירופה המרכזית והמזרחית, שנסגרו בפניהם ב"מסך הברזל" הנודע.

ב' - בעזרת התקדים הארצישראלי תוקעת אמריקה יתד נוספת במזרח התיכון, ארץ זבת נפט וזהב.

ג' - השיתוף בחקירה אינו גורם כל אחריות לתוצאותיה.

ובינתיים נחרץ גורל העם העברי לכלייה וגורל המולדת העברית לשעבוד וגזל. על תפוצות הגולה השותתות דם ועל הישוב הפצוע בארץ הונף, בידי הבוגדים בלונדון, גרזן ההשמדה.

במצב זה לא נחזור עוד על אזהרותינו שנתאמתו ועל קריאותינו הבלתי פוסקות. רק זאת נגיד: ההיסטוריה היהודית, ההיסטוריה של עם מפוזר, מחוסר עצמאות ונטול כוח ממלכתי, מלמדת. כי אם נרתעים אנחנו, למען חיי שעה, מלתת את הקרבנות ההכרחיים במלחמת מגן וגאולה, נלקחים מאתנו קרבנות עצומים, בלי מלחמה ובלי תכלית. חוק הוא. "חוק הדם העברי". אין מנוס ואין מפלט ממנו.

לפיכך נילחם, נילחם בהר ובשפלה, נילחם בעיר ובכפר. נילחם בחופים, ברחובות ובבתים לא ייקר לנו כל קרבן, נילחם שכם אל שכם, גוף אל גוף - מלוכדים, מאוחדים ומאמינים. עתה יודע כל איש בישראל, כי לא רק למען אחינו, שהפקרנום במשך כל שנות העוורון הקיבוצי, ניתן את דמנו; למען בנינו ובנותינו נילחם, כי גם להם מכין אדון בווין אושביינצ'ים ומאידנק.

לקראת מלחמת הקיום ומלחמת הצדק נלך בלי אשליות, אך באמונה ובבטחון; ואלקי ישראל יהיה בעזרנו. הפר נפר את המזימה. נעלה ונכבוש. נשחרר. ונוליך את עמנו המעונה קוממיות לארצו ולחרותו.

והנוער, אשר מפי זאב ז'בוטינסקי למד את תורת המרד העברי, הנוער אשר פילס בגופותיו את הדרך היחידה, המובילה לגאולה ולהצלה, יעשה במלחמה זו את חובתו - עד תומה.

הארגון הצבאי הלאומי

בארץ-ישראל

י"ג כסלו תש"ה - 18.11.45