בנין
אספת הנבחרים נדחתה לזמן בלתי מוגבל – אולי לזמן הרבה יותר ארוך מאשר התכוון או הבין הועד הזמני בעצמו. עתה נעמוד-נא רגע וננסה לשקול את ההפסד – למנות את "הכלים השבורים", כפתגם הלועזי.
היו אי-הבנות בין הישוב הפורה ובין ועד הצירים, והייתה גם סכנה שתתפתחנה לסכסוך גלוי. כדי להימלט מסכנה זו לא הייתה לנו דרך בלתי אם אחת: ארגון הישוב הפורה, יצירת ביאת-כח הנבחרת כדין העולם הנאור, ושתוף קבוע של ביאת-כח זו בועד הצירים. אז היה ועד הצירים זוכה בקשר עם הארץ, אשר העדרו החליש אותו כל כך עד עתה, והישוב הפורה היה מקבל את זכותו, מוכן להכנע ברצון. התקוה הזו נחרבה, כי אין מי שיבחר בביאת-כח קבועה. כמובן, יוכל הועד הזמני להשאר במשרתו, אבל מה כוחו, ואיך מכירים בו מלמטה ומלמעלה – הלא כבר ראינו. ואם יבוא זמן התיקון של ועד הצירים, ויקום הועד הזמני הזה וימנה שלשה חברים לשלטוננו הכללי, לא יהיה אף איש בארץ שלא ישאל את שלשת הקרבנות האלה: מי שמכם? והמה לא ידעו מה לענות – ובהתאם לזה יהיה גם היחס אליהם מצד שאר החברים של ועד הצירים המחודש. שלשת הקרבנות קראתי להם, וראה תראו אם טעיתי. ולא עליהם צר לי, כי אם על הישוב הנדון להשאר בלי השפעה הראויה לו בצדק; ואולי גם לא יצר כל-כך על הישוב, כי אם על העבודה הציונית, אשר תסבול מזה כשם שהיא סובלת היום.
במובן הפוליטי, קבלנו – או, יותר נכון, נתנו לעצמנו – מכה שאת תוצאותיה נרגיש גם פה וגם בחוץ לארץ, לא רק בעולמנו הפנימי כי אם גם במלחמתנו במתנגדי הציונות העברים והזרים. מזה כמה שנים צעקו מתנגדינו, כי משטר יהודי בא"י מוכרח להיות קלריקלי, המכניע את החיים לעולה של דת. התקפות המתבוללים באנגליה, שהזיקו לנו הרבה כל-כך עוד אחרי הכרזת בלפור, היו כמעט כלן בנויות על החשש הזה. וכל הסנגוריה הציונית כלפי חוץ הייתה כמו כן מכוונת כנגד החשש הזה. ספרנו להם, כי היהדות היא אומה ולא קהילה דתית, סיפרנו להם שגם אצלנו, כמו אצל כל אומה נאורה, יוכל איש להיות חבר האומה גם אם אין לו כל יחס אל הדת. היום הכחדנו את הסנגוריה הזאת, נכנעו לקלריקליות בצורה הכושית ביותר, לאסור גאונים שאין איש בעולם חוץ מ"ממאה-שערים" יודע מי הם ומה הם, או לחיבורו המדעי של ה' קוק, פרי-עט טפוסי של אכסטרן בעל חצי-השכלה מעוכלת למחצה. נכנענו לקלריקליות הלוחמת בשויון האישי, כעיקר שנתקבל בתרועות שמחה בקונגרס הראשון בבזיליאה עוד לפני עשרים שנה, - בעיקר שעליו בנויה הסתדרותנו; ההסתדרות הזאת טרחה וגדלה וכבשה את עם ישראל, ולבסוף כבשה גם את הסכמת העולם הנאור לרעיוננו-ועתה יוצאים מאיזה חור שבקיר אנשים, אשר מעודם לא שמעו גם את השם ג'ון סטיוארט מיל, ומכריזים כי ההסתדרות הציונית בנויה על עיקר מתנגד לתורה – ואנחנו מפנים לפניהם את הדרך. ביוקר נשלם בעד החולשה הזאת. מחר יקומו צרינו באירופה ובאמריקה ויגידו לכל התומכים בנו, מראשי הפועלים באנגליה, אשר כל כך עזרו בידי מנהיגינו, ועד הנשיא וילסון – אשר הלא נלחם לזכות האשה, - יקומו ויגידו להם כי בצעדנו הראשון בארץ התחיה נגלה הסוד, שהדת אצלנו מעכבת את הקדמה ואת השויון ואת החופש. וכאשר יתגלה הסוד, הראשונים לסבול יהיו צירינו ומורשינו בחוץ-לארץ, הממונים לעמוד על משמר כבודו של ישראל. יראו אז באופן בולט מה שאחרו כל כך להבין- כי לא בורסיליה כי אם בארץ ישראל נבנית ונזקת הציונות, וכי אי-אפשר להופיע בפומבי בתור עם מתקדם בפריז, ולהושיב באותה שעה את החיווי והגירגשי על תלם בכנען.
פה בארץ כמו כן נמצא יותר כלים שבורים מאשר פלל הועד הזמני. עד לפני חדשים אחדים קיווינו שנוכל לחיות בשלום עם היסוד החרדי, ורבים מאתנו היו מוכנים גם להניח הנחות ידועות במנהגינו הפרטיים, פן ייעלב הדור ההולך. אבל עתה מוכרחים אנחנו לחשוש פן אין להמנע גם בארץ הזאת "ממלחמת-קולטורה" בצורותיה היותר מחודדות. תוצאות בלתי-נעימות תראינה בארץ – ואם תראינה, לא החרדים, שאין להם חנוך מדיני, אשמים בזה, כי אם אלא, אשר אמנם יש להם חינוך מדיני ואשר השפיעו על הועד הזמני שיבטל את רצונו לפני התקפה כזאת. כי שכוח שכחו שאסור לשחק באש ולתת פתחון-פה למגמות שמקומן בקבר.
כל העניין מקבל צורה עוד יותר רצינית אם נזכור, כי ההחלטה נתקבלה במעמד שני חברי ועד הצירים. לפני שנה וחצי בא ועד הצירים הנה ובראש תכניתו הרשמית ראינו את הסעיף הזה: ארגון יהודי א"י. והיה היה ביכולתו של המוסד הזה לארגן את הישוב הפורה. אין אני נוטה להגזים את השפעתו של ועד הצירים, אבל למטרה זו הייתה מספיקה השפעתו. ועד הצירים ולא אחר, היה צריך לקרוא לאספת הנבחרים, ועד הצירים היה צריך לאשר את זכות האישה; ועד הצירים היה צריך להודיע שיתחשב עם אספת נבחרים זו בתור ביאת-כח הישוב .לו עשה את כל אלה, הייתה לנו אספה מיסדת יפה ושקטה, בהשתתפות כל הסוגים שיש להם ערך אזרחי, ימנים ושמאלים, עוד בראשית הקיץ שעבר. במקום זה –
טוב, פרק, "ארגון הישוב" נגמר. אבל שאלה יותר חשובה נולדת מאליה מן הנסיון הזה. אדוני הבנאים, סוף סוף הגידו לנו את האמת: היש לכם תכנית, מה לבנות ואיך לבנות?
