בגין בהפגנת המונים בככר ציון בירושלים: כשיריתם בנו בתותח – פקדתי: לא! היום אתן את הפקודה: כן!
1952-01-08
כאשר יריתם בנו בתותח, אז נתתי פקודה: לא!
היום אתן את הפקודה: כן!
אמנם לא תדעו רחמים עלינו, אך זאת הפעם לא נדע גם אנו רחמים כלפי מוכרי דם אחינו והורינו.
זו תהיה מלחמה לחיים או למוות.
בעוד כשעה עומד אני להביא דברכם לפני הכנסת. הם אומרים שאנו מביימים זעם, אך אלפי העומדים כאן תחת הגשם הסוער עדות חיה הם כי זעם העם פורץ בהמוניו – הכריז אתמול מנחם בגין בהפגנה ענקית בעמדו למעלה מרבבת יהודים בירושלים ונציגי כל הארץ תחת גשם שוטף והקשיבו בשקט ובדומית קודש לדבר האומה וההיסטוריה.
בסיום דבריו היה מחזה עצום כאשר למעלה מרבבת זוגות ידיים הורמו ונשבעו את שבועת האמונים לזכר הקדושים; בהתחייבותם למנוע בכל מחיר את מכירת קרבנם בדמי שילומים. כשהעם כולו רוטט והכנסת אך לפני דקות ספורות פתחה בדיוניה בענין זה, אמר מר מנחם בגין:
בני ירושלים, אזרחי ישראל! הערב עומד לקרות המקרה המחפיר ביותר בתולדות עמנו. בשעה מרה זו נעביר לנגד רוחנו את אבותינו הקדושים, אמהותינו הטבוחות ותינוקותינו שהובלו במליונים לטבח על ידי השטן שיצא מתחתית הגהינום להחריב את שארית עמנו.
לא היה אכזר אחד בעולם אשר העיז להגיע למעשה תועבה בממדים כפי שנעשו ע"י המרצחים הגרמנים. את אבי הזקן ביחד עם 500 יהודי בריסק הוציאו אל הנהר והטביעום שם. נערות תמימות נקברו חיים כשראשיהן למטה. תינוקות נקרעו מזרועות אמותיהן ונשלחו אלי כבשן ואש, לא הרג בלבד היה כאן, זו הייתה התעללות גסה וברבריות מאין כמוה, מעשה אשר אין מילים בפי אנוש לתאר את עומק הזוועה, שאין ולא היה לו תקדים בהיסטוריה.
והנה היום הזה ארבע שנים לאחר האתחלתא דגאולה עומד ראש הממשלה העברי ומודיע כי ילך לגרמניה בכדי לקבל כסף, כי ילך בעד בצע כסף, למכור את כבוד עם ישראל ולהטיל עליו חרפת עד.
הם אומרים שקמה ממשלה גרמנית חדשה, שאיתה אפשר לדבר, לנהל מו"מ ולחתום על הסכם. לפני בוא היטלר לשלטון הצביע עבורו העם הגרמני. בצבא הגרמני שרתו 12 מיליון נאצים. אין גרמני אחד שלא רצח את אבותינו. כל גרמני הוא נאצי. כל גרמני הוא רוצח. אדנאואר הוא רוצח. גוסטרף – הוא רוצח. כל עוזריו מרצחים הם.
אך זהו החשבון שלהם: כסף, כסף וכסף! בעד כמה מיליונים דולרים עומדת להיעשות התועבה. הם יבטיחו להקים,,סולל בונה" חדש אך זה ימס ויבוזבז תוך זמן קצר, ואיפוא הם יקחו עוד ששת מיליונים יהודים בכדי לקחת כספים מאת רוצחיהם? הן זוהי זוועת הזוועות.
נמצא אתנו פרופ. קלאוזנר, אחד מגדולי ההיסטוריונים בישראל, והוא יעיד האם מאז מעשה פילגש בגבעה נעשתה תועבה גדולה אחרת מזו אצל העם העברי?
האם נעשה פילוג עמוק יותר בתוך עמנו ממעשה זה? הם עומדים לחתום על הסכם עם גרמניה ולומר שגרמניה זה עם, ולא מה שהיא: עדר זאבים ששיניו טרפו ואכלו את עמנו.
אף על פי שהדם ההוא נשפך כמים, לא היה לשווא. הוא נתן לנו את הכח לקום נגד המשעבד הבריטי. כי תמיד שאלנו את עצמנו במה טובים אנו מאבותינו השחוטים, למה הם מתים ואנו חיים. הדם ההוא הקדוש והמקודש למדנו מלחמה, והדריכנו על במות אויב. ובזכות הדם ההוא נהפך לראש הממשלה, בן-גוריון העריץ הקטן והמניאק הגדול, שאינו מוסר לעצמו דו"ח על עומק השואה ועל חומרת הסכנה. כיצד ניראה בעיני העמים כשקלוננו ייצא לרבים, כי הלכנו אל רוצחי אבותינו לקבל עבור דמם כסף?
אמנם אנו עדיין מוקפים אויבים, אך רכשנו את כבוד העם, והנה באתם אתם, ספסרים עריצים, באתם לחסל את כל מה שהושג בדמינו, ושוב ייהפך העם לבוץ, לחרב הפוגרומים וההשמדה.
בעוד שעה עומד אני להשמיע את דברכם לפני הכנסת. הם אומרים שאנו מביימים זעם עם במסחר בדם ששת המליונים, והנה! בואו, טמאים וראו את ההמון העצום, העומד תחת הגשם ובקור. הוא מוכיח שלבו זועם וזועק, ונשבע כי הדבר לא יהיה ולא יקום, לא יהיה מו"מ עם גרמניה!
לו צריך היה לביים את הזעם הזה הייתי מתבייש להיות יהודי; אך האמת היא שהזעם פורץ מעמקי הלב היהודי ומוכיח כי עם ישראל הוא עם של הרצל, של נורדוי ושל זאב ז'בוטינסקי. ועם זה יוכיח שאין מו"מ עם גרמניה.
אני קורא לאדון בן-גוריון! אל תעשה מעשה זה. אתה שם מוקש תחת הבנין של בית ישראל היכול להתפוצץ על יושביו. אני מדבר גם בשם הדם שנשפך לא רק שם במיידנק ובאושונצים, ואני מדבר כאן בכדי שלא תצטרכו להרכין ראש נגד הגויים. ולכן אני אומר לאדון בן-גוריון: לא יהיה מו"מ עם גרמניה. על זה אנחנו כולנו מוכנים למסור את נפשנו, ייהרג ובל יעבור. אין קרבן אשר לא נקריב בכדי לסקל מזימה זו. אדון בן-גוריון העמיד שוטרים, ובידיהם, - לפי ידיעות שקבלנו זה עתה, רמונים וגזים מדמיעים מתוצרת גרמנית, אותם גזים שהחניקו את אבותינו. יש לו בתי-סוהר ומחנות-ריכוז. בן-גוריון אמנם זקן ממני בשנים, אבל אני זקן ממנו בניסיון בהתנגדות לשלטון רשע. ולכן אני מכריז: רשע עומד מול ענין צדק ויתנפץ מזכוכית מול סלע. וכך יתנפץ הניסיון המכוער הזה מול התנגדות העם.
אמנם אני יודע שאתם אמיצים, לא תרחמו על נשינו וילדינו הקטנים, אך אין דבר נלך גם למחנות ריכוז, למרתפי עינויים, כי אין אנו טובים מאלה שעלו לגרדום. אמנם חשוב חשבנו לפני שלוש שנים כי נוכל גם לשמוח בילדינו הקטנים, אולם בכדי שבני לא יתבייש כי נולד יהודי נלך. נלך, ולא תהיה נסיגה.
כאשר יריתם בי בתותח נתתי את הפקודה! לא! היום אתן את הפקודה! כן! (מחיאות כפיים סוערות) אמנם לא תדעו רחמים עלינו, אך זאת הפעם לא נדע רחמים גם כלפיך, זאת תהיה מלחמה לחיים או למות. למען השם, עריצים אטומי לב חוסו על העם. זה, בטרם תפתח הרעה. אותנו לא תכניעו כי אין כוח בעולם שיכניע את כוח חיילי האצ"ל. (מחיאות כפיים סוערות). היום הזה אני מודיע לכם כי לא תהי עוד ממשלה יהודית, ולא תהיה לכם הזכות המוסרית בישראל. ממשלה זו, שתפתח במו"מ עם המרצחים משמידי עמנו, תהיה ממשלת זדון שתבסס את שלטונה על כידון ורימון.
אזכיר לך אדון בן-גוריון, עת העמדת את הקריירה שלך על מו"מ – גם בווין העמיד על הקלף שלנו את הקריירה שלו, וסופך כסופו של בווין.
כאשר אנו אומרים שניתן את הנפש, ניתנה בכל מחיר. גם אם נגזר עלי למות וגם אם נגזר עלי לא לראות את בני הקטן בשמחתו – מאשר לראותו בחרפתו. או חרות או מוות, אין נסיגה. באם חרפה זו תקום, אם זה יהיה, לא נראה אותה כממשלה יהודית.
למחרת קבלת החלטה זו נשלח את המכתבים ונודיע כי אין משלמים מיסים לממשלה ההולכת למו"מ עם הגרמנים. או כסף גרמני או כסף יהודי – שניהם יחד לא ייתכנו. מסים תקבלו בכוח, שרותים בכוח, שום דבר לא יינתן מרצוננו החופשי.
לא יהיו לך מספיק בתי-סוהר כדי לסגור את כל המתנגדים.
אך יותר מזה-עלינו לדבר אל הנציגים הדתיים. עומדים כאן אלפי יהודים דתיים ורואים, איך היינו לבוז, איך היינו לחרפה. דרכי ציון אבלות, הנציגות הדתית עומדת למחוק פסוק מן התורה: "מחה תמחה את זכר עמלק, כי ילחם ה' בעמלק". אם עם ה' עומד לפתוח במו"מ של חרפה זו, דעו לכם שרים דתיים: כף רגלכם לא תדרוך עוד בבית כנסת, שום קרבן מצדכם לא יירצה. שפתותיכם שידובבו תפילה – הבל בפיהם, כי אתם מכורים לעגל הזהב. זהו אחד הרגעים המכריעים אצלנו ואצל העם היהודי. אני יודע שאנו פותחים בדרך ייסורים חדשה. ואמנם גם לפני שלש שנים חשבנו האם לא מוטב לראות בשמחת הילד. אך אם יהיה צורך אחדש את המלחמה. ובמלחמה זו תלווה אותנו רוח המיליונים מכל הארצות, מהכבשנים ותאי הגזים שציוו לנו: לא לשאת ולא לתת.
חרם על גרמניה עדי עד. חרם על דורשי שלום עם גרמניה. ממשלה זו שתיכנס למו"מ אתה – פושעת היא. בן גוריון – פושע. שרת – פושע. הדבר לא יקום ולא יהיה על גופותינו, על נפשותינו ודמינו.
ועתה הרשו נא לי ללכת שם – לכנסת – לנסות ברגע האחרון ומי יתן וה' יצליח דרכי ויכניס בלבם אמונה – לפחות אצל הדתיים – לבל יקבלו את מילוני הדולרים בכדי להקים "סולל בונה" חדש. אולי ירחם השם. אך זכרו, זאת תהיה מלחמה קשה של שנים. שוב נפרד מילדינו וממשפחותינו. אך אין דבר, בשם הדם, בנושאינו על שפתותינו את זכר אבינו זאב ז'בוטינסקי, אנו נשבעים לא להבליג נוכח החרפה.
לכו, אחי, ואל תפחדו מרמוני הגאזים. תאמרו לשוטרים היהודים: גם אתה יהודי. אין לנו אפשרות להסכים לזה, אל תרימו יד. כי אין אנו נלחמים על לחם, איננו נלחמים נגד קיצוב – על נשמת העם וכבוד האומה אנו נלחמים.
לכו, אלוהים בלבכם ודגל טוהר האומה בנפשותיכם. בשם ירושלים ועולי הגרדום, בשם זאב ז'בוטינסקי – הבענו נכונות והקרבה.
נרים כולנו יד (מחזה מזעזע ומסעיר: עשרת אלפים ידיים מורמות בבת אחת ומוחזקות עד הסוף) ונשבע בשם ירושלים, בשם עולי הגרדום בשם זאב ז'בוטינסקי. באם אשכחך חרפת ההשמדה – תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרנה, אם לא אעלה חרפת ההשמדה בראש יגוני.
בני ירושלים: למערכה! על כבוד ישראל ועתידו – כה יתן וכה יוסיף אלוקי ישראל.
