ברכה ממרחקים לשנה החדשה על עם ישראל, על ארצו ועל מדינתו הקטנה

מאורעות השנה החולפת הוכיחו בעליל, מה רבה הסכנה באיבוד היזמה המדינית, ‬או בהשכחת המטרה ההיסטורית, שהגשמתה הוטלה על דורנו, דור המרד הגדול, הדור האחרון לשעבוד והראשון לאתחלתא דגאולה. לא ינום ולא יישן שומר ישראל; אך גם לא ישקוט ולא ינוח אויב ישראל; ההסכמה לביתור המולדת לא מנעה, כפי שהמורדים הזהירו, את מלחמת־הדמים, שנאסרה עלי עמנו ועל מדינתנו; ההסתפקות המעשית והמדינית — והגרועה מהן; הנפשית — בגבולות המקוצצים וההסכמה, מתוך כניעה ללחץ זר ועוין, להכניס לתוכם המוני גייס חמישי — אינה מונעת את אויבינו. להיפך: היא מעודדת אותם, לדרוש קיצוצים נוספים וויתורים חדשים.

מאורעות השנה החולפת הוכיחו, מה רבה הסכנה בהעדפת עניניה הכיתתיים של מפלגה על פני עניני האומה החיוניים. בהיות המפלגה השלטת באות־כוח של גוף כלכלי, בעל תיאבון בלתי־מוגבל, היא מונעת, הן במישרין והן בעקיפין, את פיתוח המשק, את הרחבת הכלכלה, את ריבוי ההשקעות, שבלעדיהן תקוים בנו קללת המשורר "וכאשר שנוררתם תשנוררו". ריכוז ההון המונופוליסטי הוא אולי לטובת המפלגה, המרכזת אותו למען יהיה לאל ידה להניף את חרב ההרעבה מעל לאלה העומדים, ביום הבחירות, להמיר את פיה ולהצביע, לא לפי צוו ה"בוס", כי אם לפי צוו המצפון; לית מאן דפליג, כי אותו ריכוז בולע־כל הוא לרעת האומה, המקבצת נידחיה. הוא לאסונה של המדינה, אשר עצם טעם קיומה הוא בהפיכת הנידחים לאזרחים חפשיים, שכבודם העצמי הובטח להם על ידי עבודה יוצרת הנותנת קיום בכבוד.

מאורעות השנה החולפת ‬הורונו, כי צפויה סכנה לעצם הבנין הממלכתי שלנו, אם ביסודו יונח — או יוסבל — השקר. למען עניניהם הכיתתים ומתוך תסביכי איבה מסנוורת והתנשאות קטנונית ניסו אנשי השררה, על ידי מעשה מביש ודבור פוגע, למחוק דפים שלמים מספר ההיסטוריה של עמנו ודורנו — דפים שנכתבו לא בדיו, כי אם בדם ובדמע. לא הכירו אנשי השררה המתנשאים בזכויות השיקום של המורדים, משום שאת זכר המורדים הם רוצים הכחיד ואת דבר המרד הם באים למחות. והמתחיל בעבירה ממשיך בה, אף אם אומרים לו "הרף". ונמצא אחד מתנשא, שהשררה, אשר גם אם רצה בה, לא ציפה לה (כפי שבעצמו הודה) העבירתו על דעתו — נמצא אחד מתנשא שבא לשלול את זכויות הדם לא עוד מן המורדים בלבד, כי אם מרוב רובו של העם. והתנשאות זו של שררה, הבנויה על השקר הרשמי, לאן היא מוליכה, אם לא להשתוללות השררה, לרמיסת זכויותיו של הלא־שליט; לאן היא מוליכה, אם לא לנישול הרבים על ידי המעטים, לחלוקת האומה למיעוט שולט ולרוב נשלט?

אמנם באספקלריה ההיסטורית של עמנו הנצחי נידון השקר הרשמי למפלה חרוצה. ההיסטוריה הכירה באמת של בר־כוכבא ולא הכירה בכזב של אלה שכינוהו "בר־כוזיבא". כלל גדול הוא: בקרב בין השקר לבית האמת — סופה של האמת להתגבר על השקר. דיו־סילוף לא תכסה לאורך ימים דם־אמת. שחורה הדיו, אך אדום הדם. והדם יזדקר מתחת לדיו, אף אם ימים ממנה ו‬ישפכו עליו. כך היה בימים עברו; כך יהיה בימינו. המרד באמת לא‬ יועיל; כי קיימת אמת המרד. אף על פי כן חמורה היא הסכנה הנשקפת מניסיונות הסילוף, חמורה מאוד. השקר הוא יסוד רעוע. ‬בנין המוקם על יסוד רעוע עלול להתמוטט. על שקר אפשר להקים עריצות חולפת; לבנות עליו ‬מדינה, מדינה חפשית, המביאה אושר וכבוד לכל אזרחיה — אי אפשר, ואנו למדינה דואגים.

נלמד נא ממאורעות השנה החולפת את הלקח המשולש הצפון בהם. ועם כלות השנה נברך איש את רעהו בשנה טובה באמת, שנה שבה יטוש עמנו את ההתגוננות המאמללת ויקח בידיו את היזמה המדינית המבורכת, שנה שבה ישתחרר עמנו מכבלי המונופולין החונקים, ויפתח את הארץ, העיר והכפר, בהר ובגיא, בשדה ובסדנה, בפני ברכת היזמה המשקית של כל יהודי, הבא לתת ממוחו, ממאודו ומכוחו למען בנין המולדת, שנה, שבה יסולק מקרבנו השקר, שהוא אבי המשטמה ובנה ותעלה האמת, שהיא אם האהבה וילדה. ואם כזאת תהא שנת תש"י — ולבנו אומר תפילה, ‬כי כזאת תהא — נתקדם, עם השגת אתחלתא דגאולה, לקראת הגאולה השלמה, הגאולה למולדת כולה, לעם כולו ולירושלים כולה. והן הגאולה השלמה בוא תבוא; אף אם תתמהמה, נאמין בה ונעשה למענה — והיא תבוא.

מונטווידיאו, אלול תש"ט

מנחם בגין