ברית עם צרפת

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ד שבט התשי"ט, 23 בינואר 1959
מתוך:
עמוד 2
נושאים:
ממשל - אופוזיציה. מדינות - ברית המועצות (רוסיה), גרמניה, צרפת. מחתרות - המנדט הבריטי. מדיניות חוץ - יחסי ישראל-צרפת, יסודות מדיניות החוץ. השקפות חיים - קומוניסטים
במאמר זה בגין מדבר על אלה שמעלילים על צרפת האשמות שונות ויוצאים נגד הצורך בברית בין ישראל לצרפת. בגין טוען כי הבעיה היא בכך שהאופוזיציה היא הפועלת הראשית להשגת הברית הזו וזה דבר שלא מקובל על החוגים הממשלתיים שמתנהגים בצרות עין. בגין טוען כי אין הוא מבין את העניין שכן כל אופוזיציה במדינה מתוקנת פועלת להשיג ידידים למען מדינתה. בגין הביע את אמונתו כי על אף הכל ברית בין ישראל לצרפת תושג.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

א.

כאשר אנחנו, אנשי תנועת החרות, העלינו את רעיון הברית עם צרפת, התפגמו יריבינו ואמרו, כי עדיפה ידידות בלי ברית על ברית בלי ידידות. לא היה שום קושי להסכים לפתגם גאוני זה. אולם בחיים ישנן שתי אפשרויות, אשר הטובה מהן היא השלישית. פרדוכס ? לא ; מציאות. ילדינו מבינים את הדבר באורח אינסטינקטיבי, או, אם להשתמש בשפת האבות האדירה, בשכול לבם. אם אחד מבוגר פונה למתחיל – להתבונן בשאלת הכסל הנצחית : את מי אתה אוהב יותר, את אמא או את אבא ? – הוא מקבל, כרגיל, תשובה מחכימה מאד : אני אוהב את אמא ואת אבא. אפשרות שלישית. אך טעות היא לחשוב, כי היא נמצאת רק בתבונת-לב-ילד : לעתים, החיים והמוות בידה.

זוכר אני את הימים, בהם הארצות הבלטיות נלחצו על ידי שני נפילי רשע. יהודי פקח, אחד מני רבים, שפרפרו במלכודת, אמר לרעיו, בעמדו בפני שתי אפשרויות, היטלר או סטלין, הוא בוחר בשניה. אם סטלין יבוא, אמר הפקח, יקח ממני את הפרווה ; אם היטלר יבוא, יקח ממני את הנשמה. בחירה זו נראתה מציאותית לחלוטין. היה בה הגיון הנחמה. אך ההיתה בה נחמת ההגיון? בדיעבד, התברר ליהודי ההוא, ולרבים כמוהו, כי, לאחר בואו של סטלין, הלכה הנשמה בעקבות הפרווה. היתה גם אז, אף בתנאים ההם, ולאו דווקא בשביל מעטים, אפשרות שלישית. אך רק ספורים אבו, או העיזו, לחשוב עליה, או לבחור בה.

ודוגמה אחרת ; אף היא היסטורית. לאחר השבת, הקרוייה שחורה – היה ה-29 ביוני 1946 לפי ספירתם – בה נאסרו, לזמן קצר, ראשי הסוכנות היהודית, פנה מנהיגה של מפא"י באיגרת אל וועידתה, או מועצתה. אינני זוכר עוד את כל מה שנכתב במינשר ההוא, שהיה ארוך כמרחק בין פריס ולטרון. אולם סיסמא אחת, שהופרחה ע"י המחבר המבוהל, נחרתה בזכרוני. הלא היא : לא ווישי ולא מסדה. מילא, ווישי ; היה זה, בוודאי, גלוי אדיר, אם שנה אחת לאחר תום ה"סיזון", הגיע מארגנו הראשי למסקנה, כי יש לשלול את הדרך, עליה הוא ניסה להעלות, עד לחיסולם הגמור של המורדים, את כל "הישוב המאורגן". אך מה פירושן של המילים "לא מסדה" ? יצא, כי אסור להמשיך במלחמה נגד השלטון הבריטי. ואם היא, הלילה, תימשך, יהיה סופנו כקיצם של אבותינו, שקמו נגד רומי. הועמדנו אז בפני שתי אפשרויות : או ווישי, או, להבדיל, מסדה. שתיהן נשללו. אך היכן היתה הדרך ? האפשרות השלישית, איך ? אותה סיפקנו אנחנו, תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי. בתשובה, או בתגובה, לאיגרת הפריסאית אמרנו : אכן, לא ווישי ולא מסדה, אלא מודיעין. ומלחמת השחרור נגד השלטון הבריטי נמשכה, גברה והלכה; ותהי מודיעין.

עתה נמתח קוו מתחת לרשימת הדוגמאות. הוכחנו, כי, במקרים רבים, אין האפשרות השלישית פרדוכס הזייתי, אלא סם החיים, המציאות עצמה. בשובנו לפתגם המפא"י המחוכם, יכולנו לומר, כי אמנם, יש לבכר ידידות. אבל קיימת גם אפשרות שלישית. היא פשוטה מאוד. ידידות עם ברית, או ברית עם ידידות.

 

ב.

לפני שלשה חדשים הוזמנתי על ידי שני ידידים, חברי הממשלה הצרפתית, מר סוסטל ומר מישלה, לבקר בארצם. מר ז'ק סוסטל הפגישני במסיבה פרטית, אליה הוזמנו גם נציגי ישראל הרשמיים, עם מספר מדינאים צרפתיים חשובים. בטרם אלך לפגישה זו, שאלתי, כמובן מאליו, את מארחי הטוב, האם עלי לשוחח עם חבריו לממשלה, ועם המסובים הנכבדים האחרים, על רעיון הברית בין צרפת ובין ישראל. תשובתו היתה חד משמעית : וודאי, זוהי תכלית הפגישה. ואכן, על רעיון הברית בין שתי האומות נסבה השיחה סביב שלחנו של ידידנו.

שלשת הנציגים הרשמיים של מדינת ישראל. שאף הם היו אורחיו המוזמנים של מר ג'ק סוסטל, נמנים כולם, אם אינני טועה, על מפלגה מסויימת. לנו, לתלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, אין זה מפריע להתייחס אליהם, בשעת מלוי תפקידם, כאל נציגי מדינתנו. אבל הם ? למחרת, אחרי המסיבה ההיא, מסר עליה אחד מהם, לפחות, במישרין או בעקיפין, ידיעות לעתונות הישראלית, אשר, אם להשתמש בדיפלומטית בלשנות, היו רחוקות מן המציאות. מאז גולגלו והוחדרו ידיעות אלו לא פעם אחת בלבד.

בגלל סבות, החשובות מכל הישוב אחר, לא אעלה פרטים ולא אזכיר שמות נוספים. אין זה עניני, או מעניני, לשאול, לחקור, לדעת, מי מן השלשה היה "המדליף" (כידוע, קשה מאוד לזהות מדליף דבית מפא"י) אבל אם המנגנון המשולב של המפלגה השלטת עודנו יכול בכלל להפתיענו, הנה סיפק לנו "אפתעה"? חדשה.

ראשית, האם זה נהוג בעולם הדיפלומטי, שאורחים מוזמנים למסיבה פרטית, ימסרו עליה ידיעות כלשהן לעתונות, בלי ידיעתם והסכמתם של המארח ושל המסובים האחרים ? אני סובר, כי הפרה כזו של חוקי הכנסת אזרחים, ולא רק של מנהגים מדיניים, היא נדירה ביותר. אך עובדא לא פחות מדאיגה היא, כי הידיעות, אשר נמסרו בתיאבון מוגדל, היו לא נכונות ופוגעות באינטרס החיוני של מדינת ישראל.

בין השאר נמסר, בתוספת פירש רב משמעי, כי מר ג'ק סוסטל לא אמר מלה אחת על רעיון הברית בין שתי האומות. בנתם ? לא היה, ואין צורך, להגיב על פירוש זדוני זה. אבל מענין לראות, כיצד אפשר, אם יש רצון רע, לעוות כל אמת. הנכון הוא, כי במסיבה ההיא, מלבד הנהלתה כמארח, לא נטל ידידנו המצויין את רשות הדבור. אבל כל כך למה ? ביום, בו סעדנו על שלחנו, חל שנוי בסדרי הדיונים של הממשלה. ישיבתה, שעמדה להתקיים בבקר, נדחתה לשלש אחר הצהרים. משהיינו עדיין מסביב לשלחן, תוך השיחה, בה השתתפו ארבעה אנשים, הגיעה השעה לעשר דקות לפני שלש. ז'אק סוסטל וכן המיניסטרים האחרים היו, איפוא, נאלצים לעזוב את המסיבה, כדי להגיע לישיבת הממשלה. וכך הוא גם אמר בנוכחותם, ואם אינני טועה, במרחק שמיעתם של כל המסובים, הצרפתיים והישראליים. לא היה לו, בפשטות, סיפק להשמיע את דברו ; ועל חוסר הזמן הביע בפני, בדיעבד, את צערו. אך הוא, כמובן, לא העלה כלל על דעתו, שיסופר, בשמו כביכול, מה שסופר לעתונות הישראלית.

לא רק הפירוש, המסלף בזדון, הוחדר לעתונינו ; אף נמסר להם, "מחוגים רשמיים", סיפור, לפיו מר סוסטל אמר לי, במסיבה ההיא, בה הזמינני להרצות על הברית הצרפתית-ישראלית, כי, לדעתו, אין כל צרך בברית זו. קראנו את הסיפור הזה, שאת מקורו מוטב לא לכנות, ושבנו לשאול, מהו האינטרס, הלאומי והממלכתי, אשר "החוגים" הללו באים לשרת על ידו? ידיד לה, לישראל. מעטים כמוהו. טוב ממנו אין. הוא אחד מאישיה המרכזיים, הראשונים במעלה, של ארצו הגדולה. הוא נשיא הוועד למען ברית צרפת-ישראל. בהתמנותו לחבר ממשלה, הוסיף לשאת, בגלוי ובגאווה ובהדווה, ובנאמנות, את הרעיון הזה. למה לספר, שאין ידיד רוצה במה שהוא רוצה בכל לבו ? למה להפיץ כזבים אנטי-ישראליים ? הכה רבים הם ידידנו בעולם ?

אלא לא יחשבוני, הקוראת והקורא, כמיתמם. אני יודע את הסיבה. איך לא אדענה, אם את מפא"י אני מכיר? רחבה כים היא צרות העין של נושאי השררה החולפת. אם רעיון, שהוא כולו חיוב, אנו הולדנוהו, מוטב לפסול אותו. אם ידידות, שאין חשובה ממנה, אנו רכשנוה, מוטב לפגוע בה. זוהי דרכם מימים ימימה, אך ביחוד בתקופה, בה הפחד מגביר את הקנאה עד להיותה קשב משאול. אין, איפוא, אפתעה. הכל מוסבר ומובן. ובכל זאת... לא אכחד, כי, נוכח מצב האומה הידוע, שבה ונשאלה השאלה: למה?

אלא שהחוגים הרשמיים נוכחו במהרה לדעת, כי כזבם, עם היותו אנטי ממלכתי, אינו משתלם אף מבחינתם המפלגתית.

 

ג.

עסקני מפא"י, שלבשו איצטלה ממלכתית, טוענים, באורח עקרוני כביכול, כי אנשי האופוזיציה אינם צריכים לפעול למען רכישת ידידים וידידות לישראל. זהו, הם טוענים, שטח, בו צריכים לטפל רק הנציגים "המוסמכים" של המדינה. אמנם, עדיין לא הוברר לנו, מי הם המוסמכים הללו. שר אחד האשים לאחרונה שר אחר. כי נסיעתו המתוכננת לארצות חוץ היתה מביאה נזק למדינת ישראל. ואין זה סוד, כי משרד אחד מקטרג, באורח שיטתי, על משרד אחר, הלמאי הוא נכנס לתחומו ומסיג את גבולו ביחסי חוץ. אבל הדברים האלה הם צדדיים.

נראה, כי המושגים הממלכתיים של חוגינו הרשמיים עדיין קרובים לאלה, בהם הם דגלו בשבתם בסוכנות היהודית למען פלשתינה (א"י). מעל לכל הוא, בעיניהם, המונופולין. ולא יתבוננו ולא ילמדו, כי במדינות חפשיות, מתוקנות, עושה כל אופוזיציה נאמנה למען רכישת ידידים וידידות. יתר על כן, הממשלות המכבדות את האופוזיציה, אף עוזרות לא לעזור. בחיים המדיניים הוכח לא פעם אחת בלבד, כי יש קשרים ודברים, אשר נוח להשיגם באורח בלתי רשמי יותר מאשר בדרך הרשמית. אף הוכח, כי יש דברים, שאי אפשר לעשותם אלא באופן בלתי רשמי. זהו נסיונם של עמים בני-חורין, אשר בקיומם הממלכתי לא היתה הפסקה של למעלה מאלף ושמונה מאות שנה. האם לא כדאי ללמוד ממנו?

אולם מוזרה יותר נראית הטענה "העקרונית", אם היא מושמעת על ידי אנשי הממשלה היוצאת. דווקא ממשלה זו מרבה להזמין, כאורחיה הרשמיים, אנשי אופוזיציה. אין זה סוד כי רוב חברי הפרלמנט הבריטי, אשר הוזמנו, בשנים האחרונות, לישראל, נמנים על האופוזיציה, המאשימה את הממשלה, בין השאר, בעריכת מלחמה תוקפנית. אמנם, לעתים שמעו אנשי מפא"י, מפני אורחיהם הידידותיים, שיעורים, מיטיבים דווקא, בהילכות הדימוקרטיה. אחד החשובים במוזמנים האופוזיציוניים שאל, במסיבה מפא"ית מסויימת, מהי דימוקרטיה ? והשיב : פירושו של מושג זה הוא, כי האזרח יכול לקום ולומר (ביום הבחירות) לממשלתו : לכי לעזאזל! אותו אורח, או אולי אחר, יעץ לאנשי מפא"י, כי, אם הם תמהו אי פעם, יתר על המידה, על מעשי ממשלה מסויימים, יבקשו את הפתרון בכך, שמיניסטרים עושים שטויות. נכון מאד. ונחמד. אף מאלף. ואת כל זה שמעתי מפי איש מפא"י, שהיה נוכח במסיבות ההן, או בשיעורים ההם. אפשר איפוא, לטעון, כי, מבחינה מסויימת, היה יבוא אופוזיציוני זה רצוי. אבל עובדה היא, כי רוב המזומנים הבריטיים היו אנשי אופוזיציה, ואף התקיפים, או החריפים, בהם. ממשלת ישראל ראתה בכך תופעה טבעית; ואילו ממשלת בריטניה כלל לא התרעמה. ואם אנשי האופוזיציה הנאמנה בישראל מוזמנים על ידי ידידיהם בארצות חוץ, ופועלים בהן למען רכישת ידידות או העמקתה, מה לממשלה זו כי תלין ? אם לעזור אין היא רוצה, לפחות אל תפריע.

ועוד דוגמא אחת, אף היא רבת לקח. בימם אלה, מבקר אצלנו, כאורחה של הממשלה, מר כריסטיאן פינו, מי שהיה שר החוץ בממשלת צרפת. מר פינו הוא ידיד ישראל ועמד לצדנו בימי מבחן קשים. משום כך שמחים בבואו ובביקורו כל אזרחי ישראל, בין אם הם תומכי הממשלה היוצאת ובין אם הם מתנגדיה. אבל מר פינו הוא היום בארצו איש אופוזיציה מובהק. המפלגה הצרפתית הסוציאליסטית נטשה את הממשלה ועברה, באורח רשמי , לספסלי האופוזיציה. מנהיגה המוכר של מפלגה זו, מר גי מולה, הכריז, על דעת חבריו, כי זו תהיה אופוזיציה קונסטרוקטיבית (אולי, לפחות עתה, תלמד מפא"י כי אפשר לעזוב ממשלה בלי טרגיות ולעבור, בכבוד ובשקט, לאופוזיציה הוגנת, ממלכתית ? ) מר פינו הוא אחד ממנהיגיה של המפלגה הצרפתית הסוציאליסטית; בתור שכזה הוא נמנה, כמובן, על האופוזיציה לממשלה, בראשותם של מר דברה ומר סוסטל. יתר על כן. הוא היה, באורח אישי, בנגוד למר גי מולה, אחד המתנגדים החריפים לממשלת דה-גול ולהצעת החוקה שלו.

אף על פי כן הזמינתו ממשלתנו כאורחה הרשמי. ואיש אין רואה בכך שום פגם. הממשלה הצרפתית, אשר מר פינו ניצב נגדה כאופוזיציונר בלתי מתפשר, אינה מתרעמת. וכל אזרחי ישראל, ללא הבדל השקפה, מברכים ידיד באשר הוא ידיד.

התלמד הממשלה לקח, לפחות ממעשיה היא ? או היא תוסיף מתוך צרות עין קרתנית, לנהוג איפה ואיפה ? לא לי להשיב לשאלות אלו. התשובה גם אינה מעניינת אותי. אנחנו, אנשי האופוזיציה הנאמנה בישראל, נוסיף, כמקובל בעולמם של בני-חורין, לפעול למען עמנו וארצנו. בכל מקום, בו נוכל לרכוש ידידים לישראל, נעשה כן. וודאי, אופוזיציה אינה מנהלת משא ומתן רשמי ואינה חותמת על חוזים. אבל היא יכולה, היא זכאית, אף חייבת להכשיר לבבות, להשפיע, לקרב, לפלס נתיבות. בשום תורה ממלכתית לא כתוב, כי רק מפלגות, הנמנות על אינטרנציונל, זה או אחר, יכולות או רשאיות לבוא בדברים עם מפלגות, ממשלתיות או אופוזיציוניות, בארצות חוץ. גם מפלגות לאומיות, הדוגלות בחרות האדם, הזכות והיכולת בידן לפעול בקרב ידידים, למען עמיהן וארצותיהן, מתוך הכרת הקירבה ביניהן. אפשר לסייע לפעולה מבורכת זו, או לנסות להפריע לה. למנוע אותה אי אפשר.

 

ד.

אנשי מפא"י, ולא רק הם, חייבים לדעת, כי בתנאים המיוחדים, בהם היה עלינו, במשך שנים, לפעול וללחום, לומדים אנשים, בין שאר השברים, איך לא להתרשם מכל סיפורי הבל, או כל דבר השמצה, איך לא לחוש להכחישם, בקיצור, איך להחריש, אפילו זמן ממושך באופן יחסי, מתוך בטחון, הנובע מידיעה, כי הכזב ומפיצו שניהם יוכו שוק על ירך. כך הוכה הכזב הרשמי, האנטי-ממלכתי על עמדתו של מר ז'ק סוסטל לגבי רעיון הברית בין צרפת ובין ישראל.

השבוע הלך הידיד לליאון, העיר, בה גדל וממנה נשלח, ברוב מכריע, לאסיפה הלאומית, וקיים בה, יחד עם אריה בן אליעזר, בנוכחות אלפים, את אחת מהפגנות הידידות האדירות למען ישראל. ז'ק סוסטל אמר, כי הוא גאה לשמש יושב ראש הוועד למען כריתת ברית בין צרפת ובין ישראל; כי לצרפת ולישראל אוייבים משותפים ואידיאלים משותפים; כי הברית היא חיונית לשתי האומות ולענין השלום; כי הוא מאמין שברית זו תקום.

דברים אלה, עצם השמעתם יש בה שרות יוצא מגדר הרגיל לישראל. שמעום לא רק אזרחי צרפת, וביניהם רמי מעלה, אזרחית וצבאית. באסיפה היו נוכחים גם הקונסולים של מעצמות גדולות ושל מדינות רבות. כנהוג, הם מסרו דין וחשבון לממשלותיהם על מה שאזניהם שמעו ועיניהם ראו. כך מוצאת ישראל מן הבדידות. כך לומדות ממשלות רבות כי עם גדול ניצב לימיננו וכי אחד מטובי בניו ומראשוני דובריו דוגל בגאווה בכריתת ברית קבועה עמנו. התיתכן ידידות עמוקה מזו ? הנעשה לעמנו, בזמן האחרון, שרות גדול מזה ? והן מר ג'ק סוסטל הוא כיום השר המיופה כח מטעם משרד ראש הממשלה, או למעשה, כפי שכתבו הפרשנים המדיניים, סגן ראש ממשלת צרפת. כך נבחנת ידידות אמת, שאינה תלוייה בדבר, או בתפקיד. לידידות כזו – כבוד ויוקר.

באסיפת ליאון השתתף גם אחד מנציגינו הדיפלומטיים בבירת צרפת. הוא קבע, כי כל אזרחי ישראל, ללא הבדל השקפה, מחבבים את מר סוסטל, שאמר לפניו, כי הוא גאה להיות נשיא הוועד למען ברית צרפת-ישראל. והן... לא, לא אמשיך. המבין יפענח. יפה דרש. כולם מחבבים את ז'ק סוסטל. ניחא.

אך העיקר: משני עברי הים התיכון יוסיפו פטריוטים הקשורים בעבותות ידידות, שאין מלבבת ממנה, לעמול למען הרעיון הגדול של ברית אמת בין ארצותיהם. הם יודעים, כי בפעולה זו הם משרתים את האינטרסים הטובים והחיוניים ביותר של עמיהם, אשר לחרותם ולעתידם הקדישו את חייהם. והם מאמינים כולם, כי ברית זו תושג ותהיה לברכה.