באזני אחים
באזני אחים
ועתה יורשה לנו לומר מלים ספורות על אותו נוער שפילס, בגופותיו, את הדרך למלחמת החופש. מה עבר עלינו, אחים-חיילים, במשך השנים הללו, עת עמדנו בודדים במערכה, כשדגל החופש בידינו ואש האמונה בלבנו? כמה קרבנות הקרבנו? מה רב מספר החללים הקדושים? ומה גדול מספר העצורים והמגורשים? ואף זאת: הזוכרים אתם את חדשי הציד? הזוכרים אתם את הדרך "הבלתי מובנת", בה בחרנו, בעמדנו מול הסיוט האיום ביותר שבתולדותינו?
גם בימים הטרופים ההם לא פסה האמונה, כי יום יבוא ונילחם שכם אל שכם עם אהינו התועים. יום זה בא. ומותר לנו עתה ללחוץ איש את ידי רעהו, כשם שחובה עלינו להודות בהכנעה לאלקי ישראל על שנטע בלבנו את האמונה ואת התבונה ואת האהבה הגדולה שאיפשרו לנו למנוע מלחמת-אחים, כדי שתהיה מלחמת- השחרור.
אך יטעה מי שיחשוב, כי יש בלבנו קורטוב של התפארות על שצדקנו בניתוח המצב הפוליטי ובקביעת דרכי המלחמה. עשינו, פשוט, את חובתנו ונעשה אותה, בכל התנאים, בעתיד. כי זו התורה שלמדנו מפי אבינו בן-האלמוות, אבי המרד העברי:
גאים כאבירים וצנועים כמשרתים.
