איך תנהל עוד מפא"י את המדינה

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ט אייר התשכ"ה, 21 במאי 1965
מתוך:
עמוד 3
נושאים:
מדינות - ארה"ב, ברית המועצות (רוסיה), גרמניה, צרפת. אישים - גולדה מאיר, דוד בן-גוריון, לוי אשכול. מפלגות - גח"ל, מפא"י. מדיניות חוץ - דיפלומטיה, יחסי ישראל-גרמניה. בטחון - הגנה עצמית, נשק להשמדה המונית, עסק הביש. ממשל - כנסת, ממשלה, פרלמנטריזם. הסכסוך הישראלי פלסטיני - סוגית הפליטים, תכנית החלוקה. שלום
בגין נואם בתגובה להודעת ראש המששלה אשכול על עניני מדיניות ובטחון. בגין מצהיר על הקמת גח"ל כגוש פרלמנטארי. בגין מבקר את הממשלה על כינון היחסים הדיפלומטיים עם גרמניה המערבית ומבקר את הניסוח של האגרת הרשמית שנשלחה ע"י ראש הממשלה אשכול. בגין טוען גם שהמהלך פגע במאמץ לגרש מדענים גרמניים ממצרים. בגין יוצא נגד התגובה הרשמית של הממשלה להתכנית שלום של ר"מ תוניסיה. בגין טוען שמפא"י, בעקבות עסק הביש, אינה כשירה להיות מפלגת שלטון. הנאום מובא בדברי הכנסת מיום 17/05/1965
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

אדוני היושב-ראש. היום, עם פתיחת הכנס הזה, האחרון לכנסת החמישית, נתכבד, ידידי חבר-הכנסת ד״ר רימלט ואני, להשתתף בדיון על הודעת הממשלה בשם הגוש הפרלמנטרי תנועת-החירות - המפלגה הליברלית בישראל, אשר הקמתו, כפי שאנו מאמינים, עשויה לשמש מפנה חשוב וחיובי בחיי המדינה.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש את תשומת-לבה של הכנסת למכתבים שהוחלפו בין ראש הממשלה של מדינת היהודים לבין הקאנצלר של מדינת גרמנים ולפיסקותיהם העיקריות. ראש ממשלת מערב-גרמניה מודיע במכתבו אל מר לוי בן דבורה אשכול, כי בהסכמה הדדית הוחלט לערוך טראנס- פורמציה של ההתחייבות לספק נשק למדינת ישראל. קראתי, כי המלה הלועזית הזאת אינה ניתנת לתרגום לשפת עבר. תמהתי מאד. בסופו של דבר אין זו המלה טראנססובסטאנציאציה, שעליה, בימים עברו, נהרגו קאתולים באנגליה ושבגללה צריך היה כל מלך אנגלי להישבע שיעשה כל מאמץ כדי להתנגד לה. זוהי מלה פשוטה מאד שבעברית פירושה המרה. ועל משמעותה של המרה זו עמד לא אחר אלא דוברה הרשמי של ממשלת בון, ובעקבותיו אישר אותה במכתבו אל השליט המצרי ראש ממשלת גרמניה בכבודו ובעצמו.

בקשר עם המרה זו של ההתחייבות לספק נשק בפיצוי חומרי, יש לי הכבוד להזכיר, כי ביום 15 בפברואר שנה זו קיבלה הכנסת, על-פי הצעתו של ראש הממשלה ותומכיה, את ההחלטה הבאה: ״הכנסת סומכת ידיה על החלטת ממשלת ישראל התובעת מגרמניה למלא אחרי ההתחייבויות לישראל כרוחן וכלשונן ולא לקבל פיצוי כספי כתחליף לביטול הסיוע הבטחוני המובטח״. אנחנו, רבותי חברי הכנסת, לא נתננו יד להחלטה זו. ראשית — בגלל תוכנה. שנית — בגלל נסיוננו, לא האמננו בקיומה. אבל הרוב בכנסת קיבל אותה ובאותו רגע היא היתה להחלטת הכנסת. איך הפרתם אותה, ובאיזו זכות? מתי ביקשתם מן הכנסת לשחרר אתכם מהחלטה זו?

את השאלות האלו אני מציג לאור העובדה רבת-המשמעות, שהחלטת כנסת אחרת שימשה גורם חשוב — אולי מכריע — בדחייתה של תביעתו של ראש הממשלה לשעבר לערוך חקירה על חקירה. עלי לומר שאנחנו בימים ההם — הגוש עדיין לא היה קיים — כלומר חברי סיעת תנועת החירות, מעולם לא שללנו את העקרון של חקירת השאלה הגדולה: מי נתן את ההוראה? למן הרגע שנמסרה החלטת ועדת השבעה, טעננו כי היא לא השלימה את מלאכתה. היא קבעה שמר לבון לא נתן את ההוראה; היא לא הבהירה כלל מי נתן אותה. מן היום ההוא, ובכל הדיונים בכנסת על הפרשה החמורה הזאת חזרנו והודענו: יש מקום לחקור את השאלה מי נתן את ההוראה. לנו לא היתה חרדה מפני פתיחת תיבת פאנדורה זו. אולם אמרנו: הדרישה לחזור ולחקור את הפרשה, כפי שהועלתה על-ידי חבר כנסת המחרים אותה— כדי לא לומר ״האיש הזה״ — הדרישה הזאת, לאור העובדה שממצאי ועדת השבעה, שאושרו על-ידי הממשלה, אושרו על-ידי הכנסת - פירושה הרמת יד על החלטת הכנסת. זה היה הטעם המכריע שדחינו ללא סייג את התביעה האנטי- פרלמנטרית ההיא. היא קבעה במידה רבה את עמדת שישים האחוזים בוועידת מפא״י. עדיין מהדהדים באוזני הדברים הדרמתיים של שר המשטרה: אתה, בן-גוריון, רוצה שאנחנו נפר את שבועת האמונים שלנו לקיים את החלטות הכנסת? הכנסת אישרה את ממצאי ועדת השבעה ואת החלטת הממשלה ואתה רוצה שאנחנו נשים אותה לאל? יש לשער שפנייה דרמתית כזאת של חבר ממשלה, שהוא גם משפטן מלומד, השפיעה על ועידת מפא״י ועל החלטת הרוב שלה.

אחר כל אלה, אתם, חברי הממשלה, ללא שום נסיון לבוא ולהתייעץ בכנסת, לשאול את פיה, לנסות להשפיע עליה, להשיג את ה״טראנספורמציה״ של החלטת הכנסת, אתם בניגוד לה, בניגוד להחלטה אשר הזמנתם אותה, אשר יזמתם אותה — אתם מסכימים לטראנספורמציה של ארהרד? זוהי תופעה חמורה ביותר מבחינה פרלמנטרית. עשיתם מעשה שלא ייעשה בשום מדינה דמוקרטית. במשא-ומתן חשאי, מתוך הטעיית הציבור, בניגוד להחלטת הכנסת, הסכמתם למה שמכונה בלעז, ושלא ניתן כביכול לתרגום לשפת עבר פשוטה, בפי הקנצלר הגרמני — טראנספורמציה.

אבל יש לסוגיה זו גם אספקט אחר. בעולם הגדול, אדוני היושב-ראש, על רקע של אפשרות, אשר לא תקום, כפי שאנו מאמינים, לעולם, של שימוש בנשק ההשמדה האטומי, הוטל מושג חדש של ״מהימנות ההודעה״. הכוונה היא, שהמעצמות שיש בידיהן נשק אטומי חייבות להוכיח שהבמות העומדת לרשותן היא כזאת שאפשר לסמוך על כך — אם הן מודיעות כי בתנאים מסויימים הן עלולות להטיל אותו — שלא זו בלבד שיטילו אותו בהתקפת-מצח ראשונה, אלא עוד יישאר להן די במחסן האיום הזה כדי לערוך מה שנקרא The״ second strike, ההתקפה השניה. על-ידי כך, על בלימה זה, על בלימה זו של כוח השמדה, עומד אותו שלום רעוע שבו וממנו אנחנו חיים. המהימנות — זהו היום עיקר במדיניות הבין-לאומית. רציתי לשאול אותך, מר אשכול הנכבד: אחר ההחלטה של הכנסת ולאחר המעשה שאתם עשיתם, מה תהיה מידת המהימנות של הודעותיכם כלפי מדינות אחרות?

היום חזרת והשמעת את ההודעה שבשום פנים ואופן לא נסכים לגזילת מימינו. לפני חודשים רבים אמרנו שאם מדינה מסויימת עורכת חבלה בשטחה שלה, אך תוצאותיה הן במדינה אחרת, הרי המדינה המחבלת אינה יכולה עוד לתבוע לעצמה חסינות בגלל ריבונותה, ותבענו להיות נכונים לחבל בחבלה זו. ודאי, לו היינו נשארים יחידים, כפי שהיינו ראשונים, בהודעה זו, היו מיד מדברים על ״אהבת לחימה״; על ״לחיצת ההדק״. תודה לאל, הרוב המכריע בבית הזה עומד מאוחד מאחורי הרצון לא להניח לגזול מאתנו את מימינו במעשה חבלה העלול ליצור תקדים מסוכן גם בקרב אומות אחרות.

בוודאי, לו היינו משמיעים הודעה, דוגמת הודעתו של שר החקלאות לשעבר — צריך לפתוח באש אתמול, היום, מחר, אילו בליסטראות היו מוטלות על ראשינו! וראש הממשלה לא היה אומר: כל המרבה לדבר, הרי הוא לא משובח אלא מסובך. ודאי היה אומר: הרי הוא מסבך. אולם, אתם כדרככם — למר דיין מותר. אנחנו לשיטתנו - לא הצענו לצאת למלחמה כללית בגלל המים. אמרנו: צריך למנוע את החבלה, ולחבל בה, ובעוד מועד. ואני שמח כי היום גם ראש הממשלה אמר: לא נסבול גזילת המים. נגן עליהם בכל האמצעים העומדים לרשותנו.

לאחר הסתירה הזאת בין ההתחייבות החגיגית, השבועתית כמעט, שמסרתם מעל במת הכנסת, ולא קיבלתם את אישור הכנסת על פי בקשתכם — בחרדה רבה אני אומר את הדברים האלה, ואף-על-פי-כן חש אנוכי כי זו חובתי האזרחית להשמיע אותם — מה תהיה מידת המהימנות של הודעותיכם בכל הבעיות הנוגעות ליחסי חוץ? המהימנות כיום היא יסוד המדיניות. יש לשקול כל מלה הנאמרת, גם מפי ראש הממשלה בפרלמנט, באוזני העולם. על אחת כמה וכמה הודעה שמאחוריה עומדת החלטת הכנסת המחייבת. והנה אתם קורעים את ההחלטה הזאת של הכנסת כפיסת נייר — אם מותר לי להשתמש בדוגמה הידועה הבין-לאומית — ואחר-כך אתם דורשים שתהיה מהימנות להודעותיכם האחרות? בהתנהגות זו סיכנתם את כל מידת האמון העשויה להינתן להודעה כל-שהיא של הממשלה.

הסוגיה השניה, הרי היא קשורה במדענים הגרמניים במצרים. במצרים? הקאנצלר הגרמני איננו מכיר מדענים גרמניים במצרים. הוא כותב באיגרת לאדם רציני, מכובד, ראש ממשלה של מדינה אחרת, ״אשר למדענים הפועלים בארצות מחוץ לברית הצפון-אטלנטית״... השמעתם, חברי הכנסת, הגדרה גרמנית נחמדה כזאת? הכוונה כנראה להודו, לפקיסטן, לטנזניה: ״אשר למדענים העובדים מחוץ לנאט״ו״; ואז, עם תום ארבע שנות פעולתם המסכנת ילדים, נשים ואנשים בישראל, במספר לא נודע, באה ההבטחה של הקאנצלר הגרמני שהמדענים — כפי שהוא מאמין — בחלקם ישובו, בהסכמתם שלהם. ועל כך משיב לו ראש ממשלת ישראל ושר הבטחון שלה, כי לאור הודעתו זו של הקאנצלר הגרמני, הוא, ראש הממשלה שלנו, מאמין שיימצא במהרה הפתרון לענין זה ויובא לידי גמר.

אדוני ראש הממשלה, איך יכולת כך להשיב לקאנצלר הגרמני? איך יכולת להסכים לחילופי איגרות כאלה? הלא תלמד מן הנסיון? בנובמבר 1961 נודע לנו על פעילותם של המדענים הגרמניים. למעלה משנתיים אנחנו, הכנסת כולה, זועקים לממשלת בון: הוציאו אותם. עכשיו, כעבור קרוב לארבע שנים לאחר התחלת פעילותם, שיש בה סכנה של השמדת מספר לא נודע של אזרחי ישראל, ולאחר משחק במשך שנתיים בהצעות חוק שלא הובאו כלל לדיון, אתר, רושם לך את הבטחתו זו של ד״ר ארהארד, ואתה אומר, כי על יסודה יש תקווה שהענין יבוא לידי גמר במהרה? היום קיבלת תשובה. ה״דיילי טלגרף״ הוא עתון רציני מאד באנגליה, עתון בעל מקורות אינפורמציה מצויינים, והוא קבע כי המדענים הגרמניים יישארו במצרים. יש לנו כמובן ראיות נוספות לכך, והראיה המכרעת היא: גרמניה המערבית איימה על נאצר שאם יכיר בגרמניה המזרחית, או אז היא, המערבית, תוציא את המדענים ממצרים. ההודעה הזאת הוכיחה כי כל הדברים אשר נשמעו פה לפני שנתיים ומעלה, לפיהם הממשלה הגרמנית אינה יודעת כלל על בואם של מדענים גרמניים למצרים, ואיננה יכולה גם להוציאם משם, זהו עסק פרטי של המדענים שהיו פעם נאצים — הבל הבלים היו. והראיה, אם ממשלת גרמניה, מבחינת האינטרס שלה, רוצה להוציא אותם, היא אומרת בפירוש: אנחנו נוציא אותם. ואבן, נאצר על אף איומיו הקודמים, לא הכיר בגרמניה המזרחית. ועל סמך הודעה גרמנית זו יש יסוד להניח שהוא לא עשה את הצעד הזה על אף הכרזותיו הקודמות — ורודן תמיד משתדל לשמור על הפרסטיז׳ה שלו — כדי שהמדענים הגרמניים יישארו בהליופוליס. וה״דיילי טלגרף״ מוסיף שהם יישארו כנראה בהסכמתה החשאית של ממשלת בון, ואולי אפילו תצמח טובה לגרמניה מפעילותם.

זהו כיום המצב מבחינת המדענים הגרמניים, ואתה אומר שאולי יובא לידי גמר במהרה. מתי? פרופסור פילץ הודיע כי ייתכן והמדענים הגרמניים יוכלו לעזוב בקרוב את מצרים. הם כבר העמידו תלמידים מצריים למלאכת ההשמדה. הם ייצרו בינתיים מאות טילים; הם מטפלים במכשירי ניווט וראשי-חץ; ובאחד הימים יוכלו ודאי לעזוב אה מצרים.

הסיפור שאספר ישן הוא, ויש בו משהו מבדיחות-הדעת. אולם הנמשל רציני כמוות. היה היה מושל אשר היו דווקא אוהד ליהודים. שכנו של יהודי אחד התאונן על שהוא, היהודי, הקים לו סוכה, ובא בתלונה למושל, והמושל אמר לשכנו של היהודי: אכן אתה צודק בהחלט בתלונתך, ואני מצווה עליו, כי כעבור שמונה ימים יסיר את הסוכה.

אנחנו איננו מדברים במושל האוהד ליהודים. אנחנו מדברים במושל הרוצה להשמיד את היהודים. מתי יוצאו המדענים הגרמניים ממצרים? לאחר שישלימו את מלאכתם לאחר שיעמידו תלמידים מוכשרים למלאכת ההשמדה, ולאחר שיציבו את הטילים. אז אפשר יהיה להסיר את ה״סוכה" הזאת מעל פעולתם.

אחד החטאים והמחדלים הנוראים ביותר של ממשלה זאת, בהנהגתו של קודמו של מר אשכול, ובהנהגתו של מר אשכול, הרי זוהי הפסקת המערכה המדינית בענין המדענים הגרמניים במצרים. גם אותו משא-ומתן על כינון יחסים דיפלומטיים תרם להפסקת מערכה זו, כי בעולם הרחב — כאשר לפתע מישראל נשמעו דברי שבח לגרמניה המעיזה כביכול, נגד כל העולם הערבי, להכיר במדינת ישראל ולשלוח לה שגריר — כבר אי- אפשר היה לבוא ולטעון: הנה גרמניה זו מקיימת עדיין פעילות, שכפי שאתם אמרתם, מטרתה היא להשלים מלאכתו של היטלר נגד שארית הפליטה. והיום, בחילופי האיגרות הללו, לאחר שראש הממשלה קיבל בסיפוק הבטחתו של מר ארהארד, הרי זו שבירה כמעט מוחלטת של המערכה להוצאת המדענים הגרמניים. רבותי חברי הממשלה, אתם מקבלים על עצמכם אחריות בלתי-משוערת במחדל זה. ודאי, אנו נתגבר על כל הסכנות; לא ישמידונו. אבל אתם בעצמכם אומרים שיכול לבוא יום והאויב יתקפנו. ואם נפעל בקשר עם המים, כפי שהרוב המכריע בבית מאוחד סביב ההחלטה למנוע גזילתם, כלום יכולים אנו לתקוע כף איש לרעהו, שכתוצאה מפעולה זו — שהיא פעולת הגנה עצמית לאומית מובהקת — לא תתתפתח מערכה, שוב כתוצאה של תוקפנות האויב? מערכה זו תיתכן. ואם תיתכן מערכה כזאת בעתיד הנראה לעין, אפילו נתגבר, אפילו נמחץ את האויב — כמה דם עלול להישפך עם הפעלת טילי קרקע-קרקע בעלי ראשי- חץ כימיים? מפי מומחה מובהק שמעתי כי הסכנה היא בטילים עליהם מורכבים ראשי-חץ כימיים. ואתם כשלחיה מאשרים הבטחה שאין לה שום יסוד ממשי של מר ארהארד בענין המדענים הגרמניים. חטא חמור חטאתם לבטחונה של ישראל, לבריאותם של ילדינו. הלוואי ונתבדה.

באיגרתו של ראש הממשלה לקנצלר גרמניה, יש בסיומה הבעת הערכה מיוחדת ליזמתו של מר ארהארד, ולפעו- לתו שהביאה למה שהביאה. רציתי לשאול אותך, מר אשכול, עם כל הכבוד — ואתה יודע שאינני מדבר אתך כפי שמדבר עליך מר בן-גוריון — על מה הודית למר ארהארד? למר. צריך היית להודות לו? על מה? על הפרת ההסכם על אספקת נשק? הרי הוא הפר הסכם זה, ואתם טענתם שהפרת הסכם זה פירושה כניעה לדיקטטור של מצרים, והוא מקיים הפרה זו. לא זו בלבד; הוא מתפאר בה בפני נאצר. ימים מספר לפני שהחלפת עמו את האיגרות׳ הוא שלח איגרת לנאצר׳ בה אמר: הריני מודיע לך שגרמניה לא תספק שום נשק למדינת ישראל. על מה אתה מודה לו איפוא׳ אדוני ראש הממשלה? על הפרת הסכם זה ועל קיום הפרתו? אולי אתה מודה לו על יזמתו להחליף שגרירים בין גרמניה וישראל?

אדוני היושב-ראש, בענין זה של כינון יחסים דיפלומטיים עם גרמניה וחילופי שגרירים בין גרמניה וישראל, יש חילוקי-דעות עמוקים, מרים, תהומיים, בין חלקי הבית השונים. כלל וכלל אינני מכחיש שגם בתוך הגוש שאנו הקימונו — כפי שכל הכנסת יודעת — יש בענין זה חילוקי-דעות. אנו רשמנו אותם לפנינו.

(ראש- ה ממשלה ל. אשבול קורא קרי- את-ביניים)

לכל הדעות חילוקי-הדעות בינינו אינם מגיעים לדרגת חילוקי-הדעות בין השישים והארבעים אחוז בקרב מפלגתך.

דוד הכהן (מפא״י):

עוד נאכזב אותך.

מנחם בגין (תנועת החירות):

אנו הצבענו בישיבה ההיסטורית ההיא על שלילת יחסים דיפלומטיים עם גרמניה. היינו במיעוט. אבל אני רוצה לומר בשם ידידי שהצביעו נגד כינון יחסים דיפלומטיים עם גרמניה, שכל ימי חיינו נתגאה על השתייכותנו למיעוט זה.

אולם לדעת המחייבים ממחנה כלשהו, אני שואל: מדוע צריך להודות לגרמנים שהם הואילו לקשור אתנו יחסים דיפלומטיים? שמעתי את ההודעה בטלוויזיה האמריקנית על כינון היחסים הדיפלומטיים בין גרמניה לבין ישראל. נאמר בה: ".Germany decided to recognize the state of Israel״ בשנה השבע-עשרה לקיום מדינת ישראל החליטה מדינת הגרמנים להכיר במדינת ישראל, ולשגר אליה שגריר. ועל כך אתה, ראש הממשלה, מביע הערכה, תודה והוקרה למי שיזם פעולה זו? שבע-עשרה שנה הם לא הכירו במדינת ישראל דה-יורה. אבל היום, כתוצאה מן התסבוכת הידועה, מן הדין-וחשבון של ברצל, החליטו לשלוח לנו את שגרירם. ועל כך צריך ראש הממשלה היהודי להודות לו?

אני רוצה לשאול: למי הורינו על קשירת יחסים דיפלומטיים? ביום בו קמה מדינת ישראל שלח לה הכרה נשיא ארצות-הברית, הרי טרומן? למחרת היום הכירה בה ברית- המועצות; צרפת הכירה במדינת ישראל; בריטניה — שאנו נלחמנו בד. כדי להוציא שלטונה מארץ-ישראל, כדי לאפשר הקמת מדינה ריבונית — הכירה במדינת ישראל. עשרות מדינות הכירו במדינת ישראל. הבה תביאו לי מכתב אחד — אולי זכרוני מטעני — שבו מוכח כי ראש הממשלה הודה לראשי ממשלות ונשיאים על שהכירו במדינתנו. אני חושב שהכרה במדינה זהו דבר מובן מאליו. אני סבור שאין שום סיבה לראות בכך, גם לדידם של המחייבים, טובה כל-שהיא. יוצא, חברי הכנסת, שהמדינה שראש מדינת ישראל, בשנה השבע-עשרה לקיומה, הודה לה על שהואילה להחליף שגרירים עמה, היא מדינת גרמניה. האמריקאים לא השמידו יהודים. ברית-המועצות רדפה יהודים היא מדכאת אותם היום. אך במלחמת-העולם השניה —- זוהי האמת ההיסטורית — בהתקדמות צבאה הצילה יהודים מהשמדה. צרפת, ידידת ישראל, בעלת-ברית, שבלעדי נשקה מ יודע היכן היינו עומדים כיום? וכל המדינות האחרות שעמד אתנו במבחנים — ראינו את הכרתן בנו כדבר מובן מאליו כך צריך להיות. אנו איננו בגיטו, בו מודים יהודים על כל חיוך של זר. אנו במדינה עם כל האטריבוטים של ריבונות אך יוצא שגרמניה — דווקא גרמניה — זו גרמניה שהשמידה שליש מעמנו, ובה עדיין מהלכים מיליוני אנשים, אם מותר לומר זאת, שהשתתפו בעצמם במסע ההשמדה, ובממשלתה יושבים אלה שהריעו להיטלר, ששופטיה הם שופטים נאצים, שהגנרלים של צבאה הם הגנרלים שהיו בחיל היטלר — גרמניה זו לכתה להערכתו של ראש ממשלת ישראל על ״הכרתה במדינת ישראל״.

יורשה לי לומר את זאת: יש בכך רגש עמוק של כאב וגם של בושה על שהגענו לכך.

אדוני היושב-ראש, יורשה לי לעבור לסוגיה מדיניו אחרת. כוונתי לתכניתו של נשיא תוניסיה, בורגיבה, אשר ראש הממשלה העדיף לא להזכירו היום בשמו. יש בתוכנו הסוברים, המאמינים, שבעצם העובדה כי נשיא תוניסיה הודיע כי אויבינו אינם יכולים, אינם מסוגלים להשמיד אותנו במלחמה, בהתקפת דמים, יש לראות חשיבות. עלי מיד להזכיר שבורגיבה לא אמר שלא צריך להשמיד את מדינו ישראל. נהפוך הוא: הוא אמר שצריך להשמידה. ולו — אומר הוא — היה לערבים די כוח לעשות זאת, לא זו בלבד שהיו צריכים לפעול בכיוון ההשמדה, אלא הוא עצמו היו משתף את הצבא התוניסי במערכה להכחדת מדינת ישראל אבל הוא בא לידי מסקנה שאין למדינות ערב כוח מספיק כדי להשמיד את מדינת ישראל ולמחקה מעל המפה.

אני רוצה לעמוד, אדוני היושב-ראש, על תכניתו של בורגיבה, על משמעותה ועל הסכנה הכרוכה בה. מהי תכניתו של בורגיבה? משום מה לא נאמר את זאת לעמנו במלים פשוטות? הוא אינו מציע שלום עם מדינת ישראל; הוא לא הציע הכרה במדינת ישראל. הוא הציע שני תנאים למה שהוא מכנה שלום והכרה: האחד — ישראל תוותר על יפו, עכו, כל הגליל המערבי׳, לוד, רמלה והשטחים מסביבה; שנית — לשטחים האלה יובאו מאות אלפי אנשים שברחו מן השטח עליו משתרעת כיום מדינת ישראל, בחלקה של ארץ-ישראל, משום שהובטח להם כי ישובו על הכידונים כמנצחים, במקום מאות אלפי היהודים היושבים כיום בעכו, בלוד, ברמלה וביפו, שאותם כמובן, לפי טבע הדברים, צריך יהיה לגרש, כדי שיוכלו האחרים לבוא. זוהי תכניתו של בורגיבה.

חובה לשאול בל איש בישראל: מה היה קורה, לו היתה התכנית הזאת מתקבלת? אני מביע את אמונתי שבבית הזה הרוב המכריע, המוחץ, ידחה את התכנית הזאת בשתי ידיו, לא יקבלנה. כי פירושה של תכנית זו: קיצה של מדינת ישראל, הכחדתה, לא במלחמה, במעשה מדיני. אינני יודע מה הכושר האסטרטגי של נשיא תוניסיה, אבל הוא נטל כנראה דף מספר מפורסם. קלאוזביץ אמר שמלחמה היא המשכה של מדיניות באמצעים אחרים. בורגיבה מנסה להוכיח שמדיניות היא המשכה של מלחמה באמצעים אחרים. אבל זו אותה מדיניות של נסיון להחריב את ישראל ולחסלה.

נשיא תוניסיה גם לא השאיר ספק ביחס למגמתו זו. הוא נתן פירוש אותנטי לה במכתבו לנאצר. הוא, בורגיבה, קבע שמטרתו זהה לחלוטין עם מטרתו של נאצה אבל הוא מחפש דרך אחרת זולת הכרעה צבאית, שהיא לדעתו בלתי-אפשרית, כדי להביא לידי הגשמת המטרה הזאת.

מהי הסכנה בהעלאת תכנית זו ובהשמעת קולות מסויימים מישראל? אדוני היושב-ראש, אני מוכן להניח שהמדינות האחרות, הידידותיות, לא תקבלנה אף הן את תכניתו של בורגיבה בשלמותה. הסכנה האמיתית היא שאם מישראל יישמע אפילו ברמז משהו האומר: הנה, אלה דברים חדשים, אלה דברי תקווה, בזה אפשר להיאחז — הרי המדינות הידידותיות האלה עלולות לומר: בורגיבה הציע, במדינת ישראל יש קולות שאינם אומרים כי אפשר וצריך לקבל את כל תכניתה אבל יש משהו מן החיוב בהצעותיו הקונקרטיות, אולי נגיע לפשרה בין הקיים לבין תכניתו של בורגיבה? העולם אוהב פשרות — על חשבון הזולת.

זוהי הסכנה האמיתית, ואולי גם המיידית, הקרובה, בהעלאת תכנית כתכניתו של בורגיבה. ועלינו להזהיר קודם כל את עצמנו מפניה. עלינו תמיד לזכור: כל דו-שיח בינינו ובין אויבינו הופך להיות רב-שיח; כל דיאלוג — פולילוג. אנחנו בית זכוכית.

ולכן, אדוני היושב-ראש, אני סובר שגם הממשלה טעתה בדרכה בענין זה. האירוניה שבדבר היא שכאשר הגיע בורגיבה לתורכיה, ושם כבר מסר הודעה שצריך באמת לחסל את מדינת ישראל — הוא אדם שאי-אפשר להאשימו בעקביות מיוחדת — באותו יום שדבריו אלה פורסמו בישראל, נתפרסמה הודעתה של הגברת שרת החוץ, שיש בה שבח לגישתו החדשה של נשיא תוניסיה. זוהי דרך מסוכנת. אני סובר שהבית הזה צריך להיות מאוחד סביב הודעה פשוטה באוזניו של בורגיבה, באוזני אויבינו ובאוזני העולם הגדול. אם באחד הימים תעמוד לפנינו הברירה: מדינת ישראל בלי שלום עם הערבים, או שלום עם הערבים בלי מדינת ישראל — נבחר במדינה בלי שלום ולא בשלום בלי המדינה. למדנו מן הנפסיו: העדר שלום הוא כאב ודאגה; חוסר מדינה הוא אסון וכליון.

ישראל ברזילי (מפ״ם):

דרך שלישית אין, לא קיימת, רק זאת?

מנחם בגין (תנועת החירות):

מר ברזילי, הרי אני לא אציע לך כפי שעשתה הגברת שרת החוץ, שאתה תזמין את בורגיבה לישראל. אני רק מבקש אותך שבאמת פעם אחת תביא הוכחה איך...

ישראל ברזילי (מפ״ם):

לדידכם אין דרך אחרת? או מדינה בלי שלום, או שלום בלי מדינה?

מנחם בגין (תנועת החירות):

חבר-הכנסת ברזילי, שמעתי אותך ואני משיב לך. אם באחד הימים תביא הוכחה אחת שאויבינו מסכימים למה שאתה רואה כדרך שלישית, אדרבה, האם אתה מוכן לומר שתביא הוכחה כזאת? אז תשיב אתה על שאלתי אני.

זו המציאות, ואסור לנו להתעלם ממנה. כל נסיון להתעלם ממנה הוא אשליה מסוכנת, אשליה המסכנת את קיומה של המדינה מבחינת לחץ מדיני העלול להיווצר כל יום. אל נשכח את התקופה בה דיבר שר החוץ האמריקני על Area presently occupied by Israel ״שטח הכבוש עתה על-ידי ישראל״. אל נשכח את התקופה בה דרשו שרי חוץ מישראל לעשות פשרה, דרשו שישראל תשלם איזו שהיא תמורה למען השלום. הם טענו, כי מכיוון שהערבים אינם רוצים בשלום ואתם (ישראל) רוצים בשלום, אתם צריכים להציע הצעות, לשלם איזה מחיר. דרך זו היא מסוכנת, ומפניה חייבים אנו להזהיר.

אדוני היושב-ראש. מאחר שנשמעה כאן הודעת הממשלה והדיון הוא כללי, הריני עובר לסוגיה פנימית לחלוטין. כאשר אנחנו מדברים היום על עתידה של ישראל, על בטחונה, על מדיניות החוץ שלה ועל מהימנות הודעות הממשלה, עלינו להקדיש תשומת-לב רבה מאד לבעיה פנימית זו.

השאלה היא, ואני רוצה להשתמש במלים פשוטות, האם ראויה מפא״י לנהל את עניני המדינה? מר אשכול, השאלה איננה אם אתה ראוי להיות ראש ממשלה. ביחס לשאלה השניה, הרי כבר ניתנה תשובה. נתן אותה מי שהיה, מאז קום המדינה, הראשון במועמדי מפא״י.

לפני שאוסיף לדבר בסוגיה זו, אבקש אתכם, יריבי הנכבדים, לעשות היום חשבון-הנפש. כולנו קראנו את הדינים-והחשבונות על השמצות אישיות, על רעל, על חתירה, על פגיעה בממלכתיות ובמעמדו של ראש הממשלה. איך הגענו לכך? איך הגעתם אתם לכך? היו ימים וחודה של לשון מסויימת, לרבות כיס הרעל הנמצא מתחתיה, הופנתה נגד יריבים. מי בבית הזה לא שמע את הדברים: אתה לא נלחמת! איפה הייתם? לא ראיתי אתכם. ובמקום לקום אז ולומר: הרף, לא כך מדברים בישראל מוקפת אויבים — עמדתם מאחורי האיש הזה. — סלח לי, מר אשכול, על הפלאגיאט. בעצם אין זה פלאגיאט שלי לגביך, אלא פלאגיאט כפול, של שנינו.

היה לי הכבוד להיות הראשון בבית הזה שנקרא ״האיש הזה״ והגעתי לכך שראש ממשלה מטעם מפא״י קורא למי שהיה ראש מפא״י — היום הוא ראש סיעת המיעוט במפא״י — ״האיש הזה״. אולי יש בכך איזו יד צדק. ובכן, איך הגעתם לכך? עכשיו מופנה חוד הלשון הזו, לרבות כיס הרעל שמתחתיה, נגדכם. אני מציע לכם שתעשו את חשבון- הנפש.

ישראל ישעיהו-שרעבי (מפא״י):

אולי תזכור גם אתה איך דיברת אתה בכנסת ושלא בכנסת? טוב תעשה אם תבדוק גם אתה את הדבר.

מנחם בגין (תנועת החירות):

אני מוכן לבדוק, אבל אל תמשוך אותי בלשוני. אולי אתה לא התנסית ואינך יודע מה זו יבסקציה, אבל אני חושב שמר נמיר יודע מה פירוש הדבר. והלשון ההיא קראה לסיעה מסויימת בכנסת בשם הזה. אינך יודע מה יכול להרגיש אדם בישראל, אדם שהקדיש את חייו לעמו, באשר השם הזה מוטל עליו.

ישראל ישעיהו-שרעבי (מפא״י):

טול קורה מבין עיניך!

אסתר רזיאל-נאור (תנועת החירות):

חכה, גם תורך יגיע. אל תהיה בטוח כל-כך.

מנחם בגין (תנועת החירות):

איך תוסיפו עוד לנהל את עניני המדינה? עליכם להחליט: כל מה שחבר-הכנסת בן-גוריון אומר, זה לא נכון? והרי במשך שבע-עשרה שנים אמרתם את אשר אמרתם עליו, והחנופה הביזנטינית השתוללה בבית ישראל ללא מעצור. האם כל מה שהוא אומר עכשיו אינו נכון? אם נכונים הדברים, איך תנהלו את עניני המדינה? אם הדברים אינם נכונים, מי היא המפלגה המסוגלת לנהל את המדינה ומנהיגה זה מעליל עלילות כאלו? תיבת פאנדורה קיימת; ראש הממשלה אישר שישנה, הוא רק לא רצה לפתוח אותה. התיתכן מפלגה שלטת עם תיבת פאנדורה, עם רוחות רעות? אנחנו יודעים משהו על הנמצא בתוכה, אך האם מפלגה עם תיבה כזו יכולה לנהל את עניני המדינה בכבוד, בנאמנות?

שרת החוץ אמרה, שאילו ידעה שיש במדינה מפלגה שלידיה אפשר למסור את הפקדון של מדינת ישראל, היתה מסכימה שמפא״י תשב זמן-מה באופוזיציה למען ברק הבית.

יוסף סרלין (המפלגה הליברלית):

גם זה פלאגיאט. קדם לה חבר-הכנסת שרת.

מנחם בגין (תנועת החירות):

רצוני לומר שהגברת מאיר הנכבדה צריכה לזכור כי היא שרת החוץ, אבל לא בעלת הפנים, אין היא יכולה עדיין להחליט שמדינת ישראל היא פקדון בידיה ושהיא צריכה ״למסור אותו״. איך אמר מר בן-גוריון? — ״העם יחליט שאש- כול לא יהיה ראש ממשלה״. איך אמר מר אשכול? — ״העם החליט שבן-גוריון לא יהיה ראש ממשלה״. ואילו אנחנו אומרים בפשטות: נלך אל העם, והעם יחליט בידי מי למסור את הנהלת עניניו. אבל לכל הדעות, מפלגה שכזו אינה ראויה לנהל את עניני מדינתנו