בויכוח על הודעת הממשלה בכנסת- בגין: הממשלה נתנה אפשרות לפרש את הדוקטרינה בניגוד לאינטרסים של ישראל
אדוני היושב-ראש, אין להפריד בין ההודעה שפרסמה הממשלה בעקבות ביקורו בישראל של מר ריצ׳רדס, שליחו המיוחד של נשיא ארצות-הברית, לבין ההודעה שפורסמה בעקבות הודעתנו הרשמית על-ידי מחלקת המדינה בוושינגטון. סבורני שראש הממשלה יסכים אתי אם אומר שאף הוא לא עשה את הניסיון להפריד בין שתי ההודעות האלה, ותיתי לו על כך.
ההחלטה של הקונגרס האמריקני מיום 9 במארס 1957 הנחתה היסודית היא, כי ישנה סכנה של התפשטות הקומוניזם במזרח התיכון: המסקנה היא, שבתנאים מסוימים תפעיל ארצות-הברית אף את כוחותיה הצבאיים כדי לעמוד נגד סכנה כזאת או למנוע אותה.
להנחה זו ולמסקנה זו צירפה ממשלת ישראל את מדינתנו, כי לאחר פרסום ההודעה רבת-המליצות בירושלים, נאמר בוושינגטון - במלים מפורשות, כי ארצות-הברית רשמה לפניה את הודעת ממשלת ישראל מיום 21 במאי 1957, בה מביעה ממשלה זו את תמיכתה במטרות של המדיניות, אשר הותוותה על-ידי הנשיא אייזנהאור לגבי המזרח התיכון, ואושרה בהחלטה משותפת של הקונגרס מיום 9 במארס 1957.
אם ממשלת ישראל החליטה להצטרף למה שקרוי הדוקטרינה של אייזנהאור והנחתה היסודית, כי קיימת אפשרות של התפשטות הקומוניזם במזרח התיכון, למה לא אמרה זאת במפורש ? יוצא שהוסכם כביכול בין ממשלת ישראל לבין ממשלת ארצות-הברית, כי הראשונה תגיד: ״רחל״, והאחרונה תפטיר ותאמר: ״בתך הקטנה״. נשאלת איפוא השאלה, למה לא אמרה ממשלת ישראל: ״רחל, בתך הקטנה״?
האם השיקול שעמד לפני הממשלה היה לא להרע את היחסים עם ברית-המועצות? לוא זה היה שיקולה, היה צריך לכבד אותו; בין שמישהו היה מציע לא להתחשב במצב הקיים, ובין שמישהו היה אומר כי יש להתחשב בו — הכבוד לנימוק הזה. אנחנו מדינה קטנה, ואילו היה הדבר תלוי בנו, היינו חייבים לשאוף לקיום יחסי הבנה עם כל מדינות העולם.
אבל הרי שיקול כזה לא היה לפני הממשלה. לדעתי, הממשלה אינה מצטיינת בתבונה מיוחדת, אבל אני מניח שלפחות את זה היא מבינה, כי על שליטי הקרמלין אפשר לומר הרבה דברים זולת דבר אחד —שהם טיפשים. בשבילם לא חשוב מה שאנחנו בירושלים כתבנו במליצותינו על עקרונות האו״ם, בשבילם חשוב הדגש שהושם בהודעה הזאת בוושינגטון, והתגובה ממוסקבה באה בלי דיחוי, היא מיד הודיעה כי זו הצטרפות מוחלטת, בלתי-מסוייגת, בלתי- מותנית, לדוקטרינה האנטי-קומוניסטית של אייזנהאור, ובה הפרת ההתחייבות המיוחדת שניתנה על-ידי שר החוץ לשעבר של ישראל לשר החוץ של ברית-המועצות.
למה היה צריך, איפוא, להכניס בין ״רחל״ לבין ״בתך הקטנה״ את האוקינוס האטלנטי?
אולי היתה לכם הנחה שנייה, שהיא קשורה בעליית יהודים מארצות הגוש המזרחי. אבל לוא זה היה שיקול לפני הממשלה, ודאי צריך היה לכבד אותו מאד, אבל הוא לא היה, הוא לא יכול היה להיות. למה? — בעצם הימים בהם קבע הקרמלין כי ישראל היא מכשיר בידי האימפריאליזם, החלה עלייה ניכרת ממדינה קומוניסטית מסוימת. המדינה הזאת החליטה כי האינטרס הלאומי שלה מחייב שחרור היהודים בכיוון ארצה ישראל. סבורני כי האינטרס הלאומי שלנו מחייב אותי לא לפרש כיצד מדינה קומוניסטית זו ראתה בעליית יהודים בימים אלה לישראל אינטרס לאומי שלה. אבל שום הכרזות של ברית-המועצות על ישראל, האומרות שזו משמשת מכשיר בידי הקאפיטאליסטים והאימפריאליסטים, לא מנעו פתיחת מסע עליה כזה.
ובברית-המועצות עצמה —יש להניח כי אם יבוא יום ושליטי הקרמלין יחליטו, יבואו לכלל מסקנה, כי האינטרס הלאומי של המולדת הסוציאליסטית מחייב אותם לתת אפשרות ליהודים בברית-המועצות לצאת בהמוניהם למדינת ישראל, הריי יחליטו על כך ללא כל התחשבות בהצהרות אנטי-קומוניסטיות של ממשלת ישראל או בהצהרות של ממשלות אחרות, אשר פירושן עמדה אנטי-קומוניסטית של ממשלת ישראל, כי כך מחליטים בקרמלין.
יוצא, כי לא הנימוק של הרעת היחסים — אם היא אפשרית—עם ברית-המועצות: לא הנימוק של עליה או סיכונה, יכלו לעמוד לפני הממשלה כאשר היא החליטה לא לומר את אשר בשמה אמרה ובהסכמתה אמרה ממשלת ארצות-הברית, אלא שיקולים פנימיים. אם זו האמת — וסבורני שאין מי שיכחיש אותה — משמע שהממשלה עצמה מודה כי בעצם הרכבה טמון אסון לאומה. הרוב בממשלה חשב לנכון, מבחינת האינטרס הלאומי של מדינת ישראל, להצטרף להנחה האנטי-קומוניסטית של החלטת הקונגרס האמריקני. במקום לומר זאת ולהשיג את אשר הרוב בממשלה רצה להשיג על-ידי כך, כי הרי ההצטרפות גלויה לעין כל, הוא לא אמר זאת, משום שיש שתי מפלגות...
שר-הפנים י. בר-יהודה :
פאטריוט גדול אתה, במרכאות כפולות עוד יותר גדולות.
היו״ר ב. מינץ:
אני מבקש לא להפריע לנואם.
שר-הפנים י. בר-יהודה:
לא הפרעתי.
מנחם בגין (תנועת החירות) :
אני באמת חושב ששר הפנים לא הפריעני, והסיבה פשוטה מאד, משום שאין בדעתי ללמוד ממנו פאטריוטיזם.
שר הפנים י. בר-יהודה:
גם לא תוכל.
מנחם בגין (תנועת החירות):
אבל בדיעבד אני סבור שגם זה לא היה שיקול רציני. אני סבור שאילו אמרה הממשלה כי מבחינת האינטרס הלאומי של ישראל קיימת סבנה של התפשטות הקומוניזם במזרח התיכון, וישראל רואה צורך במניעתה ומברכת על נכונות של כל מדינה להפעיל כוח כדי למנוע את התפשטות הקומוניזם, אילו הייתה אומרת הממשלה זאת, אני מפקפק מאד אם שתי המפלגות היו עוזבות אותה. בסופו של דבר הן היו מכריזות, כי לוא היו בתנאים האלה עוזבות את הממשלה, היה זה הנצחון של הקאפיטאליזם והאימפריאליזם, כי כל הענין הוא בממשלה הקרויה ממשלת פועלים, מה זה חשוב אם הכרזנו הכרזה אנטי-קומוניסטית, העיקר להשתתף בממשלה ולא לגרום נחת לקאפיטאליזם, לאימפריאליזם, לבורגנות וכו'.
אם נסכם את הנקודה הזאת, נבוא לידי מסקנה שהממשלה חטאה חטא חמור כלפי האינטרס הלאומי המובהק של מדינתנו על-ידי-כך, שאמנם הרשתה היא למחלקת המדינה בוושינגטון לומר: הצטרפתם לדוקטרינה של אייזנהאור; אבל היא עצמה, ממשלת ישראל, לא אמרה מלה אחת מפורשת שהקומוניזם הוא סכנה לקיומה של מדינת ישראל ושיש למנוע את התפשטותו במזרח התיכון.
משה סנה (מק״י):
לפי ההסכם עם פטלורה.
מנחם בגין (תנועת החירות):
אתה קומוניסט יותר מדי צעיר כדי שאני אסמוך על שיפוטך.
משה סנה (מק״י):
אתה שותף ותיק של פטלורה.
היו״ר ב. מינץ:
חבר-הכנסת סנה, אבקש לא להפריע לנואם.
מנחם בגין (תנועת החירות):
מה בכל זאת עשתה הממשלה עם הדוקטרינה של אייזנהאור ? כדי להבין זאת, יש לדעת מה משמעותה. ראש הממשלה לא קרא בשלמותו את הסעיף העיקרי של החלטת הקונגרס. הוא קרא חלקים ממנו, וכדי שכל חברי הבית, ללא הבדל סיעה, יבינו מה עשתה הממשלה לפני שבועות מספר למדינת ישראל, ארשה לעצמי להביא לידיעתם — אולי בייחוד לידיעתם של יריבינו ממפ״ם ואחדות העבודה- את הסעיף כולו.
בו נאמר: ״הנשיא מוסמך להציע באזור הכללי של המזרח התיכון תכניות לסיוע צבאי לכל אומה או קבוצת אומות באזור זה המבקשות סיוע כזה. יתר על כן, ארצות- הברית רואות כחשוב לאינטרס הלאומי ולשלום העולם את קיום עצמאותן ושלמותן של ארצות המזרח התיכון. למען מטרה זו, אם הנשיא יחליט על הצורך בכך (״If the President determines the necessity thereof) תהיינה ארצות-הברית מוכנות להפעיל כוחות צבא כדי לעזור לכל אומה או קבוצת אומות המבקשת עזרה נגד תוקפנות מזויינת מצד כל מדינה הנמצאת בפיקוחו של הקומוניזם הבינלאומי ( controlled by"International Communism") בתנאי שהפעלה זו (״such employment״) תהיה בהתאמה להת- חייבויות של ארצות-הברית ולחוקת ארצות-הברית״.
לכך הצטרפתם, בלי שום הסתייגות. והרי מתכנה של החלטה זו בולט ...
(שר-העבודה מ. נמיר קורא ק ר י א ת - ב י נ י י ם)
היו״ר ב. מינץ: אני מבקש בכל זאת גם את שולחן הממשלה לא להפריע.
מנחם בגין (תנועת החירות):
שר העבודה! אני אמרתי שראש הממשלה קרא חלקים ולא את הסעיף בשלמותו, ויואיל נא להזדיין בסבלנות. מתכנה של ההחלטה הזאת בולט כי כולה נמסרה לפירוש בידי מינהלה זו או אחרת- היושבת בוושינגטון. ראשית, הנשיא חייב להחליט אם הייתה התקפה. יש ופורצות מלחמות, וממשלות מסויימות חושבות שהן בכלל אינן מלחמות אלא פעולות משטרה, וההתקפה איננה התקפה.
שנית, הוא חייב להחליט אם זוהי התקפה על-ידי מדינה הנמצאת בפיקוחו של הקומוניזם הבינלאומי.
אם הוא יקבל שתי החלטות כאלה, הוא חייב אז להחליט על הצורך בהפעלת הכוחות הצבאיים האמריקניים במזרח התיכון.
אם הוא יקבל את ההחלטה השלישית הזאת, הוא חייב לדעת שהיא מוכרחה להיות מותאמת לחוזים אחרים של ארצות-הברית.
וחמישית, הוא חייב לדאוג שהיא תהא מותאמת לקונסטיטוציה של ארצות-הברית.
הכל פתוח לפירוש בידי כל ממשלה בוושינגטון. זה איננו דבר חדש בתולדות המדיניות האמריקנית. לפני בערך 134 שנים פרסם הנשיא מונרו הודעה שעיקרה חל על יבשת דרום-אמריקה, ומאז נודעת הודעה זו בשם ״הדוקטרינה של מונרו״. היא לא קיבלה צורה של החלטת הקונגרס, לשונה מפורשת; אף-על-פי-כן, כמאה שנים לאחר מכן עוד אמר הנשיא וודרו וילסון, כי ״הדוקטרינה של מונרו ניתנה על-ידי ארצות-הברית בשמן הן; היא תמיד קוימה ותמיד תקוים על אחריותן שלהן עצמן״.
במקרה דנן אין זו הרצאה, אין זו הנחה הלכתית. העובדה שכל ההחלטה הזאת של הקונגרס היא כחומר ביד היוצר, ביד כל אדמיניסטראציה בוושינגטון, בולטת מעצם ניסוחה של החלטת הקונגרס. אפשר לומר כי החלטה זו ניתנה לפירוש בידי מבצעיה, לביצוע בידי מפרשיה.
מה עשתה הממשלה? היא הפקירה את ממשלת ישראל לפירוש של כל מזכיר מדינה בוושינגטון, של כל נשיא, של כל הרכב שלה. אני סובר שזהו דבר ללא דוגמה אפילו בתולדות מדיניותנו.
ידוע שהצהרת בלפור נוסחה במכוון כדי שתהא נתונה לפירושים שונים: ״בית לאומי בארץ ישראל״׳ ״ארץ ישראל כבית לאומי״. אבל לפחות דבר אחד נעשה אז על-ידי העם היהודי: הוא שמר לעצמו את זכות הפירוש. הוא לא נתן לממשלת בריטניה את האפשרות הבלתי-מסוייגת לפרש כראות עיניה ולפי דעתה את הצהרת בלפור, ובאמת היו פירושים שונים.
באחר הקונגרסים הציוניים טען זאב ז׳בוטינסקי, כי פירושה של המלה ״ציונות״, של המלה ״בית לאומי״ של הצהרת בלפור, הוא אחד: ״רוב יהודי בארץ ישראל ומדינה יהודית״. פירוש זה לא מצא חן בעיני אחד המנהיגים הציונים החשובים. הוא דחה אותו, הוא נתן פירוש משלו למלים ״ציונות״, ״בית לאומי", ״הצהרת בלפור׳. אותו מנהיג ציוני חשוב הודיע אז: ״אנו מכריזים כי לא נסכים לשלטונה של קבוצה לאומית אחת על רעותה, לא היום ולא בעתיד. אנו גם איננו מקבלים את סיסמת המדינה היהודית, שפירושה בסופו של דבר שלטון היהודים על הערבים תושבי הארץ״.
ולהלן הוא אמר: ״אנו שוללים את שלטונו של הרוב הקיים בארץ על המיעוט, אולם אין אנו מקבלים את המוסר ההוטנטוטי, האוסר על אחר את אשר הוא מתיר לעצמך; כפי שאנו דוחים את שלטון הערבים עלינו, כך אנו שוללים את שלטוננו אנו על הערבים, גם כאשר יחסי הכוחות בארץ ישתנו לטובתנו״.
אני סובר, חברי הכנסת הנכבדים, שאילו היה האיש, שאמר זאת, ראש עירייה במדינת ישראל, מצבו המוסרי — וגם מצבנו — היה קשה למדי, כי סוף כל סוף היום קיימת מדינה, בה ישנו רוב יהודי, מיעוט ערבי; הרוב שולט, ובמדינה כזאת, שמקורה ״המוסר ההוטנטוטי״, איש שאמר דברים כאלה ממלא תפקיד של ראש עירייה. מצב מוסרי מוזר, קשה. אבל הנחתי איננה תיאורטית. אם זכרוני אינו מטעני, ביחס לזהותו של המנהיג הציוני שאמר את הדברים האלה, הרי היום הוא ממלא את התפקיד של ראש ממשלה בישראל. ״מוסר הוטנטוטי״ וראיית הנולד וחוש היסטורי — זה היה אחד הפירושים. מרינה יהודית, רוב יהודי — זה ״מוסר הוטנטוטי״.
אבל היו פירושים אחרים, ואנחנו השארנו בידנו את חופשו הפירוש ביחס להצהרת בלפור.
במקרה דנן, להבדיל, אפילו את האפשרות הזאת לא השארנו בידנו; אלא על-ידי הסכמתנו להודעת ממשלת וושינגטון הסכמנו מראש, כי כפי שהיא תפרש את החלטת הקונגרס —כן יהיה: התקפה, התקפה קומוניסטית, החשת הכוחות הצבאיים האמריקניים, מתן נשק למדינות באזור— הכל נתון בידיה. דבר כזה עוד לא קרה בתולדות המדיניות העברית.
ובייחוד אני חייב להסב את תשומת-לבכם לפסקה הראשונה בסעיף השני שקראתי לפניכם. שם מדובר על מתן נשק למדינות באזור המזרח התיכון. זאת הפעם הראשונה מאז קמה מדינת ישראל שהממשלה לא הסתייגה ממתן נשק למדינות ערב. אולי יש תקווה שגם אנו נקבל נשק מאמריקה. אולי. לעת עתה התקווה הזאת לא נתקיימה. נניח שיש יסוד לתקווה הזאת. בינתיים יש לנו ניסיון: אמריקה נותנת נשק למדינות ערב המקיימות אתנו מצב מלחמה. וההבטחה כי נשק יוסיף לזרום מאמריקה למזרח התיכון כלולה במשפט הראשון בהחלטת הקונגרס. אנו הצטרפנו, לא הסתייגנו. זאת הפעם הראשונה שאנו — מכללא — הסכמנו כביכול למתן נשק לאויבינו, בעוד אשר הם מקיימים מצב מלחמה ומתכוננים, כפי שהכל אומרים, למסע השמדה.
עלינו לעבור לשני הפירושים העיקריים. הפירוש הראשון קשור בקומוניזם. הוא בולט מן ההחלטה. ובשם ידידי רצוני להודיע כי במידה שהחלטת הקונגרס האמריקני פירושה התנגדות ממשית להתפשטות הקומוניזם במזרח התיכון, אנו רואים בכך חיוב. כי לפי הכרתנו, הקומוניזם הוא אויב החופש, משעבד העמים וסכנה לעצם קיומה של מדינת ישראל.
שמואל מיקוניס (מק״י):
אתה חוזר על דברי גבלס. אינך מחדש שום דבר. גבלס אמר אותם הדברים. והתוצאה היתה, רצח שישה מיליון יהודים.
אסתר רזיאל-נאור (תנועת החירות):
מה אתה דואג ליהודים?
שמואל מיקוניס (מק״י):
מה אתם מתרגזים ? את רוצה שאזכיר לך את הסכם ז׳בוטינסקי-פטלורה?
היו״ר ב. מינץ:
חבר-הכנסת מיקוניס, אני קורא אותך לסדר.
שמואל מיקוניס (מק״י):
אני בסדר, הלוואי שאתם תהיו בסדר.
היו״ר ב. מינץ:
למי אתה מתכוון במלה ״אתם״?
שמואל מיקוניס (מק״י) :
אני מתכוון לחבר-הכנסת בגין.
מנחם בגין (תנועת החירות):
אני חושב שחבר-הכנסת מיקוניס ״בסדר״. אבל מאז שינה את דעתו על סטאלין — אינני יכול לסמוך על שום דעה שלו. נרגעת?
שמואל מיקוניס (מק״י):
תמשיך ונראה.
מנחם בגין (תנועת החירות):
אני סובר שממשלת ישראל היתה צריכה לומר את הדברים האלה כמפורש, ולא בהשתמשה במחלקת המדינה בוושינגטון. ואילו הייתה אומרת — הייתה משיגה דבר חיובי בשביל מדינת ישראל ולא הייתה משיגה שום דבר שלילי מזה שבלאו הכי השיגה על-ידי ההודעה הנמלצת וההסכמה מראש לפירוש שניתן לה בוושינגטון,
יתר על כן, אני סובר שמדינת ישראל צריכה להודיע שהנכונות למנוע את התפשטות הקומוניזם במזרח התיכון איננה צריכה להיות מונופולין של ארצות-הברית. תהיה ברכה מבחינת האינטרס הלאומי של מדינת ישראל ושל כל העמים החפשיים אם גם ידידתנו צרפת תודיע שבמקרה של ניסיון מזוין של התפשטות הקומוניזם במזרח התיכון, אף היא תהיה מוכנה להפעיל את כוחותיה הצבאיים כדי למנוע סכנה זאת.
משה סנה (מק״י): משרתם של שני אדונים.
מנחם בגין (תנועת החירות):
אני סובר שזו תהיה ברכה למדינת ישראל אם גם ממשלת בריטניה תודיע כי במקרה של ניסיון מזוין להתפשטות הקומוניזם במזרח התיכון, היא תפעיל את כוחותיה הצבאיים כדי למנוע סכנה זו...
משה סנה (מק״י):
משרתם של שלושה אדונים.
חיים לנדאו (תנועת החירות):
אתה כבר שירת יותר אדונים.
נחם בגין (תנועת החירות):
...כי סכנה זו היא משותפת לכל העמים החפשיים. זאת היתה צריכה להודיע, לפי הכרתנו, ממשלת ישראל,
אבל זהו הפירוש הראשון. קיימת אפשרות של פירוש אחר, הפוגע באינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל. והממשלה לא הסתייגה אלא הפקירה עצמה ביד כל מנהל המחלקה של המזרח התיכון במחלקת המדינה של וושינגטון. קודם כל, עצם המושג של ״קומוניזם בינלאומי״ ניתן לפירושים שונים. ובחוגים מסויימים יש נטיה להסביר את כל הצרות בעולם על-ידי ״הקומוניזם הבינלאומי״, אני סובר שעלינו להתרחק מנטיה זו. יש צרות בעולם שהקומוניזם הוא תוצאתם לא פחות מכפי שהוא סיבתם. יש צרות בעולם שקדמו לקומוניזם, ואנו משוכנעים כי בבוא היום, כאשר משטר החיים הקומוניסטי לא יהיה עוד גם בארצות בהן הוא עדיין קיים, עור יהיו צרות באנושות.
שמואל מיקוניס (מק״י):
אשרי המאמין.
מנחם בגין (תנועת החירות):
נבון. אני מאמין בכך באמונה שלמה. אשרי המאמין.
משה סנה (מק״י):
היה אחד שהאמין בזה. הוא התאבד במרתף.
מנחם בגין (תנועת החירות):
אני חושב שאתה כבר מזמן התאבדת.
משה סנה (מק״י):
אתה יודע, אתה יודע למה אתה שותף. למסע צלב, לא היה מסע-צלב שהסתיים בדרך חיובית.
היו״ר ב. מינץ:
חבר-הכנסת סנה, בוודאי ינאם אחד מסיעתכם גם כן.
(קריאה: אבל לא הוא).
מנחם בגין (תנועת החירות):
בתור יהודי אני יכול להגיד לך שיש סוגים שונים של מאבר עצמו לדעת. אבל סבורני שאתה הוכחת כי אפשר לאבד עצמו לדעת גם בלי אקדח.
משה סנה (מק״י):
ולפנינו עומד בר-מינן חי, של פאשיסט יהודי, תרתי דסתרי: פאשיסט ויהודי.
היו״ר ב. מינץ: על מה מדברים כאן? על התאבדות?
משה סנה (מק״י) :
מסע-צלב נגד דת ישראל איננו דרך יהודית.
אסתר רזיאל-נאור (תנועת החירות): .
מי התחיל במסע-צלב נגר דת ישראל?
מנחם בגין (תנועת החירות):
אנו לא ניעלב. זכורני, לפני ארבע שנים קרא חבר-הכנסת סנה למארשאל טיטו בשם ״פאשיסט״. והיום הוא קיבל ממנו ברכה ומחא כף לברכה מן ה״פאשיסט״.
משה סנה (מק״י):
אבל עליך אני מבטיח שלא אשנה את דעתי.
יעקב מרידור (תנועת החירות):
מוטב שתאמר: ״בלי נדר״.
מנחם בגין (תנועת החירות):
אתה באמת לא תשנה את דעתך עלי, אבל אני הצטרכתי לשנות את דעתי עליך כמה פעמים. היית וייצמניסט, היית בן-גוריוניסט, מפא״יניק, קומוניסט. לאן עוד תלך ?
דוד הכהן (מפא״י):
אליך.
מנחם בגין (תנועת החירות):
אני נותן לך אותו במתנה. ברשות היושב-ראש אני רוצה לעבור לסדר.
משה סנה (מק״י):
אתה יציב על יסוד הסכם ז׳בוטינסקי-פטלורה.
שמואל מיקוניס (מק״י):
כן, לדוקטרינה של אייזנהאור שהיא דוקטרינה של מלחמה.
מנחם בגין (תנועת החירות):
שמענו. קראתי את כל נאומך. היה משעמם מאד — אבל קראתי אותו.
היו״ר ב. מינץ:
חברי הכנסת, אני מבקש בכל לשון של בקשה לא לקרוא קריאות-ביניים משעשעות ומצחיקות.
מנחם בגין (תנועת החירות):
הממשלה לא הסתייגה אפילו ממתן נשק לאויבינו. במקום זה קידשה בהודעה את הסטאטוס-קוו במזרח התיכון. כך אמרו: ״שלמות טריטוריאלית לכל המדינות במזרח התיכון״. כן, אני יודע שראש הממשלה רוצה לומר שאין זה חשוב, אמרתם זאת הרבה פעמים. כשאומרים דבר לא-זה נכון הרבה פעמים, כלום מתחיל הוא להיות נכון?
עכשיו אני רוצה לשאול: מה פירושו של הסטאטוס-קוו במזרח התיכון? — קודם כל מלחמה, מלחמה מתמדת. אפשר שיימצא מישהו שישלים עם המצב הזה —יגיד זאת. אבל הוא חייב לומר כי סטאטוס-קוו במזרח התיכון פירושו מלחמת-דמים מתמדת והכנות למלחמת השמד, שבה אנו ננצח — אבל זהו המצב. למה היה עלינו לקדש את הסטאטוס-קוו? מהו האינטרס הלאומי שעלינו לומר זאת? מי ביקש לומר זאת על רקע הדוקטרינה של אייזנהאור? עוד פעם נאמר שלנו אין מטרות תוקפניות. ידוע. מדובר כאן על תוקפנות קומוניסטית. לכל הדעות מדינת ישראל אינה קומוניסטית. אנו מאמינים שהיא מבצר-עוז נגד הקומוניזם. אבל מי חושד בכך שמדינת ישראל היא קומוניסטית? מדובר בתוקפנות מסוג אחד: קומוניסטית; ״סטאטוס-קוו״; ובכן, מה על עזה? נתתם ערבות לשלמות טריטוריאלית של כל מדינה במזרח התיכון ב-21 במאי 1957?! היום עזה בידי המצרים. הם חזרו לשם על-פי הכרת ארגון האומות המאוחדות. הוא מפרש את החלטתו בזכות.
אבל מה קרה בעזה? אזהרותינו התאמתו או לא התאמתו? האו״ם מונע את פשיטות-הרצח או אינו מונע אותן ? דמנו מוסיף להישפך — ואז יוצא ביטאון המפלגה השלטת במאמר דרמתי ביותר. אני חושב שלידיעת הבית חובה עלי לקרוא אותו: ״ישראל שמרה לעצמה את הזכות לנקוט אמצעים שיחרגו מתחומי פעולת תגמול אם לא ייפסקו לחלוטין פעולות הרצח משטח הרצועה״. אינני חושב שצריך לפרש מלים כאלו. היום כל איש בישראל יודע מה זו פעולת תגמול ומה זה מבצע שחרור. אם ישראל שמרה לעצמה את החופש לבצע פעולה החורגת מגבול פעולת תגמול —משמע שישראל מביאה בחשבון את האפשרות של שיבתה לעזה. אם אתם מביאים את האפשרות הזאת בחשבון —למה הודעתם מראש שאתם מקדשים את הסטאטוס-קוו הקיים ? לא למדתם מן הניסיון ? שנים קיללתם יזמה אסטרטגית עברית. קראתם לה בשם המדעי ״טירוף- דעת״, לבסוף נטלנו את היזמה האסטרטגית. דבריכם לא התנקמו? לא נזרקו בפניכם על כל זירה בינלאומית? שנים טענתם נגד מה שאתם קראתם מתוך חוסר כל תבונה ואחריות ״התפשטות״. לבסוף שחררנו את עזה. כל המפלגות קראו לה ״החלק המשוחרר של המולדת״. ההודעות המוקדמות שלכם לא התנקמו בכם לאחר שחרור עזה? לא נזרקה בפניכם האשמת ההתפשטות? לא למדתם מן הנסיון? כלום המצב במזרח התיכון יציב, איננו שוטף ? יש מי שיודע מה ילד יום ? פנינו עד עכשיו דרומה — נפנה מזרחה. לעת עתה הצליחה האוליגרכיה מסביב לנער אחד להתגבר על ״אוכלוקרטיה״ ברבת-עמון. וזה סוף פסוק?
שמואל מיקוניס (מק״י):
בהחלט לא.
(קריאה: אתה מוסמך להודיע זאת ?)
מנחם בגין (תנועת החירות):
אתה יודע מה זה ״אוכלוקרטיה״?
שמואל מיקוניס (מק״י):
כן.
מנחם בגין (תנועת החירות):
אין אני בטוח בזה עכשיו, לאחר שאמרת מה שאמרת. זה סוף פסוק? אתם יודעים מה ילד יום? ואתם הודעתם שאם העיראקים יתקדמו —ישראל שומרת לעצמה אפשרות של חופש פעולה. מה פירוש ההודעה הזאת בשפה אנושית פשוטה?
משה סנה (מק״י):
התנגשות עם הצי השישי.
מנחם בגין (תנועת החירות) :
אתה כבר דואג לצי האמריקני?
משה סנה (מק״י):
מלא דאגה.
מנחם בגין (תנועת החירות):
מה פירוש ההודעה הזאת בשפה אנושית פשוטה? שייתכן, אם העיראקים יתקדמו — גם אנו נתקדם. ייתכן דבר כזה, או לא? אבל אם זה ייתכן —למה קידשתם מראש את הסטאטוס-קוו ? הרי יאמרו לכם שאתם בעצמכם התחייבתם לא לשנות בשום פנים ואופן, במידה כלשהי, בשום תנאי, את הסטאטוס-קוו שפירושו מלחמה מתמדת וכיבוש שטחי מולדת בידי האויב.
הערבות היא חד-צדדית. הממשלה בוושינגטון לא התחייבה על כך. הנער ההוא אומר: ״אנו נשחרר את החלק השדוד של פלשתין״. ההתחייבות היא חד-צדדית. מי ביקש מכם למסור אותה? הרי אתם במו ידיכם מסכנים כל פעולה שאולי אתם בעצמכם שוב תהיו נאלצים לנקוט, כפי הודעת ״דבר״ וכפי ההודעות שלכם. יש טעם במדיניות כזאת?
ובינתיים, זו הפעם הראשונה הדלקתם פנס ירוק בוושינגטון בשם מדינת ישראל להזרמת נשק אמריקני לא רק לידי ערב הסעודית, אלא גם לידי אויבינו האחרים, כדי שיוכלו להתכונן ביתר פעילות לקראת מה שהם קוראים ״מסע הכחדת ישראל״.
המסקנה הכללית היא שממשלת ישראל לא אמרה מה שהייתה צריכה לומר נגד סכנת התפשטות הקומוניזם, ואמרה מה שאסור היה לה לומר: קידוש הסטאטוס-קוו, ולא הסתייגה מן האפשרות הבולטת של פירוש אנטי-ישראלי של אותה החלטת הקונגרס בידי מבצעיה ומפרשיה.
לכן אין ספק שהודעה זו נוגדת את האינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל. אולי יכול הייתי לסיים את הניתוח של הבעיה הזאת בהסקת המסקנות הללו. אולם יש בעיה אחת שעלי לנגוע בה, ואינה מדינית גרידא. אני סובר שזו בעיה מוסרית עמוקה. אילו היה הדבר קשור בריב בין שלוש מפלגות קואליציוניות, לא היינו מכניסים ראשנו בריב הזה, זה ענינו. אבל הענין הוא עמוק מאד מבחינת מוסר הציבור והנוער. שתי מפלגות נכבדות בישראל — מפלגת הפועלים המאוחדת, ומפלגת אחדות העבודה—פועלי ציון — לחמו במשך חדשים נגד הצטרפות ישראל לדוקטרינה האנטי-קומוניסטית של אייזנהאור. אבל ממשלת ישראל צירפה את מדינתנו — בתנאים הגרועים ביותר ובצורה המבישה ביותר׳ על-ידי דחיית כל החיוב בה וקבלת כל השלילה שבה — לדוקטרינה האנטי-קומוניסטית של אייזנהאור. ומה אמרו שתי המפלגות הללו? נצביע כפי שנצביע— אבל בממשלה נישאר. זה ענין הנוגע לכל איש באומה, מבחינת המוסר הציבורי,
זכורני שעם נטישת עזה עלה על הבימה הזאת חבר- הכנסת אלון ואמר שלפי הדיאלקטיקה של אחדות העבודה קרו ארבעה דברים: ראשית —אחדות העבודה התנגדה ללא סייג לנטישה הזאת. שנית — הממשלה, בה אחדות העבודה יושבת, ביצעה את הנסיגה הזאת. שלישית — אחדות העבודה חייבת להישאר בממשלה הזאת. רביעית — אחדות העבודה אינה אחראית בשום מידה לנסיגה הזאת. אני סובר שבימים אלה נוכח לדעת חבר-הכנסת אלון שאפילו הסטודנטים לפילוסופיה בישראל לא קיבלו את הדיאלקטיקה שלו.
אבל אחריו עלה אז על הבימה חבר-הכנסת חזן, אחד הנואמים המצוינים בבית, ואמר: אני אינני מקבל את הדיאלקטיקה הזאת של אחדות העבודה. אנו, חברי מפ"ם, התנגדנו לנסיגה, אבל אנו נשארים בממשלה, ומשום כך אנו נושאים באחריות למדיניות זו. הודעתו של חבר-הכנסת חזן, עם כל היריבות בינינו, כבשה לב בכנותה.
עכשיו השאלה היא: מה יגיד לנו היום חבר-הכנסת חזן?
הוא יגיד לנו שעכשיו יש ארבעה דברים מבחינת מפ״ם : ראשית — מפ״ם התנגדה ללא סייג להצטרפותה של ישראל לדוקטרינה של אייזנהאור. שנית — ממשלת ישראל צירפה את המדינה לדוקטרינה האנטי-קומוניסטית של אייזנהאור. שלישית — מפ״ם חייבת להישאר בממשלה הזאת. רביעית — מפ״ם אינה נושאת בשום אחריות למדיניות הקשורה בהצטרפות לדוקטרינה של אייזנהאור.
חברי הכנסת הנכבדים, יריבי. עם כל הכבוד אני אומר לכם: ״Эта штучка не пройдет״.
היו״ר ב. מינץ:
מבקשים תרגום לעברית.
מנחם בגין (תנועת החירות):
התורגמן מרוסית נמצא בינינו. אפשר לתרגם זאת בתרגום חפשי — ״תחבולה כזו לא תצליח״, אבל זהו תרגום חפשי. זה לא יצליח. אתם רוצים להישאר בממשלה — הישארו. אבל אל תאמרו, שאתם נשארים בממשלה כדי לא להסב לנו נחת-רוח. אני חייב להגיד לכם את ההיפך: אולי הישארותכם בממשלה, בתנאים אלה, מסיבה לנו נחת-רוח. אם אתם רוצים להישאר בממשלה — הישארו. אתם תימנעו, תצביעו נגד...
יונה כסה (מפא״י):
זאת אתה אומר בכנות?
מנחם בגין (תנועת החירות):
בכנות גמורה. אני חושב שמפ״ם ואחדות העבודה אינן משרתות את עתידן על-ידי הישארותן בממשלה בתנאים אלה. ומאחר שאנו ״ידידים אהובים״ מימים ימימה —זה מסב לנו נחת-רוח.
תימנעו, תצביעו נגד — אין זה חשוב. חוק הוא בכל משטר פארלאמאנטרי — מי שנשאר בממשלה נושא באחריות למדיניותה. זאת עליכם לומר, אתם רוצים להישאר —בבקשה, אבל אל תגסו לטעון, שאף-על-פי שתישארו בממשלה המצטרפת לדוקטרינת אייזנהאור — אינכם נושאים באחריות. איש לא יאמין לכך. זה עניין הנוגע לכל המפלגות בישראל, אבל אני סבור, אדוני היושב-ראש, שכשם שהפרוזה הדיאלקטית של חבר-הכנסת אלון לא גאלה את אחדות העבודה מן הסבך, כך השירה הדיאלקטית של חבר-הכנסת חזן לא תוציא את מפ״ם מן היער. ועליהם להיזהר מאד בנשיאת האחריות הציבורית המדינית בממשלה שהם שותפים לה.
בסיכום עלי לומר, אדוני היושב-ראש, כי מאחר שהממשלה, בקבלה את החלטת הקונגרס, לא אמרה שהיא מחייבת את הפירוש הבולט — מניעת הסכנה של התפשטות הקומוניזם — ומאידך גיסא היא הסכימה למתן נשק לאויבינו, היא לא הסתייגה מן הסטאטוס-קוו במזרח התיכון שפירושו מלחמה, היא נתנה אפשרות לפרש החלטה זו בניגוד לאינטרסים של ישראל, ומאחר שאמרה מה שלא הייתה צריכה לומר, ולא אמרה מה שהייתה חייבת לומר — הכנסת חייבת לדחות את הודעת הממשלה.
ומאחר שהרוב והמיעוט בממשלה שניהם עשו דבר הנוגד את האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, אני סובר שבבוא היום יתבע העם גם את הרוב וגם את המיעוט לדין; את הרוב על כך שבניגוד להכרתו, ולמען חיי שעה, הוא ויתר על האינטרס החיובי הלאומי של מדינת ישראל: את המיעוט — על כך, שלמען אותם חיי שעה פגע הוא פגיעה חמורה בעקרונות שהוא מעלה על נס שנים רבות כל-כך, בייחוד לפני הנוער.
