בל צהלה ובל הצטדקות

בל צהלה ובל הצטדקות

נתנו קרבנות יקרים שוב נשפך דם עברי, טהור וקדוש. כבד הוא האבל על אחים שנפלו, על צעיר גבור שמצא את מותו בקרב, לאחר שנפצע פעמיים בקרבות אחרים, ונחמתנו היחידה היא, כי, כשם שהיה טעם לחייו, כן היה טעם למותו. לא כתולעת נרמס; כלוחם נפל - על אדמת המולדת המקודשת, האהובה מכל.

אנו מתאבלים על קרבנותינו; ואין אנו שמחים על הקרבנות של הצד שכנגד. נגזר עלינו לשפוך עוד דם רב בארץ זו, הרוויה בדם מדור דור. אך גזירה היא מלפנינו ולא שמחה. כי עברים אנחנו.

אך גם ההצטדקות לזרא לנו. "קול ישראל", תחנת השידור לתנועת המרי העברי, משמיע, לעתים, שידורים, ביחוד בשפה האנגלית, שמרובה בהם ההצטדקות, שאינה מוסיפה כבוד לאומה לוחמת. למען השם, על מה עלינו להצטדק? מי הרוצח ומי הנרצח? מי המרמה ומי המרומה? מיהו הרשע ועם מי הצדק?

ואם יש משהו, שעליו הננו חייבים להצטדק, הריהו שבמשך שנים רצופות נתנו לאחינו למות ואנו חיינו בשלווה.

להצטדק? כן. אך לא בפניהם. בפני האומה צריך להצטדק על שכה מאוחר יצאנו למלא את חובתנו, על שכה מאוחר עזבנו את ה"היאבקות" בלונדון והתחלנו להלחם בציון.