בלי נוסטלגיה, בלי פחד
בלי נוסטלגיה, בלי פחד
(מעריב, 12.11.1976)
א.
שמעתי, והנני מביא מהזיכרון את דו-השיח הזה:
ראש הממשלה, מר רבין: "עוד ניזכר בנוסטלגיה בימיו של ד"ר קיסינג'ר, בימים שבהם הוא ישב במועצת הביטחון הלאומי, או במחלקת המדינה."
עיתונאי: "געגועים?"
מר רבין: "אני אמרתי נוסטלגיה".
ראש הממשלה דהיום מבדיל, אפוא, בין נוסטלגיה לבין געגועים. מסתבר כי הוא לקח על עצמו, ללא צורך, סיכון בשימוש במלה לועזית, אשר משמעותה איננה נהירה לו כל עיקר. נוסטלגיה, המורכבת, על פי החיזיון הלשוני השכיח משתי מלים יווניות, פירושה געגועים, עדי מכאוב, הביתה. געגועים חריפים אלה גורמים לעתים אפילו למחלה הקרויה, שוב בלעז, מלנכוליה.
במלים אחרות, עבריות, פשוטות, מר רבין, ראש הממשלה, הכריז אחר בחירתו של מר ג'ימי קארטר לנשיא ארצות הברית, כי עוד נתגעגע על תקופת קיסינג'ר עדי דיכאון. הודעה חסרת תבונה זו אפשר להגדיר כהתערבות בדיעבד בבחירות לנשיאות ארצות הברית.
מר קארטר, כזכור לכל, שב והודיע במשך כל שנת מערכת הבחירות כי אם ייבחר לנשיא לא ירצה בד"ר הנרי קיסינג'ר כמזכיר המדינה. אם מר רבין, למחרת הבחירות באמריקה, מייעץ לאזרחי ישראל כבר להתחיל להיכנס למלנכוליה, משום שד"ר קיסינג'ר לא יהיה שר החוץ, הרי כאילו אמר באוזני שני העמים כי חבל שקארטר נבחר. אין מנוס ממסקנה זו. הנשיא פורד, כידוע לכל, הבטיח דווקא כי אם ייבחר לתקופת כהונה נוספת יציע בלב חפץ לד"ר קיסינג'ר להמשיך במילוי תפקידו במחלקת המדינה. לו הוא, מר פורד, היה נבחר, לא היינו צריכים להתגעגע במכאוב על ימיו של ד"ר קיסינג'ר. אך מאחר שמר קארטר נבחר תהיה לנו נוסטלגיה מכאיבה עד עמקי הלב. בחירתו של המועמד הדמוקרטי, וכתוצאה משל סילוקו של ד"ר קיסינג'ר, רעים הם לישראל, אם לא להשתמש בביטויים מלנכוליים יותר. וזאת אומר ראש ממשלתנו, המרבה דברים, לאחר ש-51 אחוז של הבוחרים בארצות הברית אמרו: קארטר לבית הלבן וקיסינג'ר להרוורד, ביודעם היטב כי כזהו רצונו הנחוש של הנשיא החדש.
ב.
השאלה היא, לשם מה צריך ראש הממשלה מר רבין להשמיע הבל שלילי כזה? רבים, ממפלגות שונות, האשימוהו בהתערבות מתחילה בבחירות האמריקניות. הרושם שנוצר, בעיקר בגלל ההדלפות, היה מזיק בתכלית. הודאגנו ממנו. היום מותר לגלות כי עמיתיי וחבריי הטובים מר שמחה ארליך ומר יגאל הורוביץ, ואני, הלכנו אצל ראש הממשלה והפנינו את תשומת לבו לפירוש הלא טוב של הודעות מסוימות, הנפוץ בארץ ובאמריקה. גם הבאנו לפניו כשבועיים לפני 2 בנובמבר, הצעה חיובית לתיקון המעוות. האופוזיציה דאגה לאינטרס הלאומי – קיום הידידות עם אמריקה על שתי מפלגותיה – בלא כל חישוב צדדי. עד עבור יום הבחירות בארצות הברית לא פירסמנו מלה על התערבותנו הפרלמנטרית בלשכת ראש הממשלה.
בקו זה המשכנו גם לאחר הבחירות. מראייני בטלוויזיה, מר אלימלך רם, שאלני במפורש האם היתה התערבות של הממשלה במערכת הבחירות האמריקנית. השיבותי לו, באוזני המקשיבים והצופים, כי, לפי דעתי אין זה מן האינטרס הלאומי לעמוד על פרשה זו. אל נחזור לעבר; מוטב לדאוג לעתיד. נבחר נשיא חדש וגו'. אבל דווקא ראש הממשלה החליט לחזור לעבר – ובנוסטלגיה!
ייתכן, כי לא החליט על כך באופן רציונלי, אלא התפרץ בעוצמת רגשותיו המאוכזבים. הטעה בשיקולו? אין זו חרפה. אבל, בוודאי שאין צורך לחזור בעיקשות על הטעות. עתה מותר לי לספר לקוראים עוד משהו. בראשיתה קיץ שבתי הביתה מביקור בארצות הברית. השתתפתי בדיון במוסד ממלכתי חשוב. ביקשתי סליחה מן הגברת החברה במוסד זה – והיום אני מתנצל מראש לפני כל גבירותינו – ואמרתי בערך את הדברים האלה:
"כל אדם העוסק במדיניות צריך להיות גבר, כלומר להיות מוכן להודות בטעותו. הריני מודיע כי אם בנובמבר יתברר שטעיתי, אבוא אליכם, רבותיי, ועודה בטעותי. אך היום, מתוך התבונות ישירה בבחירות המוקדמות ברחבי אמריקה, הערכתי היא כי אם ג'ימי קארטר יקבל את המינוי ממפלגתו הוא ייבחר לנשיא ארצות הברית. אין צורך להודות בטעות, כי לא היתה.
ייתכן, כי במאי-יוני 1976 חשב מר רבין אחרת ונהג כפי שנהג. אבל בינתיים בא וחלף 2 בנובמבר. ועומד להגיע 20 בינואר, היום שמר קארטר ייכנס לבית הלבן. מדוע, אפוא, להתעקש על טעות, ולאחר מעשה הבחירה של רוב העם האמריקני לומר כי חבל שכך בחר, משום שד"ר קיסינג'ר לא יהיה עוד שר החוץ?
חכמינו במשנתם אמרו "נשים דעתן קלה". מותר לומר, כי כל אחד מאתנו פגש בחייו, כמוני, נשים שדעתן שקולה מאוד. אך הנה אנו רואים, שוב מתוך התבוננות, כי ישנם גברים, אשר מנת חלקם קלות דעת מדהימה.
ג.
אנו נפרדים מד"ר קיסינג'ר. אין שום הצדקה שנתגעגע אליו, עם, או אפילו בלי מכאוב. את מזכיר המדינה היוצא הספקתי להכיר במידה מסוימת. אף היום אומר, כי היה לו איזה רגש כלפינו, אבל הוא הפעיל עלינו לחצים קשים ביותר אשר כתוצאה מהם נגרם לנו נזק בלתי משוער. ייתכן, כי חלק של הקוראים, ובתוכם ידידים, לא יקבלו בחיבה או בהסכמה את החלק הראשון של המשפט הקודם, אבל אוסיף לעמוד על שני חלקיו. הסיבה פשוטה: לפי הכרתי הם אמת.
אבל נוסטלגיה? מר קארטר, בוויכוח השני עם הנשיא פורד, אמר, כי מדיניות ההערכה מחדש שבאה בעקבות הלאו של מר רבין וממשלתו, בין מארס ובין אוגוסט 1975, כמעט הביאה את ישראל ל"עמידה על הברכיים". האם אנחנו נכחיש את קיומם והפעלתם של הלחצים האדירים ההם, שגרמו את נטישתנו את אבו-רודס ואת עזיבתנו את המעברים – בלי שלום, תוך השארת מצב המלחמה על כנו, בניגוד להודעות ממשלתיות קודמות, תקיפות ביותר?
וכיצד הציל ד"ר קיסינג'ר את הארמייה השלישית המצרית מהליכה בלתי נמנעת בשבי, שהיתה משנה את מצבנו, מבחינת הסיכוי הממשי ליחסי שלום, מן הקצה לקצה? מקצת מן המסמכים כבר ידועים. קיבלתי כי באחת הפגישות הראשונות על נושא זה עם נציגינו, רעם ד"ר קיסינג'ר: "הרוצים אתם את הארמייה השלישית? אנחנו למענכם לא ניכנס למלחמת עולם שלישית". עד כדי כך.
באחרונה נמסר לי ממקור מהימן ביותר, כי באחד הימים, בפגישה עם שליט ערבי, אמר לו ד"ר קיסינג'ר כהאי לישנא: "פורד ייבחר בלי הקולות היהודיים, ואז נעשה חשבון עם ישראל".
מסרתי על ההתבטאות הזאת לראש הממשלה בפגישה המרובעת אשר עליה סיפרתי. מר רבין השיב לנו, כי הוא מעולם לא שמע עליה. יכולתי אך לומר לו, כי המקור אשר ממנו קיבלתי, ללא כל יוזמה מצידי, את הידיעה הקשה הזאת, לא ייתכן מהימן ממנו.
לאחר שד"ר קיסינג'ר, אשר עמו נפגשתי עוד בשנות השישים, נתמנה לשר החוץ, השמעתי בכנסת, באוזניו, דברי אזהרה גלויים. ביקשתי שיזכור כי אין הוא היהודי הראשון אשר הגיע לעמדה גבוהה בארץ מגוריו. ידועים לנו, הוספתי, יהודים כאלה אשר טרחו להוכיח כי על אף היותם יהודים הם נוהגים כלפי בני עמם ב"אובייקטיביות". והתוצאה מרה היתה. היו כאלה שהתרעמו עלי בגלל האזהרה. אין לי סיבה להתחרט עליה. גם היא אמת היתה. ד"ר קיסינג'ר עצמו הגיב בפני, במידה של חוש הומור, שהוא יודע להפעילו שעה שרוחו טובה עליו, ואין הוא צריך "ללחוץ". אביא את חילופי הדברים במקורם, כי אינם ניתנים לתרגום מילולי.
ד"ר קיסינג'ר: “…You gave me hell in Knesseth”
אני: “Hell? I want you to be in paradise. Help Israel”
בתרגום חופשי לגמרי: ד"ר קיסינג'ר אמר לי, כי שמע ש"נתתי לו מנה גיהינומית בכנסת". השיבותי לו: איזה גיהינום? אני רוצה שתהיה בגן-עדן. עזור לישראל!
התסביך המיוחד אשר עליו דיברתי בכנסת השתקף גלוי בארוחת צהריים אשר מזכיר המדינה ערך לכבוד נציגיהן של כל מדינות ערב. ד"ר קיסינג'ר חשש פן הם חושדים בו בגלל מוצאו, וסיפר להם מעשייה נחמדה:
באחת המדינות נתקיימה הפגנת קומוניסטים. המשטרה הסתערה עליהם באלות. צעק אחד המפגינים: "אני אנטי-קומוניסט!" השיב לו השוטר: "לא איכפת לי לאיזה סוג קומוניסטים אתה שייך!" – והוסיף להלום בו.
המשל מבדח בתכלית. הנמשל רציני מאוד.
אין "נוסטלגיה"?
ד.
אין גם הצדקה להפחדה העצמית שבאה עלינו מפי דוברי הממשלה מאז תמו הבחירות באמריקה. שנת 1977, הם אומרים, תהא שנת לחצים ועימותים. ראש הממשלה חש להסביר לנו כי לא רק הערבים אלא גם שתי המפלגות האמריקניות לא קיבלו את "הפירוש הישראלי" של גבולות בני-הגנה. כוונתו, כמובן, לעמדתה של ממשלתו. לפנינו הודאה, בלי משים, בהטעיית הציבור. כמה פעמים הכריזו הוא וחבריו כי תכניתם תביא להסכם עם הערבים ולהבנה עם האמריקנים? עתה, לקראת "שנת העימותים", הוא מודה כי לא כן הדבר. ביודעין הרבו בהבטחות-שווא המתנפצות אלי סלע המציאות, כפי שתוארה בנאמנות לא על ידי הממשלה אלא על ידי האופוזיציה.
אבל דווקא רואי המציאות ומנתחיה מייעצים לא ללכת לקראת העתיד בפיק ברכיים. אפשר לצפות לו בלב בוטח – אם נפעל. השנה הקרובה אינה חייבת להיות שנת התגוננות בפני לחצים: אפשר לערוך בה מתקפה מדינית-הסברתית של ישראל. אין לדחות מערכה זו. יש להתחיל בה מייד ולהמשיך בה אחרי 20 בינואר 1977.
מר קארטר נבחר על יסוד התחייבויות מפורשות לגבי המזרח התיכון, אזכיר כמה מהן:
"אנו נמשיך בתמיכתנו העקבת בישראל, לרבות סיוע מספיק, צבאי וכלכלי כדי לקיים את הכוח המרתיע של ישראל באזור, וכן את קיומם של כוחות אמריקניים בים התיכון, מתאימים, כדי להרתיע התערבות צבאית מצד ברית המועצות."
ולהלן:
"אנו שוללים בנאמנות כל צעד המכוון לבודד את ישראל בזירה הבינלאומית או להשעותה מארגון האומות המאוחדות או סוכנויותיו.
"אנו נמנע מאמצים לכפות על האזור נוסחת-הסדר שהומצאה מחוץ וניתן תמיכה ליוזמות לקראת הסדר שיושתת על משא ומתן ישיר פנים אל פנים, בין הצדדים, נורמליזציה של היחסים ושלום כולל (Full Peace) בתוך גבולות בטוחים ובני הגנה".
ועוד:
"אנו תומכים בחוזקה בשיט חופשי במזרח התיכון, במיוחד בתעלת סואץ".
ולבסוף:
"אנו מכירים ותומכים במעמדה של ירושלים כבית ישראל, עם גישה חופשית לכל מקומותיה הקדושים הניתנת לכל הדתות. כסמל לעמדה זו, יש להעביר את שגרירות ארצות הברית מתל אביב לירושלים".
למען האמת חובה להעיר כי המועמד לנשיאות קארטר הודיע במערכת הבחירות כי את הסעיף הירושלמי במצעה של מפלגתו הדמוקרטית אין הוא יכול לאמץ ככתבו וכלשונו. הוא ישקול את האפשרות שעליה מדובר, אך אין הוא יכול להתחייב בו. בדבריו אלה היה חיוב מסוים אך מסויג. אין, אפוא, לוותר על התביעה להעברת השגרירות האמריקנית לבירתנו, אבל אסור להכחיש את היעדר ההתחייבות המוחלטת מצד הנשיא.
לא היתה בפיו שום הסתייגות לגבי הסעיפים האחרים של המצע. עלינו לעמוד במיוחד על "שלילת נוסחת הסדר שהומצאה מבחוץ" ועל חיוב מוחלט של משא ומתן ישיר. כאן ניצחה עמדתה המדינית של האופוזיציה בישראל. בשעתנו הצענו אנחנו לממשלה, אשר בה השתתפנו, את הרעיון והנוסח של "משא ומתן ישיר לכריתת חוזי שלום". הממשלה קיבלה פה אחד את הצעתנו אבל כמקובל אצלה סטתה כעבור זמן מה מהחלטותיה שלה. למעשה נמחה המלה "ישיר" מן התביעות הרשמיות למשא ומתן עם המדינות הערביות. מסתבר, כי בעניין חשוב זה זכתה עמדתנו, שנקבעה בממשלה ובאופוזיציה, לתמיכתן המלאה של שתי המפלגות האמריקניות; גם מצעה של המפלגה הרפובליקנית כולל סעיף על משא ומתן ישיר בין הצדדים במזרח התיכון.
יש אומרים: ומה בכך שהדברים נכתבו במצעים? מי מתחשב בהם אחר הבחירות?
לציניות המתוחכמת הזאת אין יסוד. אדם הרואה את המציאות בעיניים פקוחות לא יטען, כי כל מינהל מגשים מלה במלה את מצע הבחירות של מפלגתו. אבל כל מינהל גם רוצה להיבחר שנית. איש אינו מפקפק עוד, כי על ידי עמדה חיובית לגבי ישראל אפשר לזכות בתמיכה רבה של "המיעוט האתני" היהודי (אחד מני רבים) בארצות הברית. ושוב הוכח כי הקול היהודי הוא מחשובי הגורמים בהכרעת הבחירה העיקרית.
הנשיא הנבחר, מצדו, לא פסק להסביר כי בהנהגתו יוחזר המוסר ביחסים הבינלאומיים. ועלינו להזכיר בנימה ידידותית, כי לכל הדעות קיום התחייבויות מפורשות הוא ראשית המוסר האנושי. יש יסוד להניח כי במערכת הסברה מכובדת כזו נזכה לתמיכה רבה, אם נימנע מ"נוסטלגיות" אוויליות ונדע לכלכל את מעשינו בתבונה – נגבר.
*
אין פחד כלפי חוץ. אבל בראותנו את המתרחש מבית יש דאגה עמוקה בלב. שר האוצר מכריז, כי משקנו הלאומי מתקרב אל פי התהום, ואם לא יחול שינוי נלך לאבדון. אלו מלם דרמטיות, גבוהות, מחרידות, אבל ראש הממשלה וחבריה חייבים לשאול את עצמם מיהו שהביאנו אל סף התהום? הלוא הם עצמם, במעשיהם ובמחדליהם, המיטו עלינו את סכנת "האבדון".
בעתיד הרחוק יותר אולי ייכתב על "תקופת רבין" בימים ההם אין ממשלה בישראל ואיש כל העקום בעיני חברו יעשה". לפיכך אמרתי השבוע בכנסת באוזניהם של אנשי המערך, כי אם עד כה הודענו, כי יש להקים ממשלה חדשה בישראל, יהיה על האזרחים מעתה לתבוע להקים ממשלה בישראל. צריך להקדים את הבחירות.