אל צירי הקונגרס הציוני
אל צירי הקונגרס הציוני
הדברים הבאים נמסרו לידיעתם של צירי הקונגרס הציוני ה-כ"ב.
אתם מתכנסים לדיוניכם לאחר שהושמד שליש העם, לאחר שחרב הכלייה הונחה על צווארה של שארית הפליטה באשר היא שם.
אתם מתכנסים לדיוניכם, לאחר שקמה, בתפוצות הגולה עקובת הדם, תנועה כבירה של שיבת-ציון, שכמותה לא היתה - מבחינת השאיפה ההמונית וההקרבה האישית - מימי עזרא ונחמיה.
אתם מתכנסים לדיוניכם לאחר שקם והיה הפלא הגדול של מלחמת שחרור עברית; לאחר שעמנו היה - הודות לבניו הלוחמים - מעם מושמד, נרמס, משועבד ומושפל, לעם לוחם, גא, חפשי ועצמאי ברוחו.
השינויים הכבירים שחלו במצב האומה - האסון והסכנה מחד גיסא וההתחדשות המפליאה מאידך - מטילים על כל איש ומוסד בישראל אחריות היסטורית לדרך, בה יחליטו ללכת בימים באים.
אתם יכולים להחליט:
לשמור אמונים לדם המיליונים שהושמדו מפני שנגזלה מהם מולדתם; להסיק, ללא מורא ופחד. את המסקנה הסופית מן העובדה, שבריטניה בגדה בכל הבטחותיה, הפרה את כל התחיבויותיה, גזלה את נחלתנו ומשמידה את עמנו. להפוך את השאיפה לשיבת ציון לכוח גואל ציון. לאמץ את ידי הנוער הלוחם וללכדו סביב דגל המלחמה שבלעדיה אין עתיד ואין תקווה.
אם כך תחליטו.
תפנו עורף לשיגרה הארורה ותעמדו פנים אל פנים עם המציאות המהפכנית: לא תתפזרו עד לקונגרס הבא, אלא תקימו. יחד עם גורמים אחרים, את המוסדות הממלכתיים של האומה העברית העצמאית: את המועצה הלאומית העליונה, את הממשלה העברית, את האוצר הלאומי. ואת צבא השחרור העברי העולמי. אז יוודע בגויים, כי ציון כולה שלנו. כי כל שלטון נכרי בארץ ישראל. או בחלקה, הוא שלטון בלתי חוקי. כי עם ישראל גמר אומר לשחרר את ארצו ולחזור למולדתו. אז תהא מרות בישראל. מרות ואחדות של אומה לוחמת. מרות הדורות שעברו ומרות הדורות הבאים, שלא יהיו. או לא יחיו. אם דורנו אנו לא יבטיח להם מולדת, מגן, וחרות.
אך אתם עלולים להחליט:
להשאר בקליפת השיגרה; להסתפק במלים, מלים, מלים; להגרר אחרי מזימות האויב וללכת לוועידת המלכודת בלונדון, לבכר שלווה חולפת ומדומה בשביל מעטים על חשבון חייהם ואשרם של רבים; לבגוד בצו הדורות ולהציע את חלוקת הארץ, או להסכים לה. או להשלים עמה; להוסיף לפשוט יד ולחפש חסדי לאומים, במקום להרים זרוע ולחפש בעלי ברית.
אם כך תחליטו:
הפר תפרו את מרות האומה, וכל טענותיכם ל"מרות" לא תהיינה אלא טענות-שוא. החתימה לכניעה בפני המשעבד - חתימת התבוסנות - לא תוכר; החתימה לביתור המולדת - חתימת הבגידה - לא תוכר. העם והנוער במולדת ובתפוצות, יפנו לכם עורף, כשם שאתם פניתם עורף להם, לאמונתם, למאווייהם - לעתידם.
צירי הקונגרס הציוני!
אתם ניצבים על פרשת הדרכים. הדרך הראשונה, דרך הליכוד למלחמת הגאולה, מובילה אתה, אחרי סבל וקרבנות בלתי נמנעים, לריכוז העם בארצו: לחיי חופש ועצמאות וכבוד; הדרך השניה, דרך הכניעה, ההתחמקות, ההשלמה והבגידה, מובילה, אחרי חיי שעה חולפים, להנצחת הפיזור, לשעבוד, למוות ולכלייה טוטאלית.
שעה גורלית היא - לכולנו. היו ראויים לה.
הארגון הצבאי הלאומי
בארץ ישראל
