איכה / אורי צבי גרינברג

מאת:
אורי צבי גרינברג
פורסם בתאריך:
ז' אב התש"פ, 28 ביולי 2020
נושא:
שלמות המולדת - ירושלים
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

איכה

היתה עיר מלכות לסלע-הצרעה בכמה בליטות למכאוב? אללי לנו! כפים על גבי כפים: עיגולים ורבועים; גדרים בתוך גדים כמבואות למלכות ; מובאי קריה כמו פיות; כיפות וחצאי-ירח; מגדלים נצעבים; וחומת-עיר, שסביב לה מדרונות בוכים לאלהים מאשפתות; זיתים מתים בנגוהות; והכל לוחש בנגיעה כמו צרבת וכאברי גויה אחת – זוהי ירושלים שלנו, המנותחת עד היום. אללי לנו! חפור בקצה המטה ועשה את העפר תחות, קחתו על שטח היד ותראה, שאדמת המקום מעוכה מרקב עצמות. הוא אומר: מרקבונה של מלכות בית-דוד. מבשרנו נחזה ירושלים מנותחת.

אז בתקוע טיטוס הרומי את כידונו בפרוכת, נפתח מקור כל הדמים, וכוב מאדים היה למזלנו. משנים-עשר פצעים של שנים עשר שבטי – יה זבים הדמים. זוהי בכיה לדורות – בדם, מתחת להכרה, אפילו כשהפרצוף צוחק; כי זקנו מאד. אין מכתנו טריה; הדם אפל. והאורלוגין הישראלי באמצע כל הזמנים מכוון במחוגיו לנקודה האמצעית – לירושלים; משיח בן-דוד איכה? – זעקת כל הדורות. (וכשהייתי ילד ראיתי תמיד בכל ערב, כעין אצבע ורודה נטויה על השמים; ואמרתי לי: אצבע אלהים היא, המרמזת לכל היהודים; הנה, שם היא, ירושלים - - ).

הי, אילו היינו כולנו כאן ויכולנו לכסות היום את ירושלים בסליחות (לא ברור – ד.ב) שהוצאנו מדודי הדם אשר בכל הגלויות: גלות ספרד ופורטוגל; גלות אשכנז וצרפת; גלות רוסיה אוקראינה ופולין, עד בואנו על קרקע-הקודש אשר בערב.

הי, אילו היינו כולנו כאן וגם שלדי חללי חילותינו וצללי המתים הזכים אשר נרקבו באדמת הגויים. ועלה יחזקאל לנבא על מגדל דוד זה, שאנו רואים היום בעינים כמו גחלים. ועלה ר' יהודה הלוי והוא דומה לחמה ובגלגל החמה כינור מנגן מאליו. ועל ר' יצחק מברדיצ'ב ושר לכנסת ישראל בירושלים, "איך וועל דיך א דודולי זינגען - -"

מים יפו פתחנו שער ויצקנו בחולות כביש – למען ירושלים. בעמק יזרעאל יצאו האסיים לחרוש את השדה למען לחמו של המשיח. אל שערי-ירושלים מבוקעים יבואו כמחרשות, יחפים וכבדים – האסיים. כי בלכתנו מירושלים נפרדנו מן הקרקע ונשבענו: אדמה אחרת לא נחרוש ללחם ! – וגם לא חרשנו.

בלכתנו מירושלים תלינו כנורותינו על כל העצים בירכתי דרכים ולא אנו המנגנים. שלחנו עורקי היהדות בבשר האנושיות וצקנו את הרוגז הגדול אשר לחוזים בכל הדמים. ובשובנו ירושלימה אנו דומים לנשרפים - - -

הוי, אילו חזה טיטוס, כי במאה העשרים יהיה ט'ז מיליונים יהודים בעולם וירושלים – ירושלים באותיות עבריות ! ולא היה יוצק מטבע זהב בכתבה Judea capta, אלא היה קורא לאטנית בקיסרות רומא למהנדסים וחכמים:
עוצו עצה איך להעלות מי הים וכסו את ירושלים - -  עוצו עצה איך לעקוב עורקי היהדות מבשר האנושיות - -

את זאת לא חזה טיטוס ביום דלקה ירושלים, חילות רומא הריעו שכורי מדם, ושבויי יהודה אחרונים יצאו כפותים עם כלי הקודש באניות – לשמחתה של רומא. ולא חזה טיטוס גופו של יהודי צעיר אשר ישב בשנת תרפ"ה בתשעה באב וכתב בספר למען ירושלים המנותחת.

ליל תשעה באב בירושלים: אימה גדולה וירח ! בליל זה יבכיין יהודי בארבע רוחות עולם בכי חם ומואר.

בליל זה צריך לגעת בסוד; גוואלד אל הר הבית. או להתהלך מסביב לחומה כמו סהרורוי ולחוות חזיון.

אם, אם ! את הרחוקה בזמן, המבורכת, אשר באחרית הימים תצאי בכבדות הריון על הקרקע הזה ובבטנך (לא ברור) העובר המשיחי, ואת לא תדעי כי עליך כבוד אדוני ועוגבים מנגנים בעקבותיך - -

בשס'ה גידים של איזה גוף יהודי נוזל כבר דמך, אם המשיח! גוף יפסדהו לגוף שני, שני לשלישי, וכו' כי זהו הדם אשר ראה טיטוס בבקעו מן הפרוכת בהיכל אדוני.

אם ! אמנו ! אם המשיח ! עינינו כמו גחלים לוחשות לך. וכל פה – פצע.

 

מתוך חוברת ג' של שלטון ביתר - חג ומועד בביתר, לונדון, יוני 1937