בחירות ומלחמת שחרור

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ה' חשון התש"ז, 30 באוקטובר 1946
מתוך:
במחתרת כרך ע"מ 274-275
נושאים:
מחתרות - אצ"ל, המנדט הבריטי. תפוצות - ההסתדרות הציונית, הקונגרס העולמי. מורשת ישראל - מלחמת אחים. הסכסוך הישראלי פלסטיני - תכנית החלוקה
בכרוז זה טוען בגין שבעוד הציבור היהודי בוחר את נציגיו לקונגרס הציוני עדיין שולטים הבריטים בארץ ורוב הוועד הפועל הציוני המצומצם אשר מתיימר להציג את עמדת העם תומך בתוכנית החלוקה. הנהגה זו בנוסף לכך שתומכת בביתור הארץ גם מגנה את הנוער המחתרתי הנלחם למען ארצו.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 קול ציון הלוחמת

בחירות ומלחמת שחרור

24 שעות לאחר שעבר וחלף שאון הבחירות, התעורר הציבור העברי אל המציאות הממשית האופפת אותו. כי הבחירות למיניהן - הבחירות לקונגרס הציוני, או לאספת הבוחרים, או לעיריות - אינן אלא בריחה מן המציאות, אינן אלא מציאות מלאכותית, נצחונותיהן של מפלגות אלו או אחרות אינם נצחונות: מפלותיהן אינן מפלות. לא באלה ולא באלה תלוי מצבנו. מצבנו הוא מצב מלחמה; עמנו עומד על עברי פי פחת ובמצב זה קיים רק נצחון אחד: נצחון העם על אויביו ומשעבדיו. במצב זה תכריע רק מפלה אחת: ההידרדרות אל תהום הכניעה והאבדון.

ובפני מציאות זו - בפני המציאות הממשית של עם ישראל - הזהרנו הבוקר את המוני העם והנוער. חיים אתם, אחים, את חייכם היום-יומיים. איש איש לביתו; איש איש לפרנסתו. וגם בחירות הנכם עורכים. ובהתנצחות הנכם עוסקים, כאילו דבר לא קרה; כאילו דבר לא השתנה; כאילו דבר אינו עומד להשתנות במצב הארץ ובתולדות העם. והן זוהי אשליה נוראה. אנו עומדים בפני שינויים יסודיים ומכריעים בסטטוס המדיני של ארצנו: אנו עומדים בפני הפקרת אחינו להתנוונות ולכלייה; כולנו - כולנו ללא יוצא מן הכלל - עומדים על עברי פי פחת. אמנם, גדול הוא ערכה של הקלפי בחיי אומה חפשית. כל הכבוד לבחירות: כל הכבוד לביטוי חופשי של רצון העם. אבל בשעה שחרב חדה מונחת על צוואר האומה; בשעה שהחופש שלה הוא חופש מדומה של גיטו, מוקף כידוני אויב בוגדני, בשעה זו לא פתק הבוחר מכריע, כי אם נשק החייל, עמידת העם. הם הקובעים, הם המכריעים. ואליהם הפנינו את תשומת לב העם, אשר לחרותו ולעצם קיומו מתנכל המשעבד הבריטי.

aaa

מבעד למליצות הרבות שבהן השתמשו, כדרכם, מנסחי הריזולוציות של "הועד הפועל הציוני המצומצם", מזדקרות שתי עובדות בולטות. ואלו הן:

א. - הרוב במוסד זה רוצה בחלוקת הארץ.

ב. - גינוי "הארגונים המתבדלים" הצבוע נתקבל לפי דרישתו של בווין.

שתי העובדות הללו תקבענה, לפי הכרתנו, את יחסו של העם והנוער אל מחברי הריזולוציה ואל מעשיהם. מי שמסכים לביתור המולדת, מתכחש, למען נוחיותו ושלטונו, לצו הדורות, לצרכי העם ולעתידו. אין, ולא יהיה, מוסד יהודי, הרשאי להביע את הסכמתו לפשע היסטורי זה.

שנית, העובדה שגינוי הנוער הלוחם, הנאמן לאומה, ולמטרתה הנצחית, בא לאחר השיחות החשאיות בלונדון ולאחר הבעת נכונות לחלוקת הארץ - העובדה הזאת מלמדת, את רצונו של מי עושים הפוליטיקנים העוורים. קריאתם, כמובן לא תשפיע על החלטתנו ועל דרכנו. היא תשפיל רק את מחבריה. היא מגלה לעיני כל - גם לעיני אדוניהם - את צביעותם התהומית. שום איש ישר לא יוכל להסכים לדעה, כי הדבר שנעשה לפני חצי שנה היה טוב, ואילו אותו דבר הנעשה היום הוא רע, רק מפני שמישהו לא החליט עליו; איש לא יוכל להסכים לדעה, שדבר הנעשה ע"י פלוני - והוא כרוך בהריגת אדם - הוא טוב, ואילו אותו דבר, הנעשה בידי אלמוני, הוא "טירור-דמים", והוא רע. זוהי דו-פרצופיות, זוהי פנקסנות כפולה. והכל ידחוה בשאט נפש.

אולם אם מחברי הריזולוציה מדמים בנפשם, כי הם עשו את הצעד הראשון בכיוון למלחמת אחים, בכיוון להכנת התקפה על הארגון הצבאי הלאומי, יידעו נא: ההבלגה שבה נקטנו לפני שנתיים לא תחזור: הגב נגיב על כל התנכלות לשלמותנו, למלחמתנו. ואין ספק בלבנו, כי לא רק הצדק עמנו; גם הנצחון יהיה עמנו. כי לחום נילחם במשעבד הבריטי; ועמוד נעמוד בפני עוזריו היהודיים מתוך הכרה, כי מאחורינו עומדים מיליונים מבני עמנו, אשר את דרך גאולתם סוגרים בפניהם האויבים האכזריים ומשרתיהם אנשי ווישי היהודיים.

שודר ביום ה' בחשון תש"ז (30.10.46).