בדרך היסורים-אל על
בדרך היסורים - אל על
בקסטינה ובכפר סירקין הושמד וניזוק המספר הגדול ביותר של אוירונים בריטיים. אך המאמץ הגדול ביותר נדרש, לפני ההתקפה, מאת החיילים שהסתערו על לוד. ההליכה אליה נמשכה קרוב לארבע שעות. גשמי הזעף, שבהם נתברכה, בשבועות האחרונים, ארצנו, הפכו את שדותיה לרפש. אחרי כל צעד, שנעשה בשדות הללו, באה שקיעה. לרבים מבין החיילים אבדו הנעלים, אך הם המשיכו להתקדם יחפים. כך יכול ללכת רק צבא מהפכה, הנושא בלבו את רעיון הצדק. וכך הם הגיעו: יחפים, רטובים, תשושי-כוח. בינתיים, הותקף כבר, לפי התכנית, שדה-התעופה בכפר סירקין. עוד בהיותם באמצע הדרך ראו מתקיפי לוד את להבות האש שבקעו ממנו. איחור של קרוב לשעתיים. מחנה האויב ער ומוכן. הזרקורים מגששים בכל פינה. מכל עבר נשמעים קולות "עמוד". הרדיו הפנימי של שדה-התעופה זועק בלי הפוגה: היכון, היזהר. וגם פקודה נשמעה מפי קצין בריטי, בלשונו הצחה: "שמרו על הכבישים, הממזרים עומדים לבוא!".
התייעצות קצרה של המפקדים האחראיים. להתקיף או לא להתקיף. אחריות גדולה רובצת עליהם. מצד אחד יש למלא את התפקיך; מאידך מנקרת במוח המחשבה: שרונה. גם שם היה איחור והוא גרם לאסון. הדעות נשמעו. הוחלט - לבצע. גם מפני אויב מוכן, לא יירתע צבא המחתרת העברי. האות ניתן. הקצין הבריטי, בעל הלשון הצחה, כבר לא נראה באופק. כוחות חדשים הוזרמו לגופות העייפים. באה ההסתערות. מכונות היריה טרטרו. רימוני היד הוטלו. נפתחה אש צולבת ומחפה. המשמרות פוזרו לכל עבר. המיטענים הוכנסו בסולמות לבין כנפי האוירונים. הפעולה נעשתה.
קרב כזה - וביתר שאת - התנהל גם בקסטינה.
ושוב נסיגה בדרך-לא-דרך. שקיעה בבוץ; אפיסת כוחות; רגליים יחפות. אך הרגשה פועמת בלב: עשינו, לא נרתענו. על הכל התגברנו והוכחנו לעולם כולו, מה הם אוצרות הגבורה הטמונים בנפש העברית, שהתייחדה עם אם-המולדת.
והנותן ליעף כוח, והאוזר ישראל בגבורה - ידע את עמו.