אף על פי

אף על פי

מנחם אב תש"ה, יולי 1945

חוקי ההיסטוריה

שונה הוא מזלם של ימים כשם ששונה הוא מזלם של אנשים. הנה למשל, יום השני לנובמבר, נדמה היה, כי ההצהרה, שפורסמה ביום זה בחתימתו של בלפור, תהפוך את יום הסתיו האפור והקודר לחג לאומי, מלא גיל ורינה ושמחה ואור. ענני ההתנגדות פוזרו ולא סיכנו עוד את השינוי הנפלא. ביום ההוא הכירו הכול בזכויות ההיסטוריות של עם ישראל לארץ היעודה והבטיחו להחזיר לו את המולדת. אך קרה אחרת. יום השני לנובמבר ירד "במזל" רע. במקום להיות עטור באצטלא של חג, הוא נכתם הכתם הבגידה...

מזל אחר היה ליום הרביעי ליולי. זזה היה יום מלא חרדה. המתיישבים באמריקה הצפונית החליטו בקונגרס בפילדלפיה לנתק את הקשרים על המטרופוליטן ולא להישמע למלך האנגלי. ובאופק של העתיק הקרוב נראו חוסר ביטחון ואי שקט. החלטת הקונגרס פרושה- מלחמה עם האימפריה הבריטית האווירה. מול המתקוממים ניצב לא רק אויב חיצוני- צבא המלך, אלא גם פנימי- השכבות הפשרניות בקרב הציבור. הכמרים, וסוהרים והפקידים, כשלישי האוכלוסייה, עמדו לימין המלך. מעמדם הסוציאלי של הפשרנים הקנה להם כוח רב, מאנגליה החישו תגבורת- 30 אלף חיילים מאומנים ומצוידים; הצי הבריטי סגר על החופים. נדמה היה, כי ה-4 ביולי ייזכר כיום הכישלון המחפיר.

קרה אחרת. מול כוחות הדיכוי הגשמיים העמידו המתקוממים את רוח החירות הבלתי נכנעת. כ-27 סעיפים נוסחו האשמות נגד אנגליה. הזכירו למלך את כל חטאיו כלפי המתיישבים. הוקיעו את הפרת ההבטחות שניתנו לראשוני החלוצים, שהפליגו בשנת 1620 בספינה "מאיפלאוער". הסבירו, כיצד הפך הנציב האנגלי, שנשלח, בהסכמת המתיישבים, על מנת להגן עליהם בארץ הרחוקה, לשליט עריץ, ברגע שעמלם נשא את הפרי הראשון, שבא להם כתוצאה מהקרבתם ועקשנותם הרת הסכנות. קבעו, כי כל המאמצים לשכנע בעזרת משלחות ותזכירים באמצעות הנציב- עלו בתוהו, וכי העניין יוכרע לא בלונדון, אלא במקום, בארץ הדיכוי, לא בעזרת תזכירים ותחנונים, כי אם בנשק מיד, וכי האחריות לדם הנשפך ולקורבנות. תחול על ראש אנגליה, ולא על לוחמי החופש.

המלחמה נסתיימה בניצחונם המוחלט של המתקוממים. וושינגטון הכריח את ממשלת לונדון להכיר בעצמאותן של ארצות הברית. את ... השואה, ירשמה ברבות הימים הירידות. לאחר שאמריקה הצילה פעמים את אנגליה מכיליון חרות, משתדלים בעזרת הקולנוע, התיאטרון והספרות להדק את קשרי הידידות בין שתי ארצות אלה.

ומדי שנה בשנה, ב-4 ביולי, שולחת הממשלה הבריטית לנשיא ארצות הברית את מיטב איחוליה לאומה האמריקאית לחגה זה, שהוא תוצאה מהחלטתה בשנת 1776 לגרש את האנגלים מארצם. והיום הקודר, מלא החרדה, הפך ליום שמחה לחג לאומי, ולחגה של כל האנושות החופשית, בו מתנוסס ברחבי העולם הדגל בעל הכוכבים.

כאלה הם חוקי ההיסטוריה, והם שנותנים יסוד ל..., כי לאחר שהוושינגטון העברי- הקיבוצי- ישחרר את מולדתנו מעול הכיבוש הבריטי, תשלח לונדון, יחד עם בירות אחרות, לראש המדינה העברית, לעיר דוד, את איחוליה לרגלי "ה-4 ביולי"- שלנו.

דברים מלאים מעשים

בקשר עם חג השחרור של ארצות הברית, הננו מביאים לתשומת ליבם של ראשי היישוב ובניו, את הקטעים העיקריים של הצהרת העצמאות האמריקאית. סעיפים ההצהרה הזאת, אף על פי שנכתבו בארץ אחרת ולפני 170 שנה, נותנים תמונה כמעט מדויקת, של התנאים, השוררים כיום בארץ ישראל, תחת השלטון הבריטי. אולם הגורל רצה, שבראש 13 "הקולוניות" בצפון אמריקה יעמדו לא תבוסתנים ועורכי תזכירים, אלא אנשים אמיצים, כגון ג'פרסון, וושינגטון, פרנקלין ואחרים, שידעו, ע"י מאמץ עליון ובקורבנות קשים, לשחרר את עצמם ולשכוח, ע"י התקוממות צבאית-מדינית, לא רק את גורל עמם, אלא גם את  דרכי ההיסטוריה האנושית.

הצהרת העצמאות מיום ה-4 ליולי 1776

בשעה שהתפתחות המאורעות כקורות אנוש, מכריחה אומה חת לנתק את הקשרים שקשרוה לאומה אחרת ולהופיע, בקרב המדינות עלי אדמות, במעמד שווה ועצמאי, שניתן לה ע"י חוקי הטבע וחוקי אלוהיו, חייבת אומה זו, בכבדה את דעות האנושות, להסביר את הסיבות, שהביאו לידי הניתוק.

אנו חושבים לאמיתות מובנות מאליהן, כי כל בני אדם נוצרו שווים, כי ניתנו להם ע"י הבורא זכויות מסוימות, שאין עליהן ויתור וכי בין אלו מופיעים החיים, החופש ושאיפת האשר, כי על מנת להבטיח זכויות אלו, הוקמו בקרב בני אדם ממשלות, שמקבלות את התוקף לשלטונן מהסכמת הנשלטים, כי אם איזו שהיא צורת ממשל הופכת לרועץ למטרות אלו, זכאי העם להחליפה, או לסלקה ולהקים ממשלה אחרת, בבססו את יסודותיה על עקרונות כאלה ויקבעו את סמכויותיה בצורה כזו, שיבטיחו, לפי הכרתו, את בטחונו ואושרו. אכן, התבונה דורשת שממשלות הקיימות מזמן לא תוחלפנה בגלל סבות קלות וחולפות: ואומנם הוכיח הניסיון, כי האנושות מבכרת אפילו לסבול, אם הסבל ניתן לשאת, מאשר לתקן את מצבה ע"י סילוק צורות ממשל שלהן התרגלה, אולם כאשר שורה ארוכה של מעילות וגזלות, שאחת מטרתן, מלמדת על רצון לשעבד את העם לעריצות בלתי מרוסנת, הרי זכותו היא, הרי חובתו היא, להפיל שלטון זה ולהפקיד שומרים על עתידו וביטחונו. כזה היה הסבל של מושבותינו: וכזה הוא עתה ההכרח המאלץ אותן לשנות את שיטת השלטון הקודמת. קורותיו של מלך בריטניה הנוכחי הן קורות של מעל וגזל בלתי פוסקים המכוונים, באופן ישיר, להקמת עריצות בלתי מוגבלת על מדינתנו, על מנת לאשר את דברינו, נביא בפני העולם היטב את העובדות הבאות:

הוא השתדל למנוע את גידול האוכלוסייה של מושבותינו, להכשילו, למען מטרה זו, את חוקי ההתאזרחות של אנשי חוץ לארץ; בסרבו לחוקק חוקים אחרים שכוונתם להמריץ את הגירתם הנה ובהגבירו את הקשיים ברכישת קרקע.

הוא הפך את השופטים לתלויים אך ורק ברצונו הוא.

הוא הקים מספר רב של משרות חדשות ושלח המוני פקידים, בכדי שיציקו לעמנו ויאכלו את פרי עבודתו.

הוא התנכל, בעזרת אחרים, לשעבדנו למוסדות מחוקקים שהם זרים לחוקתנו אינם מוכרים ע"י משפטנו, באשרו את דיניהם הבלתי חוקיים, על מנת:

להחזיק מחנות גדולים של צבא בתוכנו.

להגן עליהם, ע"י משפט מדומה, בפני עונש על כל מעשה רצח שיעשה בידיהם בקרב תושבי המדינות.

לנתק את קשרי המסחר עם ארצות אחרות.

להטיל עלינו, בלי הסכמתנו, מיסים חדשים.

ליטול מאיתנו את הזכות להישפט בפני משפט צדק.

לגרשנו מעבר לים ולהענישנו על חטאים מדומים.

הוא מעביר כיום מחנות גדולים של צבא שכירים, בכדי להשלים את מלאכת ההשמדה, החורבן והעריצות שהחלה מזמן בשיטות של אכזריות וצביעות שאין להן כמעט תקדים אפילו מימי הברבריות האפלה ואינן הולמות לחלוטין את ראשה של אומה תרבותית.

הוא עורר מלחמות מקומיות בינינו והשתדל להסית ולהביא על תושבי הספר את הפראים, שאינם יודעים רחמים והורגים, לפי חוקי המלחמה שלהם, אנשים, נשים וטף, ללא כל הבחנה.

בכל שלב של דיכוי זה, פנינו בהכנעה, בבקשות לתקן את המעוות: בקשותינו הבלתי פוסקות נענו בהתעללות בלתי פוסקת. לא שכנו גם לפנות אל אחינו הבריטיים הזהרנום מפרק לפרק בפני הניסיונות של מוסדותיהם להטיל עליהם חוקים שאין לקבלם. הזכרנו להם את תנאי ההגירה וההתיישבות שלנו, פנינו אל רגש הצדק הטבעי שלהם והשבענום בשם קירבתנו, לא להשלים על המעל שיביא, באופן בלתי נמנע לידי ניתוק הקשרים בינינו. אך הם אטמו אוזניהם לשמוע לקול הצדק והדם המשותף. אנו חייבים, אפוא, להשלים עם ההכרח, שהביא לידי ניתוק הקשרים, ולראות בהם, כשם שהננו רואים בכל יתר העמים, אויבים במלחמה, ידידים בשלום.

לפיכך, אנחנו, נציגי ארצות הברית של אמריקה, שהתכנסנו לקונגרס כללי, בהפנותינו את ליבנו אל הדיין העליון של העולם כולו, כעד לישר כוונותינו, מצהירים ומכריזים בשם העם הטוב של מושבות אלו, כי המושבות המאוחדות הינן, לפי הצדק והמשפט, חייבות להיות מדינות חופשיות ועצמאיות: כי משוחררות הן מכל התקשרות עם הכתר הבריטי וכי נותק כליל הקשר המדיני ביניהן לבין המדינה של בריטניה הגדולה. ולמען תת תקף להצהרה זו, ומתוך ביטחון מוחלט בעזרת ההשגחה העליונה, הננו מפקידים איש בידי רעהו את חיינו, את מאודנו ואת כבודנו המקודש.