בפי מי האמת
בפי מי האמת
1. דובר ה"הגנה'' טען בפני עתונאים, כי הודעתנו על המאורעות במושבות הדרום לא היתה נכונה. איש לא יאמין לו.
כל עתונאי, כל יהודי וכל גוי, יודע, כי מיום צאתנו למלחמתנו עוד לא מסרנו לצבור הודעת-שקר. מאידך, יודע כל עתונאי, כל יהודי וכל גוי, כי דובר המיליציה הבוגדנית הוא שקרן מועד ופחדן: א' - לפני שבועות מספר רצחו אנשי ה"הגנה" משפחה ערבית בפרדס ליד כפר-סירקין. בביולטין הפנימי של ה"הגנה" נאמר במפורש, כי התקפה זו היתה "פעולת עונשין" עבור רצח שני התושבים העברים בכפר-סירקין. אך דובר ה"הגנה" - וחברו לתעמולת הכזב, דובר הסוכנות - הודיע לעתונאים במצח נחושה, כי שום "גוף יהודי מאורגן" לא בצע את ההתקפה הזאת, שבה נרצחה אשה זקנה ונפצע קשה ילד קטן.
ב' - אנשי ה"הגנה" רצחו בחוצות תל-אביב את השוטר העברי ברגר. דובר ה"הגנה" הכחיש.
ג' - אנשי ה"הגנה" התנקשו בשני קציני האויב בכביש לוד. דובר ה"הגנה" הכחיש.
ד' - דובר ה"הגנה" הבטיח לעתונאים, כי על כל גרוש מעפילים בידי המשעבד תבוא תגובה. דובר ה"הגנה" לא קיים.
ה' - מפקדת ה"הגנה" אישרה את תכנית ההתקפה על מרכזי השלטון הנאצו-בריטי במלון "המלך דוד". דובר ה"הגנה" הכחיש.
אלו הן רק עובדות מעטות מני רבות המוכיחות, כי איש אינו מתייחס ואינו יכול להתייחס באמון להודעותיה של המיליציה.
אנו חקרנו ודרשנו במה שאירע בראשון-לציון והעובדות הבאות אושרו ללא צל של ספק:
חברינו הדביקו את כרוזי ארגוננו. קבוצה של פורעי ה"הגנה", בראשותו של הפורע המקומי שפרן, נגשה אליהם ודרשה, בשחצנות האופיינית לחניכי בן-גוריון, להוריד במו ידיהם את הכרוזים. חברינו, כמובן, סרבו. אז שלף שפרן אקדח ואיים לפתוח באש. ברגע זה שלף האחראי להדבקה את אקדחו והזהיר, כי על אש ישיב באש. התפתח ויכוח. חברינו הוכיחו את הפורעים המוסתים על שהם משתמשים בנשק עברי לא למלחמה באויב כי אם לטרור פנימי. בינתיים עברה מכונית עם חיילי האויב. "הגבורים" מהרו להחביא את נשקם ולהסתלק. חברינו המשיכו להדביק. זה העלה את חמת הפורעים ומיד נתכה על חברינו אש אקדחים. שנים מחברינו נפצעו. ואז - רק אז - השיב האחראי על ההדבקה אש.
ועוד אנו קובעים: מפקדת ה"הגנה" אחראית עבור שמוש בנשק חם בכל התגרות שהיו עם מדביקי כרוזים, באשר היא נתנה הוראה מפורשת לירות במדביקי כרוזים שלנו. ברחובות נפתחה אש על חברינו פעמיים לפני המקרה האחרון בראשון.
2. בליל שבת השתוללו הפורעים ברחובות ובראשון-לציון. רסקו אברים לבחורים צעירים - אשר לרובם ככולם אין כל קשר אתנו - לא חמלו על זקנים, על נשים ועל ילדים.
3. נוכח השתוללות פראית זו יצאו חברינו להעניש את ראש הפורעים והמלשינים במקום, את קוסווי הצעיר. "הגבור" התחמק מן הבית. לא היתה כל כוונה לפגוע באביו, אך הלה התקיף את אחד מחברינו באלה כבדה. אנו מצטערים על שנפגע האב, אך הפורעים עדיין לא הביעו את צערם על פגיעתם באשה בת שמונים ובנשים אחרות ובילדים רכים.
4. על הרגלים השבורות ועל הידים המרוסקות של חברינו-שלם נשלם לפורעים.[1]
5. דובר ה"הגנה" הבטיח לעתונאים, כי ה"הגנה" יוצאת עתה למערכה, כדי לחסל אותנו. הכוונה היא לחיסול פיסי.
רשמנו לפנינו את הודעת המיליציה הבוגדנית.
היא לא תחסל אותנו, כשם שהמיליציה של דרלן לא חיסלה את ה"מאקי" בצרפת.
ואם באמת ייעשה נסיון לחיסול, אזי יזכרו נא הבוגדים:
שפוך נשפוך על ראשם את כל הזעם שהצטבר בלבנו מן היום, בו החלו להסגיר את טובי אחינו בידי הבולשת הבריטית, לענות את חברינו עינויי תופת ולרסק את אבריהם.
אנחנו, אנשי הארגון הצבאי הלאומי, כולנו מוכנים כל רגע לתת את נפשנו על אמונתנו. ובמערכה הטמאה הזאת, אשר בן-גוריון בטירופו עומד לכפות על העם המתבוסס בדמו, יתכן רק חיסול אחד:
חיסול הדדי.
הזהרנו!
הארגון הצבאי הלאומי
בארץ-ישראל
[1] מפקדי המחתרת וחייליה הותקפו בערב שבת על-ידי שליחיו של מר בן-גוריון בתוך בתיהם, באישון לילה. באכזריות, שקשה לתארה ואף קשה להאמין בה, שברו התוקפים, שהיו ביחס של עשרה נגד אחד, את רגלי חברינו וידיהם במוטות ברזל - לפעמים לנגד עיני אמהותיהם, רעיותיהם וילדיהם.
