איומים פוליטיים

איומים פוליטיים

אחרי מאורעות כ"ד בטבת נקרא מר בן-גוריון ומר שרתוק אל הגנראל הבריטי - יודעי רוסית היו, בודאי, מבכרים לומר אל ה"סטופייקה" הבריטי - שנשלח לשלוט בארצנו ולדכא את עמנו. יש להניח, כי השליט דרש מאת הנציגים היהודיים, שיתנו יד, כשם שעשו זאת בעבר, לביעור ה"טירוריסטים". הוא הסתמך על תקדים; אך הוא שמע סירוב מר בן-גוריון ומר שרתוק נתנו לגנראל תשובה נאה וגאה. חבל רק, שהיא ניתנה באיחור של שנתיים ימים. וחבל - אוי מה חבל! - שהתשובה, שניתנה לפני שנה לגנראל בריטי אחר, עמדה בניגוד מוחלט לתכנה של תשובה זו. כי בינתיים אירעה בישוב אחת הטרגדיות הקודרות ביותר שבקורותיו. הרדיפות שניתכו על ראשיהם של אנשי "נילי" היו מוגבלות ביחס לרדיפות, להלשנות ולהסגרות שאורגנו נגד הארגון הצבאי הלאומי, הגוף הלוחם היחידי אשר לא נכנע לאיומי ההשמדה של המוכים בסנוורים, מנע מלחמת אחים והמשיך בודד במלחמתו נגד שלטון הדכוי הבריטי.

בקשר עם עמדתם החדשה של באי כח הסוכנות היהודית, הושמעו דעות, או הודעות, אופייניות מאד. ג'ון קמחי, היודע כל, כתב כי הממשלה הבריטית עומדת לקבל החלטה מרחיקה לכת ביחס למעמדה של הסוכנות היהודית זה היה איום. הוא עדיין לא הוגשם. אך הוא מרחף מעתה מעל ראשי הנציגות היהודית. חבריה של הסוכנות מתנחמים, אמנם, שלממשלה הבריטית אין זכות חוקית לבטל את מעמדה של נציגות, שהוכרה ע"י החוק הבין-לאומי, אולם אין ספק שזוהי נחמה קלושה מאד.

מבחינה יורידית גרידא יש כיום לאל ידם של השליטים הבריטיים לבטל את הכרתם מסוכנות היהודית. למעשה הם עשו זאת מזמן; עתה הם יכולים לעשות זאת גם להלכה. הסוכנות היהודית הוכרה כ"באות- כוח מתאמת של היהודים" לפי סעיף 4 של המנדט הארצישראלי (שירד, אגב, תהומה, יחד עם "נותנו", חבר-הלאומים). אלא שאצלנו נוהגים לצטט רק את החלק הראשון של הסעיף הזה ושוכחים, כי יש לו גם חלק שני, בו נאמר: "ההסתדרות הציונית, כל זמן שהיא לדעת ממשלת המנדאט מאורגנת ומורכבת באופן מתאים, תיחשב לבאות-כוח כזו", ההסתדרות הציונית שיתפה, כידוע, בקונגרס בציריך נציגים של "לא-ציונים" בהנהלת עניני הארץ וכך הוקמה הסוכנות היהודית, ששמה הוזכר במנדט. אך הנה קרה בימים האחרונים שאדון וורנר סינאטור, הנציג האחרון של החלק הבלתי-ציוני בסוכנות המורחבת, עזב את כהונתו. כתוצאה של דימוסו, מזדהית עתה, מבחינה משפטית, הנהלת ההסתדרות הציונית עם הנהלתה של הסוכנות היהודית. המצב, מבחינה יורידית, חזר איפוא לקדמותו, לפני "מתן תורה" מציריך. ואם ככה, הרי הממשלה הבריטית יכולה לומר, על סמך החלק השני של סעיף 4 במנדאט, כי "לדעתה" אין עוד ההסתדרות הציונית "מאורגנת ומורכבת באופן מתאים" והיא לא תיחשב ל"באות- כוח מתאמת של היהודים" הכל תלוי בהחלטתה החד-צדדית של הממשלה הבריטית ומה שהיא חושבת על הציונות, אמר בפירוש הן המיניסטר בווין והן הגנראל מורגאן.

כמובן, גם בלעדי היסוד התחוקתי הזה, תעשה בריטניה הבוגדת כפי שהיא תרצה לעשות במעמדה של הנציגות היהודית טריק יורידי יימצא תמיד. זאת למד הישוב, יותר מאשר ממקרים אחרים, מן המשפט על הגירוש לאריטריאה. כידוע, מוחזקים בני הארץ באריטריאה על סמך פקודת מושלה של "מדינה" עויינת זו.

השאלה היא אחרת. השאלה היא, האם הגורמים היהודיים יתנו שיפחידום באיומים אלה, שאחת כוונתם: להשהות את מלחמת החופש של העם העברי מבחינה זו אין להסתיר את הדאגה החמורה, המקוננת בלב כל פטריוט עברי. הכל שואלים בישוב: אי המלחמה הגדולה שהובטחה לפני הצהרת בווין ואחריה? אי המרי האזרחי שעליו כה רבו הווכוחים? אי המרד שבכנפיו הוסתרה, במשך שנים, אי-הפעילות הרת האסונות? אי ההתחייבות "לשים לאל כל פתרון שלילי", לאחר שפתרון זה ירד על ראשינו בסיום המלחמה העולמית?

הסחטנים הבריטיים הבטיחו לסוכנות היהודית לא לפגוע בה, בתנאי ש"ההגנה" לא תעשה מעשים. לנו נדמה, שהגיע הזמן לוותר על חוט-השערה שבו תלויה ההכרה הבריטית ולהקים מתוך מאמץ מהפכני, עצמאי, ממשלה עברית זמנית, שתילחם לשחרור הארץ, כשם שממשלת ג'פרסון נלחמה לשחרורן של ארצות-הברית, כשם שממשלת דה-גול נלחמה לשחרורה של צרפת.

אז גם תבוא ההכרה. והיא תהיה בין-לאומית באמת.