בלעם
בלעם
הבה ונכיר תודה לד"ר מאגנס על דברי הקטרוג, שהשמיע בפתיחת שנת הלימודים באוניברסיטה העברית. רצה נגיד האוניברסיטה לקלל, ויצא מברך. ובשניים בירד את המאמינים ואת הלוחמים. ראשית, מיליוני היהודים באמריקה מאמינים אמונה שלימה בתחיית עצמאותנו במהרה בימינו. שנית, אותם המיליונים תומכים בכל לבם ובכל נפשם במלחמה המתנהלת למען השגת המטרה, הקרובה כל כך ללבו של כל עברי נאמן באשר הוא שם. אכן, בשורות גדולות הן לנו, ביחוד שיצאו מפי מקטרג. מתברר, שצדקנו באמרנו, בהזדמנויות שונות, כי מלחמת השחרור במולדת היא הזוקפת כפופים, היא המלכדת את העם ומחדירה בלבו אמון וגאון מחודש.
ואשר לדאגתו של ד"ר מאגנס לחזון הנביא, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, הננו יכולים להרגיע את לבו החרד. אמנם, תורת ציון, זו הבלתי מסולפת, מחייבת התנגדות והתמרדות נגד הרשע, מלחמה ללא רתיעה, שאינה מצטמצמת ב"תגובה", (שאינה מוצאת לפועל) בלבד, אלא מלחמה ממש עם כל הכרוך בה. אך גם אנו איננו חושבים, כי זו התורה היחידה, שיכולה וצריכה לצאת מציון. יום יבוא והארץ תשקוט ממלחמה. ואז תצא מציון תורת השלום, תורת הצדק, תורת החיים, אך אז תהא ציון - ציון, ולא מושבה בריטית עם אוניברסיטה עברית, שבראשה עומד כופר בעיקר, הקורא, לארצות הברית של אמריקה, "מולדתי".
