איסטרטגיה פוליטית
איסטרטגיה פוליטית
בתקופה שלנו אין מלחמה צבאית גרידא. על כל מלחמה, אף על מלחמה סדירה בין מדינות, נלווית האיסטרטגיה הפוליטית. שגיאה, הנעשית בזירה המדינית של אומה לוחמת, היא לעיתים חמורה בתוצאותיה מטעות טקטית בשדה הקרב. ואם במלחמה רגילה כך, על אחת כמה וכמה במלחמת שחרור, במלחמה של מעטים נגד רבים, של משועבדים נגד מדכאים.
מלחמתנו היא מלחמת שחרור. היא מתנהלת בתנאים קשים. יחס הכוחות הפיסיים, שבין האויב לבין המתקוממים, אינו לטובתם. המצב הבין-לאומי הוא מסובך והזמן דוחק מאוד. אם נרצה ואם נמאן, יהיה עלינו להכניס בקרוב את כל כוחנו למערכה. לפיכך חשוב להבהיר לעצמנו. מה הם היסודות העיקריים של האיסטרטגיה הפוליטית, שצריכה להדריך את פעולות ההתנגדות, הצבאית או האזרחית.
היסוד הראשון הוא חיובי. דרושים לנו בעלי-ברית דרושה לנו עזרתם המוסרית, הדיפלומטית והצבאית. ובעלי-ברית כאלה קיימים. הם קיימים בכוח ועלינו להפכם לבעלי-ברית בפועל.
את בעלי-בריתנו הפוטנציאליים אפשר לחלק לשלושה סוגים. האחד הוא מה שנקרא בפי הבריות: דעת הקהל. ביחס לבעל-ברית זה עלינו לנהוג לפי הכלל: לא להגזים ולא לזלזל. אין להכחיש, כי דעת ההמונים מהווה גורם במדיניות הבין-לאומית; אך אסור לשכוח, כי עושי המדיניות משפיעים, בצנורות שונים. על יצירת דעת הקהל. מי ששוכח זאת, נוטה לתנודות מסוכנות של "מצב רוח". הנה, לפי כל חשבונותיו והנחותיו היה צריך "העולם הישר" לתמוך בו ובשאיפותיו, ואף-על-פי-כן, לא נע ולא זע העולם.
בדרך כלל יש לנו סיכויים טובים לרכישת דעת הקהל למען מלחמת החופש העברית. עמי העולם, שרובם ככולם התנסו במרידות נגד עריצים "משלהם", או נגד משעבדים וכובשים זרים, מעריכים ומעריצים כל מלחמת גבורה של חלשים נגד חזקים ואילו ביחס למלחמת חופש עברית, הריהי בשבילם חידוש גדול. לא מקרה הוא, שאחד מכוהני הדת האמריקאים אמר, לאחר דבריו הנלהבים של מנהיג יהודי: "עתה הנני מעריץ אתכם באמת, מפני שלמדתי כי יודעים אתם לקחת רובה ביד ולהפעילו למען החופש והצדק", כן לא מקרי הוא מכתבה, מלא ההתפעלות, של הגברת לינדסיק שהטיחה בפני הגויים. "תמיד אמרתם לנו שהיהודי לעולם לא יילחם על זכויותיו, והנה הוא נלחם מה כי תלינו עליו"?
סוג אחר, ריאלי יותר, של בעלי-ברית הם העמים וממשלותיהם, הרואים בארץ-ישראל החפשית את מקום ריכוזו של העם המפוזר והמפורד. מדינות אלו - ומה רב מספרן - תושטנה לנו עזרה ממשית ביותר. בתנאי שלא נספר להם מעשיות על "מרכזים רוחניים", אלא נדבר אתן גלויות. המדינה העברית תרכז מיליונים מבין פזורי ישראל. "הסערה המקדמת" שרירה וקיימת, על אף כל השינויים, הסוציאליים והפוליטיים, שחלו בעולם. הבדלים רבים ישנם בין פולין של בק לבין פולין של ביירוט. בשטח זה אין הבדל.
שלישית, בעלות-בריתנו הן אותן המדינות - ומה רב מספרן - הרוצות, שוב בגלל האינטרסים שלהם, בריבוי הצרות של אנגליה. את עזרתן של המדינות הללו, הדיפלומטית או הצבאית, נרכוש ע"י עצם המלחמה שלנו, אך רק במלחמה גדולה נרכשנה.
אולם כאן מופיע העקרון השני, השלילי, של האיסטרטגיה הפוליטית שלנו, עקרון זה קובע, בניגוד למחשבה הפשטנית, כי לא כל אויב של אויבי הוא ידידי, דוגמא קלאסית לכך מצאנו במלחמת העולם השניה. דוגמאות אחרות, פחות בולטות לעין, נמצא גם היום. הנה מוכן ניהרו ההודי להלחם במשעבדים הבריטיים. מלחמתו צריכה להביא לנו, מבחינה אובייקטיבית, תועלת, באשר היא מרבה על קשייה של אנגליה הבוגדת. אולם ניהרו עצמו מתייצב בפומבי בשורה הראשונה של אויבי המולדת העברית. והוא רק אחד הגורמים הרבים, שאיבתו לאנגליה אינה סותרת את שנאתו לשיבת ציון.
אם ננהג לפי כללים אלה של האיסטרטגיה המדינית, לא נראה את מלחמתנו כמלחמה קטנה ולא נראה את עצמנו כחלשים ובודדים. הבן נבין, כי גדול העולם ורבים הגורמים, היכולים לסייע לנו, בין בגלל סיבות שליליות ובין מתוך יחס חיובי לשאיפתנו. ומאידך נדע, שעינינו לא רק פקוחות לרווחה, כי אם גם בוחנות בעומק: היכן מתחיל האינטרס הלאומי שלנו והיכן הוא נגמר; מיהו בעל-ברית בכל התנאים ומיהו בעל-ברית זמני ועד גבול מסויים.
אך מכל הכללים האיסטרטגיים חשוב, כמובן, כלל אחר, שהוא ראשון וגם אחרון. ופשוט הוא הכלל: את מרכז כוחנו עלינו לראות בעצמנו ובמלחמתנו.
