איך להציל

 איך להציל?

יום יום יורדים שאולה אלפים ורבבות יהודים. הם מושמדים באדי-רעל באירופה הנאצית; וגוועים ברעב ובמגפה באסיר הרוסית, באין עוזר, באין מושיע.

היהדות העולמית ניסתה, כרגיל, לצעוק. אך צעקותיה לא הועילו. תשובתו של העולם "החפשי" להשמדה המתמדת של אחינו היא "ברמודה" מתמדת. ואל אשליות! תשובה אחרת לא תבוא. לשוא נתאונן על האזנים האטומות של מנהיגי הדימוקרטיות; לשווא נדפוק על דלת המצפון האנושי. אזנים להם ולא ישמעון. וה"דלת" נעולה, כפי שנעולים שערי ארץ ישראל.

האין איפוא תקוה? הנחכה באפס מעשה עד אשר יושמד או יגווע האחרון ביהודי אירופה ואסיה?

שאלות אלו מנקרות במוחו של כל עברי ועבריה. מתהת למסווה של שקט חיצוני מצטבר זעם נפשי, שמקורו בהרגשה איומה, כי אולי עכשיו, ברגע בו אתה, היהודי החפשי, אוכל את לחמך, או עוסק בפרנסתך - נחנק אחיך, הוציאה אמך את נשמתה, הומת אביך...

הזעם הזה יפרוץ. לא יועילו כרוזי המוסדות, הקוראים ל"גיוס" לשקט ולתרומות. לא יועילו גם כידוני האוקופנטים, השומרים על "הסדר הישן", על שערים סגורים, שעה ש"הסדר החדש" מחסל אומה עתיקה על מיליוני בניה.

לא יועיל הטירור הפיסי של מחנות הסגר ובתי סוהר; ולא תועיל הסחיטה המוסרית: הרי אנו נלחמים בהיטלר, באויבנו המשותף... נכונות ההקרבה - הכח המכריע בחיי האומות - תשבור את הטירור. וצדק מלחמתנו, Justa causa, במובנו הנעלה ביותר. יוקיע את צביעותה של ממשלת זדון.

אכן, לא רחוק היום בו יפרוץ הזעם המצטבר והולך. אך לאן יובילנו? מה תהיינה מטרותיה החיוביות של מלחמתנו? מה תהיינה דרישותינו? הנצא שוב בדרישות נגד הספר הלבן, נגד סגירת השערים, נגד חוק הקרקעות, נגד חיפושי נשק? הנלחם בתופעות חלקיות שהן תוצאות של שיטה, של סטטוס פוליטי, ולא נתקיף את השיטה עצמה, את מקור הרע?

לשוא היו הקרבנות, לו היינו הולכים בדרך הראשונה. מלחמה כזו לא תביא לידי תוצאות רצויות, ולא תשנה את פני המצב. היא היתה עוברת וחולפת כקצף על פני המים.

מלחמה אחרת לנו, מלחמה לעיקר, שבלעדיו לא תושט עזרה לאחינו ולא תנצל האומה המתבוססת בדמיה. זוהי המלחמה לשלטון עברי על ארץ ישראל.

כי שני תנאים עיקריים דרושים על מנת שתתחיל פעולת הצלה מידית והמונית. ראשית, גורם ממשלתי שינהל משא ומתן עם המדינות המעונינות בדבר פנוי היהודים. ושנית, ארץ שתפתח שעריה לקבלת הפליטים ולקליטתם.

ממשלה זרה לא תקבל עליה את התפקיד לשאת ולתת עם הגורמים המוסמכים בדבר הצלת מיליונים יהודים. הממשלות הגולות, ואלו של המדינות הקטנות, לו גם היו רוצות לעזור, אינן יכולות לזוז בלי "רשיון" של המעצמות הגדולות. ומה יחסן של המעצמות?

זה למעלה מ-4 שנים עוסקת ממשלת בריטניה בכל מיני פעולות, כדי להוכיח, כי שקר בפי היטלר הטוען, שמלחמה זו מלחמת-יהודים היא. ומאידך, היא נמנעת מכל צעד אשר יתיר ליהודי להלחם בעריצות ההיטלראית. גם במדיניות הפנימית שלה, גם בועידות הבין-לאומיות וגם במזרח הקרוב משתדלת הממשלה הבריטית להוכיח, כי אין היא מעונינת, חס וחלילה, בעזרה ליהודים.

לאור גישה זו אפשר להבין, למה אין לונדון מסוגלת לדבר עם גרמניה על יציאת היהודים, כפי שהיא מדברת אתה על שחרור שבויים, ועל שאלות אחרות. לכן כאקסיומט הוא: הממשלה הבריטית לא תעשה שום צעדים פוליטיים, או מעשיים, כדי להציל את היהדות.

הממשלה האמריקאית גם היא לא עשתה עדיין שום צעד ממשי בשטח ההצלה. אכן, נצחון פוליטי גדול הושג ע"י הועד האמריקאי להצלת יהודי אירופה. רוזבלט מינה ועדה מלחמתית להצלת מיעוטים נרדפים והדגיש במפורש, כי התפקיד הראשי של ועדה זו יהיה להציל, בגדר האפשרויות, את היהודים הנידונים למוות ע"י היטלר. אולם אין אנו יודעים עדיין, מה יהיו מעשיה של ועדה זו, באילו ממדים היא תנהל את פעולת ההצלה ומה יהיה בסיסה. היהיה זה בסיס פילנטרופי, או מדיני-היסטורי? התדאג הועדה רק לפתרון זמני - שאין לזלזל גם בערכו - או תחתור לקראת פתרון סופי של בעיה, אשר לא נולדה עם הופעתו של היטלר, ולא תרד בהיעלמו מן הבמה?

ואחרון אחרון, ממשלת רוסיה אינה רוצה בהוצאת יהודים מאירופה. היא רואה ביהדות סובלת וגוססת חיל-חלוץ לצבאותיה המתקרבים ללב אירופה. לכן, אין עתה כל תקוה, כי רוסיה זו תשנה את יחסה לציונות. רוסיה איננה מתחשבת בדם וסבל: היא דורשת, כי הסובלים והמומתים ישארו במקום ויעזרו להפוך סדר- עולם.

המסקנה היא אכזרית וברורה: אם בימי המלחמה לא תקום ממשלה עברית, הרי אין תקוה להצלת היהדות הנידונה לכליה. השלום, אשר העם העברי יזכה לו, יהיה שלום של בית עלמין...

התנאי השני קשור בטריטוריה חפשית. שוודיה עשתה את אשר עשתה עבור יהודי דניה. וזהו הסוף. שום מדינה לא תפתח את שעריה לקבלת גולי ישראל. זהו אקסיומט שני. וממנו נובעת מסקנה, שגם היא ברורה ואכזרית. אם ארץ ישראל לא תפתח לרווחה שעריה, הרי לא תהא כל הצלה המונית של בניה הגולים והמושמדים. עתה ברור: שני התנאים האמורים "מתמלאים" אך ורק בממשלה עברית של ארץ ישראל. וכל מי שחושב על הצלה, ועל מלחמה להצלה, לא יוכל ללכת אלא בדרך זו: להתחיל מיד במלחמת תנופה להקמת שלטון עברי בארץ ישראל.

מלחמה זו דורשת קרבנות, סבל ויסורים. אך מה הם כל אלה ביחס ליסוריהם של אחינו בגולה הדוויה? הנרד פעם ונראה את התהום האיומה, הרובצת בין הנורמליות של חיינו פה והגסיסה המחרידה שם?

מלחמה זו דורשת מעשי גבורה והקרבה של הנוער הלוחם. אולם לא די בזה. כל יהודי יכול להשתתף בה. לא כאוהד ומברך, אלא כלוחם מועיל. ישנן דרכים. נראה אותן.

אבל היום יש להבין את העיקר. לא נגד "גזירה" זו או אחרת נצא במלחמת המצווה, אלא נפתח במלחמה סופית להצלת אומתנו הגדולה ולשחרורה: נפתח במלחמה להורדת שלטון הכבוש, אשר הסגיר את אחינו בידי השטן, ולהקמתה של ממשלת היהודים במולדת חפשית ומשוחררת ומצילה. ציון תשאל לשלום אסיריה.