אישור האזהרה
אישור האזהרה
עם התקרב הדיון באו"ם בענין ארץ-ישראל לקצו הולך ומתגלה כל הטירוף הנפשע שבהסכמת הסוכנות היהודית לביתור הארץ.
הסכמה זו, שבה כרוך הוויתור על 85% של אדמת המולדת, תישאר לעולמים עובדה פוליטית והיסטורית, שתתנקם בעמנו ותרדפוהו בלי רחמים. אבל תוצאתה הישירה והמעשית היא לא עליה מוגברת ולא שלטון עברי ממשי, כי אם מלחמה, מלחמת-דמים, שתסכן את עצם קיומנו.
היום, לאחר הודעת קדוגן והסברותיו של מרטין, אין עוד איש שיפקפק כי הבריטים מכינים בחדשים הקרובים - ואלה יהיו המכריעים - מערבולת דמים בארץ-ישראל. נכון, ששניהם לא חידשו מאומה; אך הם אישרו באופן סופי את דברי האזהרה, שהשמענו מיד לאחר הודעת הפינוי הבריטית. הם אישרו, כי:
א' - צי הפיראטים שלהם ימשיך במצור בים;
ב' - לא תורשה לא עליה מוגברת ולא הבאת תגבורת בחמרי מלחמה;
ג' - הגבולות היבשתיים יעמדו פרוצים ודרכם יחדרו ארצה ללא כל הגנה כחותיהם השכירים - בין אם אלה יהיו צבאות רשמיים ובין אם יהיו "פרטיזנים" מחופשים של קאוקג'י.
ד' - הצבאות הנאצרבריטיים, שיטילו שלטונם הישיר בכל עמדות המפתח האיסטרטגיות, יגבילו את חופש התנועה של הכחות היהודיים ואף יוסיפו לשלוח למחנות רכוז או לגרדום מחזיקי נשק "בלתי חוקי".
בתנאים כאלה נצטרך לעמוד בפני התקפות מבפנים ומבחוץ והעזרה הצבאית מטעם האו"ם, שלה קיוו אנשי החלוקה, היתה, כפי שהזהרנו, לפאטא-מורגאנה, בדיוק כמו "התישבות המיליונים" בנגב היא פאטא-מורגאנה של הולכי מדבר - מדבר חולות ואשליות.
כמובן, האיום במלחמה או ההכרח לנהל מלחמה אינו פוסל בעינינו שום תכנית מדינית, הקשורה בגאולת עמנו, כשם שהסכוי לשלום או הבטחת שלום אינם מכשירים בעינינו שום תכנית, הנוגדת את שאיפתנו הלאומית. אולם, מלחמה זו, שלתוכה ניכנס, או, ביתר דיוק, נוכנס עם חטוטרת החלוקה על גבנו - מה טעמה ימה תכליתה? הן רק שתי אפשרויות תעמודנה בפנינו: או נצחון צבאי על שכירי האוייב הנאצו-בריטי, או התשת כחנו והשמדתו. במקרה השני גם החלוקה, כפי שהחליט עליה האו"ם, לא תקום. במקומה תהיה כניעה מוחלטת של הסוכנות היהודית. במקומה תוגשם הגשמה מלאה התכנית הבריטית: שעבוד ואבדון. אך במקרה של נצחון, שאף הוא, כמובן, ידרוש תרומת דם גדולה מאד, היינו יכולים לשחרר בהסכמת העמים את הארץ כולה ולהביא פדות לעמנו ושלום יציב למולדתנו. היינו יכולים... אבל אז תופיע נמזיס ותפקוד על עמנו את פשע מנהיגיו העוורים שהתחייבו בפני העמים לראות לצמיתות בירושלים ובחברון, ביפו ובבאר-שבע, בהרי יהודה ובהרי הגליל - "חוץ-לארץ".
העמדה כבר אומה איזו שהיא בפני ברירה כה אכזרית? ההוכנסה כבר אומה איזו שהיא למלחמת דמים כה איומה, עם אפשרות של מפלה, שכמוה ככליה, ועם אפשרות של נצחון, שכמוהו כמפלה?
אכן, פשעו המנהיגים גם פשעו. ואת מחיר פשעם ועוורונם ישלם העם גם בדמו וגם בעתידו. אולם תהיה הכרת אשמתם אשר תהיה - אין היא משנה את העובדה, כי אנו עומדים בחדשים הקרובים בפני נסיון בריטי מכריע לעקור את כחנו ולהפכנו לעבדים, או לצאן טבחה.
לכאורה תהיה זו מלחמה סביב החלוקה; למעשה תהא זו מלחמה למען קיומנו הפיסי ועתידנו הלאומי. ובמלחמה זו - במלחמה למען הקיום והעתיד - יהיו כל הכהות העברים מאוחדים. אנחנו, מכל מקום, נהיה מוכנים להקים חזית מלחמה אחידה עם רודפינו מיום אתמול. אמרנו את זאת לפני שבוע. אנו חוזרים על הצהרתנו היום, מפני שהסכנה נעשתה קרובה יותר ומוחשית יותר. אך את האויב הנאצו-בריטי הננו רוצים להזהיר, על סף משחק הדמים שהוא עומד, בחייכו את חיוכו האדיב, להתחיל. וזה דבר אזהרתנו למשעבד-המשמיד:
אנחנו הכרנוך בטרם נפקחו עיני העם לראות את מזימותיך. אנחנו ידענו - ואף הסברנו לעם ולעולם - מה מסתתר מאחורי הודעת הפנוי שלך ומאחורי שאיפתך להשיג "הסדר מוסכם על-ידי הערבים והיהודים כאחד". אותנו לא הצלחת לרמות. אותנו לא תצליח להטעות. המלחמה שתפרוץ בארץ-ישראל - גם אם תתנהל בין יהודים לבין ערבים - מלחמתך תהיה. אתה הרוצה בה. אתה המכין אותה. אתה הדוחף אליה. אתה המצית אותה. הךם שיישפך בארץ זו - דם יהודים וערבים - ידיך ישפכוהו. על כן, זכור: לא תינקה. לא תזכה לשבת בנחת ב"איזוריך" ולחזות בהנאה במחזה בו חשקה נפשך: במלחמת דמים יהודית-ערבית, המכשירה את הקרקע להשתלטותך הסופית, הישירה או הבלתי ישירה, על מולדתנו. אם תוצת האש - גם בך יאחזו הלהבות. שלם תשלם עבור דמנו, שהוא שארית הדם ותמציתו שנותר לנו אחרי טבח המיליונים, שאף בו היתה ידך. שלם תשלם בדמך, גם בארץ הזאת וגם מחוצה לה. אנחנו, חיילי הארגון הצבאי הלאומי במולדת ובתפוצות, נדאג לכך.