אשליית ה"שיין"

אשליית ה"שיין"

מפי ניצולי החרב התברר, כי אחד מכלי הזין הקטלניים, בהם השתמש נגד עמנו השטן הגרמני היתה המרמה. תכנית ההשמדה בוצעה בשלבים. אחר כל שלב של הרג המוני, באה הפסקת הרגעה. לנידונים, שנותרו בחיים, הובטח, כי לא יאונה להם כל רע מנת הלחם הוגדלה. היחס הכללי הוטב. נדמה היה לאומללים, כי את נפשם הצילו במחיר ההשלמה עם רצח אחיהם. עד... עד שבאה "אקציה" חדשה ועיני הנלכדים נפקחו עם סגירתן לעולמים.

על רקע זה צמחה בגיטאות התיאוריה של "להציל את אשר ניתן להציל". ראשי המועצות, שנדרשו מפקידה לפקידה להסגיר "מכסה" של אחים נידונים, נימקו את הסכמתם לכך בנימוקים "פטריוטיים" דווקא. בפנינו, טענו, ברירה: או לתת לגיסטאפו את רבבת היהודים הנדרשת. או לא לתת. אם ניתן, יעמוד הגיטו על תלו ושארית היהודים - והיא עדיין גדולה - תהיה, עד שתיגדע זרוע הרשע; אך אם לא ניתן, ישמידו את כולנו. מה טעם בהתאבדות מיואשת כזו?

מעטים בפולין הבינו, מה מחריד הוא האגואיזם הטמא. המתעטף באיצטלה של אלטרואיזם עליון; מעטים חשו, כי חוסר הנכונות לסכן את החיים למען החיים, למען חיי הפרט או האומה, הוא המביא את המוות; מעטים, כיוסף גלאזמן [1] בווילנה, התקוממו נגד ההגיון המחריד של מסחר הדמים היהודי; מעטים הזהירו מפני אמונת-השוא, שהמוני היהודים ייחסו לפיסת הנייר הגרמנית, ל"שיין", האינדיווידואלי או הקיבוצי, ש"הבטיח" להם את חייהם העלובים. ומפני שכל אלה היו כה מעטים, גמרה יהדות אירופה, כפי שגמרה.

מי שאינו נרתע מפני האמת, מוכרח להודות, כי תהליך דומה מתפתח לנגד עינינו בארץ-ישראל. השלטון הבריטי אף הוא מבצע את תכניות החיסול שלו שלב אחרי שלב. המרמה אף היא אחד מכלי זינו. גם ראש השלטון הבריטי מבטיח, שנוכל לעסוק בשקט בענינינו הפרטיים; ואם נעשה כן, אם נשלים עם הסגרת העם בגולה להשמדה ולהתנוונות, תינתן לנו "הגנת החוק" הבריטית. חיה נחיה ונעבוד, ונתחתן, ונוליד בנים, ונתעשר - כמו שם, ב"הגנת החוק" הגרמנית.

אין להכחיש, כי ההבטחות הבריטיות מוצאות להן מהלכים בחוגים מסויימים בישוב. גם הם, כמוריהם הרוחניים, ראשי הגיטאות, עושים את "החשבון הפטריוטי". אסור לסכן את הישוב במלחמת- חופש. אם הישוב ייחרב, הכל ייחרב. עלינו לשמור על חיינו. על הישגנו ועל שלומנו, כי הרי בהם תלוי עתיד העם. התקוממות משמעותה התאבדות. ומה טעם בהתאבדות מיואשת?

התמונה היא, איפוא, שלמה. "שיין" בריטי מחד גיסא; ואיגואיזם אלטרואיסטי, מאידך דרישה להשלים עם פיזור העם, שעבודו וכלייתו מצד אחד, והגיון של סוחרי-נפשות מצד שני. ואם זוהי התמונה, נשאלת, בכל אימתה, השאלה: הנחרץ גורלנו? הלגיטו דמינו? האם ל"אובעריודען" יהיו מנהיגינו? הנאמין ב"שיין", שניתן לפי שעה לישוב?

אנחנו, מורדי מלכות, היינו חייבים לחשוב כבר עתה בקטיגוריות של מורדי הגיטאות אלמלא ידענו, שלא כגולה ציון. שם הלכו, או נסחבו, המוני העם אחרי גבאיהם המטומטמים והגיעו יחד אתם, עד לכבשנים, פה, במולדת, הפך שר האומה את המנהיגות המטומטמת של "השומר הצעיר" ואת אבירי הלויאליות-בלי-תנאי מן "העליה החדשה" ואת נושאי האנוכיות האינטלקטואלית מהר-הצופים - למיעוט בטל ומבוטל בקרב הישוב. התבוסנות, אמנם, קיימת, אך היא לשמצה ולבוז בעיני העם המתקומם.

אות הוא כי אלקי ישראל רוצה בחיי עמו.

[1] גלאזמן - נציב בית"ר בליטה, סגן מפקד המחתרת בוילנא והרוח החיה בה. נפל בקרב עם המשמידים הגרמניים.