במשפט שבויי קרב עכו

במשפט שבויי קרב עכו[1]

שבויי עכו גילו אמש טפת מפרשת הברבריות הנאצו-בריטית המשתוללת בארצנו. בפני העולם כולו נתגלתה התמונה המחרידה של חיות טרף מצויידות בנשק חדיש, שאחת שאיפתם: לרצוח, להתעלל, לשדוד. אכן, לא לשוא קורא הלורד הסוציאליסטי" פאקינגהאם לגרמנים להיות גאים בגרמניותם. כי הרי אלה שמלאו את שורות ה-ס' ס', לימדו משהו את "חיילי הוד מלכותו". הללו הסתכלו דרך האשנבים של תאי הגאזים ונהנו מן המחזה כיצד יהודים חנוקים מפרפרים בין החיים לבין המוות; וגם אלה הפכו למחזה סדיסטי את גסיסתם, מתוך יסורים על-אנושיים, של חיילים ושבויים עברים. אלה ואלה התעללו בפצועים ובמתים; ואלה ואלה שדדו משבויים ומנופלים.

זכותם היא של אחינו האמיצים, העומדים בקומה זקופה ובראש מורם בפני מרצחיהם, שגילו פעם נוספת, את פרצופם של כובשי ארצנו. ידע עמנו, מה צפוי לנו, אם לא נמגר את שלטון הדמים הזה, המבטיח לנו תאי-גאזים מתוצרת בריטית משובחת. וידע העולם התרבותי, כי המלחמה שלנו בחיה הנאצו-בריטית היא שליחות האנושות כולה, שאינה רוצה בנאציפיקאציה של העולם ע"י יורשיהם של היטלר והימלר.

ולאחינו האהובים, שנפלו קרבן להשתוללותם של הסאדיסטים הפראיים, רק זאת נאמר:

נשלם!

(שודר בקול ציון הלוחמת)

[1] המשפט, בו נידונו למיתה חביב, נקר ווייס החל ב-2 ביוני 1947.